מלכוד ממקור ראשון

לא מצפים לפתרון רציונלי, אלא כזה שמושג בלחץ תקשורתי ופוליטי

תחושת מצוקה אמיתית עלתה מבין השורות של מאמר המערכת של "מקור ראשון" שפורסם בסוף השבוע האחרון. היה בו מהכול - התנגחות בתקשורת, בממונה על ההגבלים וגם בגורמים פוליטיים עלומים, שבהמשך הקמפיין של העיתון בפייסבוק התבהר כי הכוונה היא לשר הכלכלה נפתלי בנט.

אפשר לזהות את המצב אליו הגיעו אנשי העיתון הדתי-הלאומי. כשם שהם הפקיעו מהקוראים את העמוד הראשון לצורך ענייני הישרדותם, כך עשו בעבר גם אנשי ערוץ 10 כשחשו בחרב המונחת על צווארם, ואפילו זכייניות 2 כשהורידו במפגיע תוכניות של חברות החדשות. הגדילו לעשות אנשי ערוץ 1, שהקדישו רק לפני כחודשיים חלק ניכר מהתוכנית "פוליטיקה" למלחמה בשאיפות הלגיטימיות לבנות את משכנם הציבורי מהיסוד.

קיראו עוד ב"גלובס"


אך מה באמת רוצים אנשי "מקור ראשון"? אל מי ממוענת שוועתם? בזמן שהם מרססים לכל הכיוונים, דורשים אנשי המערכת מהממונה על ההגבלים העסקיים לקבל החלטה מלאכותית באשר להמשך קיומם.

הם רוצים פסיקה שאינה תלויה בשיקולים אמיתיים של תחרות, ריכוזיות או אפילו חופש ביטוי. בצר להם הם תובעים מדיויד גילה שלא ינהג באופן רציונלי - אלא שיכריע תחת לחץ תקשורתי או פוליטי.

הם זועקים להחלטה פזיזה, מידית ונמהרת, שאין בה דבר מלבד המשך קיום מקום עבודתם. אפשר להבין אותם כציבור עובדים, קשה להבין אותם כעיתונאים שאמונים על האינטרס הציבורי.

"אנחנו זוכרים איזו מהומה גדולה קמה כשנשקפה סכנת סגירה לערוץ 10, ומאזינים בכאב לב לדומייה הכללית עכשיו", כתבה מערכת "מקור ראשון" לקוראיה הנאמנים באופן מעורר קנאה. "הפוליטיקאים שותקים, בכירי עולם התקשורת שותקים, אפילו מועצת העיתונות שותקת (אתמול כבר הספיקה השופטת דליה דורנר לפרסם תמיכה פומבית ב'מקור ראשון' - ל"א).

גורמי התקשורת המעטים שבכל זאת התבטאו בסוגייה - בעל-פה או בכתב - הביעו תקווה מרומזת שהממונה לא יאשר את העסקה. איבתם ל'ישראל היום' מניעה אותם לפגוע גם ב'מקור ראשון'".

ובכן, זה לא אישי או פוליטי. זה כבר זמן רב שאיש אינו פוצה פה לנוכח סגירתם של כלי תקשורת בישראל. במשבר האחרון אליו נקלע ערוץ 10, נשמעה דומייה מהדהדת לא פחות מזו שנשמעת עכשיו, והקול היחיד שמלווה את עובדי רשות השידור ביציאתם אל האבטלה הוא קולו של תרועות.

יתרה מזאת - איפה היו כולם כשאנשי "מעריב" שבו לכבוש את הגשר שברחוב קרליבך במשבר האחרון שתקף אותם? לבד הם צעדו, ולבדם יצאו לחופשה ללא תשלום ממנה כבר לא ישובו אל מקום עבודתם. אז, לאנשי "מקור ראשון" היה עדיף להפנות את הראש ולנתק עד כמה שאפשר את גורל עיתונם מגורלו הידוע מראש של "מעריב".

עכשיו באים?

וכמה מילים על "ישראל היום". אין ספק שבכוחו הכלכלי של שלדון אדלסון לא רק להציל את "מקור ראשון" אלא אף את שוק התקשורת הישראלי כולו. אך אם נסתכל על כוחו המסחרי - ולא על זה הערכי - אפשר לראות עד כמה זה העיתון שלמעשה חיסל כמעט את "מקור ראשון".

עלייתו, חינמיותו, שבירת מוסכמות השוק על-ידו וניפוץ תקרת המחירים המקובלת בשוק הפרסום - כל אלה היו מהגורמים שהחלישו והעלימו את "מעריב", שלבסוף גם משך אתו מטה את אחיו לקבוצה ללא כל היסוס. אז עכשיו באים?

הדרישה מיתר התקשורת להתערב, מיותרת. הדרישה מהשר בנט להשפיע על "הפקיד" הכפוף לו, על גבול הפלילית. הצורך ש"מקור ראשון" ימשיך להתקיים - חשוב מאין כמוהו. גם אנשי העיתון לא יודעים, למרות ההבטחות שהם מקבלים היום מאנשי "ישראל היום", איך תשפיע שליטתו עליהם.

מה הדבר יעשה לחירותם, למצב התחרות ביתר שוק העיתונות, ומה יקרה ביום שאיל ההון יחדל להתעניין בו או יתנהל באופן לא כלכלי? לכן, למרות הלחץ הברור, יש לסמוך על הממונה על ההגבלים העסקיים ולתת לו לקבל את החלטותיו בצורה השקולה ביותר; אחרת את הדהודי הירייה ברגל של אנשי "מקור ראשון" עוד ישמעו במשך שנים.

לכתבה הקודמתהמציג הינו שר