רשות ושמה אימפוטנציה

רפורמה ברשות השידור היא כמו כוסות רוח למת

רפורמה ברשות השידור היא כמו כוסות רוח למת. בעצם, למת יש יותר סיכוי לקום לתחיה מאשר סיכוייה של הרשות להבריא. זו שערורייה ציבורית מהגדולות שידעה המדינה.

כבר עשרות שנים נודפים מגויית הרשות ריחות של שחיתות ציבורית, אישית, בזבוז כספים קולוסלי, מנהלים בלתי ראויים, שדרנים שחלקם מגוחכים, תוכניות פשוט גרועות. בור אדיר של אימפוטנציה שבו קוברים מאות מיליונים - רק כדי להביא אחוזי צפייה בודדים.

קיראו עוד ב"גלובס"


ולמרות שכל זה נעשה לאור היום, השערורייה הזאת נמשכת ונמשכת ונמשכת. איך זה קורה שאיש לא עוצר את מסחטת הכספים הזאת?

ההסבר הקלאסי הוא שכל עוד הרשות משרתת את ראש הממשלה ופוליטיקאים אחרים, היא לא תיסגר. אבל גם זה לא ברור. מה יש לפוליטיקאים מערוץ שמספר צופיו כמעט כמספר עובדיו? מילה שלילית אחת בערוץ 2, למשל, משולה לרבבות מלים מתחנפות בערוץ ה"ציבורי". אז שווה לשפוך את כל הכספים הללו בשביל פרסום שאפילו אינו מפרסם?

הקפאת הרפורמה

למה אני מתייחס לכך עכשיו? בגלל ההודעה שפורסמה לאחרונה על הקפאת הרפורמה ברשות השידור.

את המהלך התחיל המשנה ליועץ המשפטי אבי ליכט בתחילת החודש, כאשר העביר לשרים ארדן (תקשורת) ולפיד (אוצר), לבקשתם, חוות-דעת שבה נאמר, בין השאר: "עולה שאלה האם נכון להעביר לרשות בעיתוי הנוכחי הלוואות ומענקים מכספי ציבור... כאשר לא ברור האם כספים אלה ינוצלו בצורה ראויה, לאור מצבה של הרשות והתנהלותה, ולאור חובתה של המדינה למנוע בזבוז של כספי ציבור". על בסיס חוות-הדעת הזאת החליטו שני השרים להקפיא את הרפורמה.

המהלכים האלה העלו שוב את השאלה שנשאלה עשרות פעמים במהלך השנים: האם לסגור את הרשות ולהתחיל את כל העסק מחדש?

אני הגשתי מדי פעם תוכניות ברשות השידור (במקביל לעבודתי העיתונאית), ואני יכול לומר שלעבוד שם זה דבר די משפיל מבחינה מקצועית. יצירתיות מתקבלת בחשד, מקוריות נתקלת במורת-רוח. עיתונאי מקצועי המכבד את עצמו צריך להתרחק מהמקום הזה, כי הריקבון שפשה בו הוא מידבק.

חוששים מחרם

מיליארדים נקברו ברשות השידור על כמעט כלום. עיקר השערורייה הוא לא בבזבוז, אלא בכך שהמדינה זקוקה לערוץ ציבורי, אבל כזה שיהווה משקל נגדי לרמה הנמוכה בדרך-כלל של הערוצים המסחריים. זה יוכל לקרות רק אם הרשות תוקם מן היסוד.

ארדן עושה רושם שהוא מוכן להתמודד עם האתגר. אבל היו כמותו גם לפניו. אני נזכר באיתן כבל שנורא רצה. כשמגיעים לביצוע, הפוליטיקאים בורחים מהחלטה, כי הם חוששים שיוחרמו על-ידי הערוץ, ואנשי הרשות מצדם מזינים ומחזקים את החשש הזה.

האם גורל יוזמתו של ארדן יהיה שונה משל קודמיו? אם הייתי צריך להתערב... טוב, לא משנה. ניתן לארדן קרדיט שהוא יצליח במקום שקודמיו נכשלו.