ידועה בציבור כתעודת כבוד

ר', אלוף-משנה בצה"ל, חי מרבית הזמן בבסיס סגור של הצבא, ואת זמנו הפנוי, כשיצא לחופשות או לסופי שבוע, חלק עם שתי נשים. עם האישה האחת הביא לעולם 6 ילדים, ועם השנייה 9 ילדים, ושתיהן ראו את עצמן מהבחינה האישית כנשותיו לכל דבר.

מבחינה משפטית, לעומת זאת, ההבדל במצבן של שתי הנשים הוא תהומי, שכן בעוד האחת נישאה לו בטקס נישואים חוקי ונרשמה כאשתו - השנייה קיימה עימו טקס שאינו מוכר בחוק, ולכן נאלצה כעת להילחם על מעמד ורכוש כידועה בציבור, קרב שבו היא הפסידה.

מאבק הרכוש הוא חלק מהותי מהעניין, מאחר ש"ידועה בציבור" אינו סטטוס בפני עצמו, ואישה אינה יכולה להגיש תביעה שמטרתה פשוט להכיר בה כידועה בציבור של פלוני.

השאלה אם בני זוג הגיעו לדרגת "ידועים בציבור" יכולה לידון בבית המשפט רק כשאלה נלווית לתביעה כספית הכרוכה ביחסי הצדדים, והתשובה אף יכולה להשתנות בהתאם לטיב התביעה שבמסגרתה נדון הסטטוס.

כך למשל, אישה יכולה לקבל הכרה ידועה בציבור של אדם נשוי, אם היא תובעת ממנו כספים על בסיס חוק הגמלאות של שירות המדינה - אך להידחות, אם תביעתה מתבססת על חוק הירושה, המקנה זכויות רק לידועים בציבור פנויים.

לפיכך, גם במקרה זה, על אף שמאחוריהם מערכת יחסים שנמשכה 20 שנה ושהניבה לא פחות מ-9 ילדים משותפים, האישה השנייה צריכה לצלוח שני מכשולים בתביעתה לשיתוף ברכוש של בן הזוג:

השלב הראשון הוא לשכנע את בית המשפט להכיר בה כידועה בציבור של בן הזוג; ואם תקבל הכרה זאת, עליה להוכיח כי הידוע בציבור התכוון לשתף אותה ברכוש שנצבר על שמו.

האישה הנשואה לו באופן רשמי, לעומת זאת, זוכה בשותפות ברכוש כברירת מחדל, רק מעצם הנישואים עצמם.

בית המשפט לענייני משפחה דחה את תביעתה של האישה השנייה על שני היבטיה. הוא קבע כי הצדדים אינם נחשבים כידועים בציבור, מאחר שלא חיו יחד תקופת זמן משמעותית ורציפה; וכן קבע כי ממילא הקצין לא התכוון לראות בה שותפה לרכושו.

גם שלושת שופטי ערכאת הערעור סברו כי אין כל מקום לראות באישה השנייה כשותפה ברכוש, ולכן התוצאה הסופית נותרה בעינה.

לכאורה היה די בכך כדי לדחות את הערעור ולסגור את התיק, שכן כאמור, השאלה אם הצדדים היו ידועים בציבור היא רק נספחת לדיון בשאלת חלוקת הרכוש, וזאת כבר הוכרעה. אולם הפעם שופטי המחוזי החליטו לחרוג מן המקובל, וערכו דיון מקיף בסוגיית הסטטוס של הצדדים, גם אם משמעות הדבר שהאישה לא תפיק מכך רווח כלכלי.

דעת הרוב בפסק הדין לא הסתירה את מורת-רוחה מהתנהגותו של הקצין, אשר התכחש לא רק לחייו המשותפים עם האישה השנייה, אלא גם סירב להכיר בתשעת הילדים המשותפים, ואילצם לעבור בדיקת אבהות, שהוכיחה כי הוא אכן האב.

בהתאם, דעת הרוב פסקה כי היעדרם של חיים רצופים תחת קורת-גג אחת אינה שוללת בהכרח את ההכרה באישה כידועה בציבור של הגבר, ובמקרה זה די שהוכח כי הקצין נהג להגיע לבית האישה ולהתנהג שם כאילו זה ביתו, לבלות עימה בפומבי ולהביא עימה 9 ילדים משותפים - כדי להגיע למסקנה כי אין מדובר בפילגש לשם מין ושעשועים בלבד.

תוצאת פסק הדין בערכאת הערעור - לפיה האישה הוכרה כידועה בציבור אך לא זכתה ברכוש - היא ציון דרך, מאחר שהיא מדגישה כי הדרך לעיתים לא פחות חשובה מהתוצאה.

עבור האישה השנייה וילדיה, שזכו ליחס משפיל מאין כמוהו מהאב, ההכרזה שבמשך 20 שנה הייתה ידועה בציבור ושותפה לחיים של בן הזוג, ולא רק חפץ לשימושו, היא בעלת משמעות רבה הן לכבודה העצמי והן לכבודם בעיני החברה בה הם חיים - גם אם המשמעות הכלכלית הנלווית לכך לא הושגה.

■ עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מומחית לענייני משפחה וירושה, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס", בעלת אתר www.divorceinfo.co.il