משה בן-שאול, בעל השליטה בחברת המכשור הרפואי הציבורית אילקס מדיקל ולשעבר המנכ"ל בה, ישיב לחברה תוך 30 ימים כ-13.3 מיליון שקל שקיבל כשכר, וכן יוותר על דרישות השכר שלו לתקופה שבין 15/11/11 ל-31/12/13, במהלכה עבד עבור החברה ללא שכר - כך הוסכם במסגרת הסכם פשרה שאושר אתמול (א') על-ידי בית המשפט, במסגרת תביעה נגזרת שהוגשה נגד בן-שאול, בגין נטילת שכר-עתק מהחברה ללא אישור של האסיפה הכללית של החברה לתנאי העסקתו.
בנוסף, לפי ההסדר יישא בן-שאול בגמול לתובעים בסך של 300 אלף שקל; ושכר-טרחה לעורכי דינם - בסך כולל של 1.8 מיליון שקל.
מדובר בהסכם שהושג במסגרת תביעה נגזרת שהגישו בעלי מניות המיעוט באילקס מדיקל, ארנון ואלונה אפרת, באמצעות משרד עורכי הדין שאשא וצמח, במסגרתה דרשו מבן-שאול להחזיר לקופת החברה שכר בסך 31 מיליון שקל, שקיבל לטענתם שלא כדין מאז 2005.
התובעים נחשפו לאי-הסדרים באישור שכרו של בן-שאול בעקבות תכתבות בין החברה לבין רשות ניירות ערך, שפורסמה באתר הבורסה. הרשות ביקרה את הליך אישור השכר ודרשה לכנס אסיפה כללית חוזרת, שתאשר את השכר בדיעבד.
החברה טענה מנגד כי הסכם השכר של בן-שאול אושר כחוק בדירקטוריון. לדבריה, אישור האסיפה הכללית לתפקידו החדש של בן-שאול מהווה גם אישור לשכרו.
החברה אף הגישה לרשות חוות-דעת של עו"ד שרון חנס, שתומכת בגישתה, ולפיה גם אם היו אי-דיוקים קלים בהליך אישור ההסכם, הרי שניתן לאשרו בדיעבד בדירקטוריון, ללא פנייה לאסיפה הכללית. חנס הוסיף כי השכר של בן-שאול הוא סביר בהתחשב בתפקידו.
"אינדיקציות לשכר לא הוגן"
ואולם, ביולי 2011 קבעה רשות ניירות ערך כי אילקס שילמה 31 מיליון שקל לבן-שאול תוך חריגה מהותית מתנאי הסכם ההעסקה שלו. עם זאת, הרשות לא דרשה את ההחזר הכספים. עמדת הרשות פתחה צוהר למשקיעים ואיפשרה את הגשת התביעה.
אילקס, שמשווקת בדיקות רפואיות, הונפקה בבורסה בתל-אביב ב-1994, כאשר המייסד בן-שאול שימש כמנכ"ל וכיו"ר החברה. ב-2005 אסרה האסיפה הכללית של החברה על בן-שאול לכהן בשני התפקידים, והוא הפסיק לכהן כיו"ר.
לטענת התובעים, שינוי זה דרש אישור מחדש של הסכם העסקתו של בן-שאול באסיפה הכללית, אך החברה לא ביצעה הליך זה. התובעים גם ציינו כי בתו, בנו וחתנו של בן-שאול מועסקים בחברה, ולכן למשפחה יש רוב בדירקטוריון.
עלות שכרו של בן-שאול מאז 2005 הסתכמה ב-31 מיליון שקל. שכרו החודשי, שעומד שעמד על 209 אלף שקלים ברוטו, נגזר בין השאר מהרווח שמציגה החברה וכן מבונוסים שונים, ועלה בהדרגה משנה לשנה, במקביל לעלייה בשיעורו מהרווח. השכר השנתי ב-2010 עמד על 8 מיליון שקל - שהוא כ-26% מרווחי החברה.
בדצמבר 2012 אישרה שופטת המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, רות רונן, את ניהול התביעה הנגזרת בשם החברה, כאשר קבעה כי "קיימות אינדיקציות לא מעטות המטילות ספק בכך כי שכרו של בן-שאול היה הוגן".
לדבריה, השוואה למקבלי שכר אחרים, ובהם מנכ"לים בחברות בעלות היקף פעילות דומה, "אינם מחזקים את המסקנה לפיה שכרו של בן-שאול הוא סביר והוגן".
