"המחאה הבאה תבוא מהרחוב ותתפרץ באופן אלים מאוד"

המחאה הציבורית הבאה נגד המצב הכלכלי בישראל היא רק עניין של זמן - כך העריכו אתמול (ב') חלק מבכירי הפרסומאים בישראל, כשהתכנסו לדון בסדר יום הציבורי העתידי, בוועידת ישראל לעסקים 2013 של "גלובס".

בפאנל השתתפו גיל סמסונוב, מבעלי גליקמן-נטלר-סמסונוב; אודי פרידן, מבעלי ראובני-פרידן; רות שטרית, בעלת שטרית מדיה גרופ; רמי יהודיחה, מבעלי פרסום LEAD; ועידו הרטוב, מנכ"ל משותף בגיתם BBDO; שהביעו כולם תמימות-דעים לגבי השאלה אם אנו צפויים לעוד גל של מחאה חברתית. עם זאת, לא כולם הסכימו על הצורה שתלבש אותה המחאה: האם הגל הבא יהיה שוב אמוציונלי - או שהוא יקבל ביטוי פיזי אלים.

לדברי פרידן, "הסיבוב הראשון היה כמו כנופיית גנבים שאומרת 'בואו נפרוץ לסופר'. אז הם גנבו שוקו. המחאה האמיתית תבוא בהתפרצות ברחוב - כמו בכיכר תחריר. היא תבוא באופן אלים מאוד, שיתנפץ על רכבי הריינג'רובר והווילות בסביון. בסוף, אחרי האלימות, היא תתורגם לכוח פוליטי - משהו בסגנון 'הצעירים הזועמים'".

הרטוב התייחס גם הוא למחאה ואמר: "אנחנו יום לפני הסערה - והיא תהיה גדולה וירד הרבה גשם ברחובות. הסערה תפרוץ מהפריפריה והכוחות שלה יעלו על תל-אביב ויקיפו אותה. זה גשם שעדיין ניתן למנוע אותו, אבל אם לא יעשו זאת זה יהיה אלים וקשה".

סמסונוב לעומתם סבור שהגל הבא לא יהיה אלים: "חששתי מתסריט של כיכר תחריר כי פחדתי מאנשים לא אחראיים שידחפו לשם. לדעתי, אם יהיה עוד גל, לא תהיה בו אלימות. בגל האחרון, התקשורת שליבתה את האש בלמה את עצמה בדקה ה-90, כי היא הבינה שבשלב הבא כבר יפרצו לבנקים".

גם יהודיחה סבור שהגל הבא לא יכלול אלימות: "בבחירות המוניציפליות האחרונות טיפלתי ברשימת 'הצעירים של תל-אביב'. הם היום חמישה מנדטים. המחאה הבאה תבוא מהצעירים והיא תהיה לא אלימה".

שטרית לעומתם, הרבה פחות רגועה: "אם הממשלה לא תקדים ותטפל בבעיות תוך הסתכלות לטווח ארוך, תהיה פה התפוצצות הרבה יותר חריפה מהגל הקודם. המתח בין השכבות, שהולך ומתעצם - פה, בתל-אביב, לאנשים אין מושג לגביו. יש 'מדינת תל-אביב', והיא חיה בצורה מסוימת, אבל כשיוצאים ממנה זאת מדינה אחרת לגמרי. בישראל היום, רק מי שיש לו רווחה כלכלית יכול לחיות. הנתונים של ה-OCED טופחים בכל שנה על פנינו, והמדדים שלו מראים שאנחנו לא במקום טוב. בעיניי, הבעיה המרכזית היא היעדר תכנון לטווח ארוך".

גם כשהתבקשו חברי הפאנל להביע דעה על המצב הנוכחי ועל החיים בעידן של אחרי המחאה, התברר כי רובם סבורים כי ישראל היא מדינה שקשה מאוד לחיות בה, אם כי כל אחד ניסח זאת בדרך אחרת. כך למשל, לדברי הרטוב "יש פער בין המיקרו למאקרו. במאקרו אנחנו בסדר, אבל במיקרו יש תחושת חמיצות גדולה, שקשורה למציאות שבה אנשים צעירים לא יכולים להגיע ליציבות".

