המשקיעים מתחילים להבין היום שהמסגרת על פיה הם נהגו לנתח את הכלכלה עד היום, איננה רלוונטית בתנאי השוק הנוכחיים, כך כותב היום (ד') מרשל גיטלר, מנהל אסטרטגיית פורקס בחברת IronFX, בטור דעה באתר CNBC.
גיטלר מסביר כי הראלי שידענו בעבר, נבע בעיקר מחוסר הבנה של הבעיות הכלכליות שחווה השוק הגלובאלי, ובעיקר - חוסר הבנת המשמעות האמיתית של הקלה כמותית. "היום האנליסטים מבינים שמישהו צריך לעדכן את ספרי הלימוד", כותב גיטלר.
את תהליך רכישת הזהב מסביר גיטלר באמצעות ציטוט מדבריו של ג'ון ריד, אסטרטג ושותף בחברת Paulson & Co: "הממשלות הדפיסו כסף בהיקף חסר תקדים, ליצירת ביקוש לזהב כמטבע אלטרנטיבי. היה זה חוסר ההערכה לכסף, שהפך את הזהב להשקעה מפתה ואורכת טווח". את הדברים כתב ריד ב-15 באפריל ב"פיננשל טיימס". אולם גיטלר טוען כי כי טענה זו מבוססת על טעות בהבנת משמעותה של הרחבה כמותית.
יתרה על כך, מדגיש גיטלר. הרי ממשלות ביצעו הקלה כמותית, "אך האם ניתן לכנות זאת הדפסת כסף?" גיטלר סבור שלא. לטענתו, הדפסת הכסף מהווה תחליף לנכס אחר - הממשלות מוכרות אג"ח לבנק המרכזי, ומקבלות בעבורו יתרות מטבע. הוא משווה זאת לשאלה הפילוסופית: "מתי מתחילים החיים, בשלב ההתעברות או ברגע הלידה?". הרי אותן רזרבות בנקאיות הן בעצם "כסף שעוד לא נולד".
גיטלר מסביר כי הבנק יכול "ללדת" את הכסף הזה, אולם עד שבאמת יעשה כן, לא מדובר אלא בכסף פוטנציאלי ולא ממשי, ובשלב זה הלידה כלל לא התרחשה.
"בזמן שסוחרי הזהב ממתינים לאינפלציה, הכלכלה הגלובלית גולשת אט אט ל - מי יודע? אולי דיפלציה", אומר גיטלר ומזכיר את יפן, ואת הדיפלציה שקיבלה ביטוי, לא עם התפוצצות בועת הנדל"ן ב-1991, אלא רק ב-1999.
וכך, בשעה בה המשקיעים בזהב ממתינים לאינפלציה, הם מבינים שבעצם המצב הוא הפוך, וממהרים למכור אותו בכדי להחזיק בנכסים אחרים, דוגמת מניות. "אני מצפה להמשך מכירות עד שהמחיר יפול מתחת לעלות ההפקה, מה שאני מעריך שהוא 1,100 דולר לאונקיה, ואז האספקה תפחת", מסכם גיטלר.
כתבות
ני"ע