עוד ציינה רונן בהחלטתה כי החברה עצמה הודתה כי היה עליה להביא לאישור האסיפה הכללית ב-2005 את הסכם ההעסקה של בן-שאול, וכך גם צוין בחוות-הדעת של חנס.
הסכם פשרה מתוקן
עם אישור ניהול התביעה הנגזרת ניהלו הצדדים משא-ומתן לצורך הגעה להסדר. במסגרת זו פנו הצדדים למומחה, שקבע כי השכר הסביר והראוי לנושא משרה כדוגמתו של בן-שאול נמצא על הסקאלה שבין 3.2 ל-3.8 מיליון שקל לשנה.
לאור זאת הסכימו הצדדים כי שכרו של בן-שאול יעמוד על הרף הנמוך יותר - על סך 3.3 מיליון שקל לשנה, ובן-שאול ישיב לחברה את ההפרש בין שכר שזה לשכר שקיבל בפועל.
סכום ההשבה בהתאם להסכם הפשרה הראשון עמד על סך של כ-17.8 מיליון שקל, אותו הסכימו הצדדים לחלק לסך של כ-10.8 מיליון שקל שיושבו לחברה בעין (מכיסו של בן-שאול); וכ-7 מיליון שקל נוספים שיושבו באמצעות קיזוז מהשכר שבן-שאול היה אמור לקבל תמורת עבודתו בתקופה שבין ה-15 בנובמבר 2011 ל-30 בדצמבר 2012 - אז עבד בחברה ללא משיכת שכר.
ואולם, רשות ניירות ערך התנגדה להסכם פשרה זה, כיוון שלעמדתה לא ניתן לאשר את רכיב הקיזוז שנקבע בו. בתגובה להסדר שהגישה לבית המשפט ציינה הרשות כי אותו חלק מהשכר עליו "ויתר" בן-שאול במסגרת הקיזוז הוא שכר שבן-שאול ידע מראש שאינו צפוי לקבל ולא אושר על-ידי אף אחד מהאורגנים בחברה.
לאור עמדה זו הגישו הצדדים הסכם פשרה מתוקן, במסגרתו הודיע בן-שאול כי הוא מסכים להגדיל את הסכום שישולם מכיסו ב-2.5 מיליון שקל נוספים, כך שההשבה בעין תעמוד על סך של כ-13.3 מיליון שקל מתוך כ-17.8 מיליון שקל שנקבע שיוחזרו.
ואולם, רשות ניירות ערך שוב התנגדה לרכיב הקיזוז בהסכם, בטענה כי מדובר בניסיון להכשיר שכר שלא אושר בהליכים המקובלים, על תקופה שכלל לא נדונה בתביעה הנגזרת; ואף ביקשה להגדיל את הסכום שבן-שאול ישיב לכ-13.5 מיליון שקל.
השבה של 75%
השופטת רות רונן הכריעה אתמול במחלוקת והחליטה לאשר את הסכם הפשרה המתוקן, העומד על השבה של 13.3 מיליון שקל. זאת, הגם שהביעה עמדה לפיה מקובלת עליה גישת רשות ניירות ערך בנוגע לסכום הקיזוז המבוקש.
השופטת ציינה בהחלטתה כי "אין מקום לאפשר עקיפה של פנייה לאסיפה הכללית במסגרת אישור הסכם הפשרה בתביעה הנגזרת. בן-שאול לקח סיכון כאשר לא ביקש את אישור האסיפה לתנאי העסקתו בזמן אמת... הוא אינו יכול לפנות לבית המשפט ולבקש ממנו כי יאשר את שכרו לתקופה נוספת. זה אינו תפקידו של בית המשפט".
ואולם, לשאלה האם הסכום הכולל אותו הסכים בן-שאול להשיב לחברה הוא סכום פשרה ראוי, השיבה השופטת רונן בחיוב. בין היתר היא ציינה כי סכום ההשבה עומד על כ-75% מהסכום שהיה עליו בן-שאול להשיב, לו הייתה התביעה מתקבלת במלואה, כאשר הסכם הפשרה ייתר את הסיכונים שיש בדיון בתביעה לגופה (אשר טרם החל) - כאשר היא הייתה עשויה להידחות וכן את האפשרות כי היה מוגש ערעור על כל פסק דין שהיה מתקבל.
"מובן שההסכמה במסגרת הסכם הפשרה מביאה גם לכך שהתשלום שבן-שאול משלם לחברה, נעשה לאלתר - בעוד שלו הייתה התביעה מתבררת לגופה עד תום, הייתה החברה זוכה בתשלום רק במועד מאוחר יותר", הוסיפה השופטת.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