"מעמד הביניים רוצה לחיות"

פרידן אמר כי "בישראל יש 3 שבטים: החיים, אלה שרוצים לחיות והמתים. 'החיים' הם מהמעמד הסוציו-אקונומי שלי - אלה שיש להם. מוציאים 700-800 שקל במסעדות, שכבה צרה שחיה מצוין. תל-אביב כיום היא עיר סופר-מודרנית בכל פרמטר, ומי שיש לו, יכול לחיות כאן יותר טוב מאשר במקומות כמו ניו-יורק, פריז או לונדון. אלה ש'רוצים לחיות' הם מעמד הביניים ששואף כל הזמן - אלה שכמו בשואה חושבים שעוד תפוח אדמה יציל אותם... חיים באשליה שעוד שנייה יהיה להם כסף. לא יכול להיות שחציון המשכורות בישראל מספיק לכמה ארוחות במסעדה. עובד במקדונלד'ס מרוויח שווה ערך לחצי המבורגר לשעה. אלה ש'רוצים לחיות' לא מרוויחים מספיק כדי לחיות במדינה - אלא אם זה רחוק מהמרכז. מפלגות כמו 'יש עתיד' תפסו על זה טרמפ ונישאו על זה ולא בזכות המנהיגים שהובילו. בסופו של דבר תקום מפלגה של צעירים, עם מסר שצריך לשנות את השיטה. אנשים כמו גיל (סמסונוב) ורות (שטרית) ידברו תמיד על זה שיש לנו מדינה אחרת, עם כל המיתוסים סביב זה, אבל זה יתפוצץ בסוף על העניין שזוג לא יכול לחיות כאן". פרידן מפנה את חיציו ליעד מאוד ספציפי: "'מפלגת יש עתיד' הוכיחה שאין עתיד, ולכן המחאה קום תקום מחדש".

יהודיחה הוסיף כי "מאז המחאה, כולנו ירדנו בראש שני עשירונים למטה. היום, גם עשירון 10, כשהוא נכנס לסופר הוא חושב כמו עשירון 8. הדבר הבסיסי שראשי ממשלות היו צריכים לטפל בו, זה שתהיה לאנשים קורת-גג".

"מגע הקסם של התקשורת"

סמסונוב סבור שהשינוי טמון בשינוי שיטת הממשל: "חייבים להביא לשינוי שיטת הממשל. במצב הנוכחי, כשממשלות מורכבות מפאזל בלתי אפשרי, כשראשי ממשלה לא סומכים על שרי אוצר ולהפך, אי-אפשר לתכנן רחוק. אולי זה יקרה כשהמדינה תפסיק להיות מנצלת המשאבים הגדולה ביותר - היא מחזיקה במע"מ ובקרקעות... הכסף הולך לצנרת.. וזה לגמרי קשור בשינוי שיטת הממשל".

הרטוב מבקש לשים את האצבע על הבעיה המרכזית כיום: "אם קוראים לילד בשמו, אז זה מגע הקסם של התקשורת, שמבקרת ושוחטת פוליטיקאים. הם מצדם מפחדים ומה שקורה זה שנוצר כאן שלטון פקידים, וזה שלטון שלא מאפשר לשלוט ולקבל החלטות. הבעיה האמיתית היא בפנסיות, בביטוחים - שם דופקים את האזרח הקטן ולא אם מוכרים לו קוטג' בעוד 20 אגורות או קפה ב-5 שקלים. קופיקס זה נחמד, אבל זה לא הבעיה. הבעיה לגמרי במקום אחר".

פרידן מסכים: "קופיקס זה קוסמטיקה. צריך לשנות פה את השיטה - ובזה אני מתכוון לא רק לשיטת הבחירות אלא למערכת. אם לא נשנה את המערכת לא יהיה קיום למדינה. הכלכלה במובן היומיומי תפיל את המדינה".

יהודיחה מנסה להסביר מאיפה נובעת הבעיה: "האידיאולוגיה היום היא אאוט - הכול הפך לאישי. אנשים מצביעים ללפיד או לביבי בגלל הפן האישי, וזה חלק מתרבות כזו. צריך לחזור לאידיאולוגיה".

באופן בלתי נמנע עולה בשלב מסוים שמו של נוחי דנקנר כשלאנשי הפאנל נזרקת שאלה האם בו טמונה חלק מהאשמה על מה שקורה במדינה.

