לא לפגוע בעיתונאי חושף פשעים

בפסק דין תקדימי שנתן בית המשפט העליון לפני מספר ימים נדונה שאלה מרתקת: האם ראוי לזכות נאשם או לבטל את כתב האישום שהוגש נגדו מטעמי "הגנה מן הצדק", בשל העובדה שהוא "הודח" לבצע את העבירה על-ידי עיתונאי?

פסק הדין מתייחס לתחקיר עיתונאי בנושא פדופיליה ששודר בערוץ 10. תחקירני הערוץ הציגו את עצמם באתרי אינטרנט כילדות בנות 13, וקיבלו מהנאשמים שגלשו באותם אתרים פניות בעלות תוכן מיני, שהובילו לקיום מפגשים עמם.

במפגשים אלה נעצרו הנאשמים על-ידי המשטרה, ובעקבות זאת הם הועמדו לדין בעבירות של ניסיון למעשה מגונה וניסיון להטרדה מינית.

הנאשמים טענו להגנתם כי הם הודחו לביצוע העבירה על-ידי העיתונאים, ולפיכך מן הראוי לזכותם. הם ביקשו להסתמך על פסיקה של בית המשפט העליון האמריקאי, שלפיה מקום שאדם הודח לביצוע העבירה על-ידי סוכן מוסווה של רשות שלטונית - האדם שהודח לא יישא באחריות פלילית למעשה.

בישראל נדונים מקרי ההדחה לדבר עבירה במסגרת דוקטרינת ה"הגנה מן הצדק", המאפשרת לבית המשפט לבטל כתב אישום שהגשתו עומדת בסתירה מהותית לעקרונות הצדק וההגינות. נסיבות שבהן סוכן משטרתי סמוי מדיח אדם לעבור עבירה, שאחרת לא היה מבצעה, עשויות להצדיק תוצאה כזו.

בפסק הדין קבע בית המשפט העליון כי ייתכן שגם מעשים של גורמים פרטיים - ולא רק של רשויות אכיפת החוק ונציגיהן - אשר פוגעים בעקרונות הצדק וההגינות, יובילו לביטול כתבי אישום בשל "הגנה מן הצדק".

בית המשפט ציין בנוסף כי ייתכנו נסיבות שבהן "ניהול חקירה יזומה על-ידי כלי תקשורת עשוי לפגוע באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות של ההליך, עד כדי החלת ההגנה מן הצדק".

לחם חוקו של התחקיר

כל מי שזכויות נאשמים ועקרונות ההליך הראוי וההוגן קרובים לליבו, צריך לברך על ההרחבה של דוקטרינת ה"הגנה מן הצדק" בכל הנוגע להחלתה גם על מעשים של גופים פרטיים הפוגעים בנאשם.

עם זאת, החלתו של כלל זה על תחקירים עיתונאיים עשויה לעורר קושי. פעמים רבות האמת שלציבור יש עניין בידיעתה אינה גלויה לעין כל. עבירות, שחיתויות ועוולות מסתתרות באופן תדיר מתחת לפני השטח. על מנת לחשוף אותן לציבור נזקקים עיתונאים לשיטות תחקיר יצירתיות.

מצלמה נסתרת, הקלטה סמויה, התחזות לאחר ועוד הן רק חלק מהדרכים להשגת מידע מאלה שאינם "מתנדבים" להוציאו לאור. פעולות מסוג זה הן לחם חוקו של התחקיר העיתונאי; בלעדיהן יימנע מהציבור מידע רב-חשיבות.

הפרשה נשוא פסק הדין היא דוגמה בולטת למקרה שבו אין להחיל את ה"הגנה מן הצדק", כפי שאף קבע בית המשפט. שכן בפעולות התחקירנים לא נפל כל פגם, והפרסום העיתונאי הביא לחשיפתם של פדופילים, אשר האינטרס הציבורי במיצוי הדין עמם ברור לכולם.

עם זאת, ההכרה באפשרות כי הליך ההעמדה לדין עלול להיפגם גם בגין פעולות שאינן נובעות בהכרח מרשויות אכיפת החוק, היא תרומה משמעותית לחיזוק זכויות הפרט בספירה הפלילית הרחבה.

* הכותב מתמחה במשפט פלילי ובדיני תקשורת.