לא פחות מ-50 להקות וזמרים צעירים שיגרו ושיגררו אתמול (ד') את מרכולתם האמנותית ב-10 ברים ומועדונים בתל-אביב, במסגרת פסטיבל המוזיקה MAD MUSIC, שחתם את ועידת MAD לשיווק, פרסום ומדיה של "גלובס".
החל מהשעה 20:00, בכל שעה עגולה פחות או יותר, עלה מישהו אחר לבמות ונתן את ההופעה שלו.
במסורת קיצית מתגבשת, זו השנה השנייה, עלו המוזיקאים - צעירים ברובם - להציג את ביכורי המוזיקה שהם עושים בדם, הרבה יזע ולבטח גם עם דמעות.
הערב היה צעיר, איכותי וגרובי ביותר. בתחילת הערב פגשנו את איסר טננבאום, המנהל האמנותי של הפסטיבל והמתופף של להקת רוקפור, שהגיע עם ניסיון השנה שעברה והביא הפעם כל מיני תופינים מסקרנים כמו שרי גבעתי, שמגבשת קריירה של זמרת; עמרי מורל, הבן של הזמרת יעל לוי; ואפילו עולה חדש וטרי מניו-ג'רזי, אדיר אל. סי; ועוד רבים אחרים.
באותו זמן, במועדון "אוזן בר" התקיימה הקרנה חגיגית של הסרטים הזוכים בפסטיבל סרטי הסטודנטים הבינלאומי של אוניברסיטת תל-אביב.
"לאחר ביקור של צוות 'גלובס' בשנה שעברה בפסטיבל SXSW באוסטין, טקסס, עלה הרעיון לנסות וליישם קונספט דומה גם בארץ, למען אמני האינדי", מסמן טננבאום את התמריץ שהוביל להפקת הענק הזאת. "בשנה שעברה מותגה מחדש ועידת נתח שוק, תקשורת ומדיה והפכה ל-MAD. הנישה החדשה שנוספה לה נקראה MAD MUSIC, בפורמט של פסטיבל showcase של מוזיקה חדשה ועצמאית בישראל. תוך חודשיים הרמנו פיילוט מוצלח עם כ-40 הרכבים ב-6 מועדונים, והשנה גדלנו ל-50 הרכבים שהופיעו אתמול ב-10 מועדונים בתל-אביב".
- ועל-פי ניסיון השנה שעברה, היה לזה המשך?
"לשמחתנו, כמה הרכבים המשיכו לאחר הפסטיבל לייצר סיפורי הצלחה: אולד מן ריוור ואלקטריק זו הופיעו בפסטיבל ריפרבאהן בהמבורג, הראשון חימם את אביב גפן במופעיו בשוני, פלורה חיממה את אסף אבידן המצוין ועכשיו מלווה אותו בסיבוב באירופה. גם הדראנק מאשין היו בסיבוב של חודשיים באירופה, ורוסו וויינברג כתבו מוזיקה לסרטים ופרסומות. לא רע בכלל.
"בחזון שלי לעתיד, אני רואה את כל תל-אביב הופכת לפסטיבל של מוזיקה למשך מספר ימים על פני עשרות מועדונים, כאשר שפע של ציידי כישרונות מרחבי העולם יסתובבו בין המקומות, כדי למצוא את העידן רייכל/אסף אבידן/אחינועם ניני הבאים".
גברת קטנה עם כינור
את סיבוב הערב התחלנו עם שרי גבעתי ב"רוטשילד 12". גבעתי דיברה מעט בין השירים ובעיקר אל נגניה, ועשתה את זה באנגלית לטובת הסקאוטרים שהסתובבו בין ההופעות.
ועידת MAD לקחה על עצמה גם לדון ולקדם את המוזיקה הישראלית, ולפאנל ייחודי שהתקיים בבוקר הוזמנו בכירי מוזיקה מכל העולם. הם גם תרו בערב הזה אחרי כישרונות ששווה אולי לעזור לקריירה הבינלאומית שלהם.
אחרי דרינק עם חברים על המדרכה של "רוטשילד 12", ואחרי שראינו את איתי תורג'מן יוצא מההופעה של החברה שרי (בהופעה הבאה במקום, של להקת "ביל ומאריי", נצפו בקהל נינט ושלומי שבן עם יובל שרף), המשכנו ל"ברקפסט קלאב" (רוטשילד 6).
המועדון, ששוכן במעבה האדמה, זימן את הפתעת הערב הראשונה - DNA, צמד אלקטרו עם כינור. מה זה אומר? זה אומר שכנרת קטנה אבל ענקית בשם ניקי, עם כינור, עשתה פלאות לצד מוזיקה אלקטרונית שניגן עדי ברגר שרון. המוזיקה של השניים לא השאירה אף אחד במועדון אדיש. יש משהו מהפנט ומכשף בכינור שמשולב עם מוזיקה אלקטרונית.