על כך עונה פרידן באופן נחרץ: "אפשר לומר שהוא התנהג ב'עליהום' כמו קדאפי ולכן יסיים כמו קדאפי. הוא חייב לשלם את מחיר התנהגותו, וזאת תחילת המהפכה. מי יבוא בעקבותיו? אומרים שאדוארדו אלשטיין (הצעתו לרכישת אי.די.בי התקבלה על-ידי הנושים ותידון ביום א' הבא בביהמ"ש, עב"ל) הוא לא טלית שכולה תכלת? זה לא משנה. הוא צריך ללכת הביתה. הבחירה של המוסדיים באלטרנטיבה שהיא לא נוחי לא נבעה מכך שהם אהבו את ההצעה של המתחרים שלו. הם פשוט לא רצו את נוחי".

על התבטאויות אלה הגיב הרטוב: "הכי קל לגרום לכאוס. יום שבו נסגר או משתנה עסק הוא יום עצוב. אני אולי בעל אינטרס (משרדו של הרטוב מטפל בתקציבי אי.די.בי, עב"ל) אבל יש כאן גם רדיפה. עשו לו עוול. הכי קל זה לשחוט ולהגיד 'בוא נראה מה יהיה הלאה'".

גם סמסונוב רואה את הדברים אחרת מכידון: "זה ממש צביעות מצד פרסומאים להטיף על עוני, כשלא ראיתי אותם נוסעים במכוניות צנועות, עם המשרדים והבתים המפוארים שלהם, במסעדות היקרות. אני לא רוצה 'כיכר תחריר' בישראל, לא רוצה שאנשי עסקים ימנעו מללכת ברחובות או להופיע בחשיפה ציבורית, בגלל הפחד שיורידו להם את הראש".

יהודיחה מוסיף, כי "במובן הזה דנקנר משקף את כולנו - כל אלה שרצו לחיות בעולם קפיטליסטי ראוותני. הוא מייצג את הקפיטליזם הכי קיצוני. צריך לחזור אחורה לחינוך, לצניעות. הבזבוז הגדול נמצא במשאבים של המדינה. העולם העסקי יעיל ותחרותי - קם כל בוקר למלחמה".

רק עצה אחת טובה

חברי הפאנל התבקשו לתת הצעה אחת פרקטית שיכולה לעשות שינוי:

רמי יהודיחה: "אני מציע לקחת בעיה אחת, לשים אותה בראש סדר העדיפויות ולהתעסק בראש ובראשונה בה. יש ממשלה יציבה, שיש בה גורמים שרוצים לעשות שינוי. אם ייקחו בעיה כמו הדיור, וישימו את רוב הדגש עליה, אפשר יהיה לעשות שינוי".

רות שטרית: "אחת הבעיות הקשות זה היכולת של אנשים להגיע לדירה. למה שמנהל מקרקעי ישראל לא יוזיל את הדיור? ובתחום שלנו, אנחנו כפרסומאים יכולים לקחת נושא אחד ולקדם אותו יחד, הרי בממשלה ומקבלי החלטות מושפעים מאוד מתקשורת, ותקשורת זה משהו שאנחנו כפרסומאים יודעים לעשות מצוין".

עידו הרטוב: "לפני שנתיים היה מחסור במים ונושא המים הוכרז כבעיה לאומית. היום אנחנו במצב שיש יותר מדי מים. כך צריך להתמודד עם הדיור: להגיד שזאת בעיה לאומית ולהתמקד בזה".

גיל סמסונוב: "אנחנו כפרסומאים לא יודעים להוריד את מחירי הדיור, אבל היינו צריכים להיות בראש הקמפיין לשינוי שיטת הממשל, כי זאת ההתמחות שלנו".

אודי פרידן: "צריך פתרון דרסטי. מדברים על מונופולים ו-ועדים. חברת חשמל נתפסת בצדק כדוגמה למונופול עם ועד שמחזיק בשאלטר ומטיל אימה. שינוי יתרחש רק אם יהיה חושך במשך חודש. הם יורידו את השאלטר וכולנו נשב בחושך, ואחרי זה משהו ישתנה. תהיה חברת חשמל חדשה עם ועד חדש. מהפכה מתרחשת רק כשזה כואב בדרך".

על כך הגיב סמסונוב: "יש משהו מאוד ילדותי בלדבר על להחריב את הכול בדרך למהפכה - בעיקר כשאתה לא מדבר נגד אף אחד מהלקוחות שלך. אם דנקנר היה לקוח שלך, הרי לא היית מדבר נגדו. מה נעשה בחברת חשמל? נשלח את כל העובדים הביתה?".

 קובעים סדר יום חדש