הטעות של 100 בכירי המשק

שלום עם הפלסטינים בכל מחיר? הבעיה היא שזה לא תלוי רק בנו

100 אנשים חושבים אותו הדבר? זה כמעט דמיוני אצלנו. צריך באמת מניע חזק, כמעט בלתי נתפס, כדי שדבר כזה יקרה. כמו למשל, השלום עם הפלסטינים, בהחלט נושא ראוי לקונצנזוס, ולא משנה אם בעד או נגד או באמצע. אבל לא בכל מקרה.

אתמול נמסר על 100 אנשי עסקים בכירים ומכובדים המתכוונים לבוא לוועידת דאבוס עם המסר "אם רוצים כלכלה יציבה וצמיחה - חייבים להגיע בדחיפות להסדר עם הפלסטינים".

אני מרגיש לא נוח עם המהלך הזה, למרות שאני מסכים עם מטרתו הסופית. אני חושב שהמהלך, המיועד להמריץ את הממשלה, עושה מאוד לא טוב למדינה.

מהלכיו האחרונים של ראש הממשלה בנימין נתניהו, בנושא הבנייה בשטחים בעיקר, בהחלט מזמינה ביקורת נגדו. בונה, לא בונה, ותמיד הכול בעיתוי הגרוע ביותר, מתוך ידיעה שכל הכרזה על בנייה יוצרת בעולם קונצנזוס - נגדנו.

בזבוז נכסים מדיניים

במיוחד משונה ומקוממת הדרך שבה ראש הממשלה מבזבז נכסים שהיו יכולים לשנות את דעת הקהל לטובתנו, כמו שחרור האסירים הפלסטיניים. אז בוודאי שזעמם של בעלי ההון, ושל עוד רבים אחרים, על מהלכים מזיקים ומוזרים היא בהחלט מובנת. אבל, אני לא חושב שהדרך שבה בחרו אנשי העסקים היא הנכונה. כי חוץ מהממשלה יש כאן מדינה, והעצומה של בכירי המשק פוגעת במדינה, וספק אם היא מזיזה לממשלה.

"אם רוצים כלכלה יציבה וצמיחה - חייבים להגיע בדחיפות להסדר עם הפלסטינים"? המסר שעולה מכך הוא שישראל היא זו המעכבת הסדר שלום. למרות שטויות הבנייה של ביבי, זה לא נכון עובדתית. בכל זאת, היו אצלנו ראשי ממשלות שלא היו ביבי, והם (רבין, פרס וברק בעיקר) לא הפכו את הבנייה בשטחים לדגל המדיני שלנו ולדגל האדום כלפי מדינות העולם. שלושה אלה גם הגישו לפלסטינים הצעות מאוד נדיבות. כולן נדחו בהינף-יד. אלה דברים ידועים.

"שלום בכל מחיר" היא סיסמה שיש לה מחיר, ועוד איזה. בכל פעם שהיא נאמרת, המחיר עולה. ולמה לא, אם מדובר ב"כל מחיר"? כאן הטעות של ה-100.

הלחץ על הממשלה וראשה לא צריך להתמקד בדברים שאינם בשליטתה. השלום תלוי לא רק בנו, אלא גם - ואולי בעיקר - בפלסטינים. אנחנו צריכים לדרוש מהממשלה, לכן, לעשות את מה שכן בשליטתה. שזה אומר להפסיק עם הבנייה עד שיתברר אם יש הסכם. זה המינימום.

אם בגלל זה נפתלי בנט וחבריו יפרשו - שיפרשו. ואם בגלל זה יהיו בחירות - אז שיהיו. אבל ספק אם זה יקרה, שכן בנט וחבריו לדעה בוודאי רצו לחכות לתוצאות המשא-ומתן. בדיוק כפי שביבי צריך לנהוג בעניין הבנייה.