ספין הפנסיה: המעסיקים לא יתחשבו בהעלאת גיל הפרישה

פקידי האוצר לא יודעים את נפשם מרוב אושר. מה שנתפס בעיניהם כקואליציית החלומות, הציר האזרחי והניאו-ליברלי של לפיד ואחשלו בנט, הולכת ונרקמת. הניקיונות לפסח ברחוב קפלן 1 בירושלים הוקדמו במספר שבועות, וכל מה שעונה לשם "רפורמה" או "תוכנית ארוכת-טווח" יוצא מהמגירה המאובקת ולובש בגדי חג.

קוראי העיתונים גילו השבוע, בפעם המי-יודע-כמה, על כוונת האוצר להעלות את גיל הפרישה. אין מנוס, מספרים לנו, תוחלת החיים עולה והעובדים הם אלה שרוצים לעבוד יותר. ואם העובדים מבקשים - מי אנחנו שנגיד על זה לא. נצמיד את הפנסיה לתוחלת החיים, זו הנוסחה החדשה.

בפועל, כמובן, העובדות והאינטרסים שונים לחלוטין. החוק לא קובע שחייבים להעסיק עובדים עד גיל 67 (במקרה של גברים), ורבים המעסיקים שמפטרים את עובדיהם הרבה קודם. גם אם יעלו את גיל הפרישה ל-79, אף אחד לא מבטיח שהמעסיקים יתחשבו בזה. מי שביקש לשנות את המצב הקיים הוא לא האוצר, אלא בית הדין הארצי לעבודה. בדצמבר האחרון פסק ביה"ד כי מעסיק שמבקש להוציא לפנסיה עובד שהגיע לגיל פרישה אף שביקש להמשיך לעבוד, חייב לערוך לו שימוע ולהציג נימוקים משכנעים מדוע עליו לסיים את עבודתו. המודל הזה, יותר מכל תוכנית של משרד האוצר, דואג לאיזון הראוי בשוק העבודה ומעניק גם לעובדים משקל בשאלה מתי לארוז את החפצים ולהתמקד בנכדים.

"כל נושא העלאת גיל הפרישה לא נובע מרצון משרד האוצר להיטיב עם האזרחים כדי שחלילה לא יהיו בבית במלוא כוחם, אלא מהרצון לחסוך בקצבאות זקנה", טוענת דורית טנא פרצ'יק, בעלת משרד לייעוץ בתחום הסדרי פרישה ולשעבר ראש אגף הפנסיה בהסתדרות. ההיגיון בטענה הזאת פשוט: קצבאות הזקנה בישראל משולמות בצמוד לגיל הפרישה, וכל הארכה בגיל הפרישה שווה מיליארדים לקופת המדינה. עובד שפוטר בגיל 65 כבר לא ימצא עבודה כנראה, אבל אם זה תלוי באוצר, את קצבת הזקנה יקבל רק בגיל 70. "מצד אחד מבקשת המדינה להעלות את גיל הפרישה מטעמים כלכליים, אבל מצד שני היא מתפרקת ומתנערת מהאחריות שלה לאזרחים הוותיקים, תוך כדי שהיא מסירה את רשת הביטחון מקרנות הפנסיה ומותירה אותן בידי התשואות של שוק ההון".

טנא פרצ'יק מציעה מודל חלופי: להעלות את גיל הפרישה באופן מלא רק לצעירים שעדיין לא נכנסו לשוק העבודה; להעלות בשנה וחצי את גיל הפרישה עבור צעירים שנמצאים כ-10 שנים בשוק העבודה סביב גיל ה-30; ולא לפגוע בזכויותיהם של כל היתר, אלא אם ביקשו במפורש לעבוד מעבר לגיל הפרישה. "אי אפשר להחיל תוכנית אחרת על אנשים בעומקו של שוק העבודה, כי הם תכננו את מהלך חייהם בהתאם לגיל פרישה מסוים".

בנוסף היא סבורה, כי אין זה ראוי לדבר על העלאת גיל הפרישה מבלי שכורכים תוכנית כזו בתגבור משמעותי של תחום ההכשרות המקצועיות: "אם תוחלת החיים עולה, המשמעות היא שאנשים נמצאים בשוק העבודה לפחות 50 שנה, וזה אומר שיש צורך לעבור בין מקצועות ולהחליף קריירות שלמות. אז ממשלה שמקדמת העלאה של גיל הפרישה חייבת להכניס את היד לכיס ולממן הרבה יותר הכשרות מקצועיות, במיוחד בצד הטכנולוגי".

עובדים יותר, פורשים מאוחר

ככלל, ישראל נחשבת כבר היום לאחת החלוצות בכל מה שקשור להעלאת גיל הפרישה. גיל הפרישה לגברים עלה לפני כעשור לכדי 67 כמעט ללא הדרגה, ואילו גיל הפרישה לנשים עלה בשנתיים בלבד לכדי 62 (אמור לעלות עד סוף העשור ל-64). מדינות אחרות שהעלו את גיל הפרישה ל-67 עשו זאת רק לאחרונה, ובמתווה מדורג בהרבה. על גיל 70, עיניכם הרואות בטבלה המצורפת, באף מדינה לא מדברים אפילו.

אבל זה לא רק גיל הפרישה, אלא מה קורה עד הפרישה. לפי כל הנתונים ההשוואתיים, הישראלי עובד יותר מהאמריקני, ובהשוואה לאירופאי הוא עובד 3-4 שעות שבועיות יותר. בנייר עמדה שכתב בעבר ראש מנהל מחקר וכלכלה במשרד התמ"ת, בני פפרמן, נכתב כי "על פי חישוב שעות העבודה במהלך כל שנות העבודה, ישראלי הפורש בגיל 65 כאילו היה פורש בגיל 68 במונחים אירופיים. אם יפרוש בגיל 67, כאילו היה פורש באירופה בגיל 72". עכשיו חשבו בעצמכם מהו גיל הפרישה האפקטיבי, לאור תוכנית האוצר.

ועוד דבר שלא מדברים עליו: תוחלת החיים עולה, אבל כמה מתוך השנים שנוספו לנו הן שנים בריאות? האם תוחלת חייו של אדם שמבלה 15 שנה במוסד סיעודי במחלקה הגריאטרית, נכנסת לחישובי האוצר?

 גיל פרישה