אוהדת מתלהבת בקהל הייתה דנה ברגר. לשאלתנו למה דווקא DNA, ענתה: "DNA היא הלהקה הכי טובה שיש. מנגן בה האיש שאיתי, בעלי - עדי ברגר שרון, והכנרת שלי, ניקי. חיברתי ביניהם, ואני נהנית להיות זו שמביאה להם בירות בחזרות שהם עושים בבית.
"המוזיקה שהם עושים מהלב ובאהבה אמיתית נשמעת לעיתים כמו מוזיקת טכנו, לעיתים כמו מוזיקת עולם ולפעמים חסידית ממש. היא אולי לא מסחרית, אבל זו האהבה הגדולה שלהם, ואני נהנית להיות הפעם האישה שלצידו, ממש כמו שהוא הבעל שלצידי כבר 13 שנה".
בתום ההופעה המשכנו לבר הקטנטן הסמוך - "סנדרה ומילר" (הרצל 4). המדרכה הגדושה סימנה שהמקום מלא עד אפס מקום. נדחקנו פנימה. שם ניגן אהד ריין Old Man River. הבחור מנגן עם גיטרה מוזיקת עולם ומוזיקת פולק אמריקאי, אבל העיד על עצמו שהוא שב רק עכשיו מגלות של שנים באוסטרליה דווקא. ריין היה קומוניקטיבי, והקהל אהב אותו. הוא שר באנגלית ונשמע כמו מישהו ממקום אחר לגמרי.
המשכנו לכיוון רחוב לילינבלום, שם רוכזו מרבית ההופעות. אנשים ששבו משם אמרו לנו שכדאי לרוץ ל"ננוצ'קה" (לילינבלום 30). בדרך ראינו הרבה אנשים עם תגים ותוכניות של הפסטיבל שמחפשים ומתכננים את ההופעה הבאה שיראו.
בחזון של הופעות הפסטיבל בשנה שעברה, ראינו בדיוק את זה - את הקהל נע ממקום למקום וגורם לפקקי תנועה. השנה, ברחוב לילינבלום, זה קרה - וזה הרגיש נהדר. חגיגה של מוזיקה אותנטית - אבל רגע, סיכומים זה עוד מעט.
לתשומת-לב הסקאוטרים
הכניסה ל"ננוצ'קה" פקוקה. המארחת מטעם הפסטיבל מאבדת את קור-רוחה: "אין כניסה, אין מקום. כולם אומרים שהם עובדים עם פנחסוב, אבל אין מקום". נדחקנו פנימה כי המוזיקה שבאה מהחצר של המסעדה של ננה שרייר עשתה לנו נעים בבטן.
לא עוד מוזיקה נוגה, לא עוד אקספירמינטים. הכי מזיע, יולי 2013. קבלו את מועדון הקצב של אביהו פנחסוב, עם מוזיקה שהיא ספק יוונית, ספק מזרחית ואולי בכלל גרוזינית. ראוי למקום שמארח את אורחיו גם על הבר וגם על השולחנות, בדרך-כלל במצב של ריקודים, לקבל את פנחסוב.
מדובר בלהקתו החדשה של חיים רומנו האגדי (הצ'רצ'ילים, אריק איינשטיין, פוליקר ומי לא), שמזכירה יותר מכל את מועדוני המוזיקה של רמלה משנות ה-70 ופנחסוב - בחור צעיר, חסון, משופם ושרמנטי - הוא מחווה מושלמת לתקופה.
הקהל היה באקסטזה, ובצדק. פנחסוב עשה לו שמח, רקד עם נשים מהקהל ושר סרנדה לננה שרייר המקסימה שהשקיפה בחיוך מהמרפסת.
בסוף הערב נמסר לנו שבזמן ההופעה הוזמנה הלהקה להופעות בארה"ב. אז תזכרו את השם פנחסוב - או כמו שאמר חבר שפגשנו במקום: "כולם רוצים להיות גרוזינים שמחים עם שפם". כן, גם אנחנו.
חתמנו את הערב בלבונטין 7 עם "קין והבל 90210", שעשו לאחרונה קמפיין גיוס כספים באתר הד-סטארט לקראת אלבומם השני והשיגו 25,000 שקל, כך נודע לנו. הם עושים מטאל רוק קשוח, כיאה לקהל המאוד צעיר ומאוד אוהד שלהם, שנדמה היה שאינו צריך את פסטיבל MAD MUSIC כדי לשמוח עם הלהקה.
שבנו הביתה עייפים אך כה מרוצים, למרות הידיעה שרוב האמנים שראינו לא יוכלו כנראה לעולם להגיע אל אחד המגדלים המפוארים והמופרכים שנבנים בשדרות רוטשילד, בדיוק במקום שבו הם יוצרים מוזיקה באהבה גדולה ובלי הרבה כסף, אם בכלל.
אנחנו מפרגנים להם בכל זאת, שהסקאוטרים יגלו אותם ומהר.
מד מיוזיק 2013
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
