לשנות את סדר היום של העיתונות

פחות פוליטיקה וספורט - יותר חברה, רווחה, חינוך וערכים

עיתונים עיתונות / צילום: תמר מצפי
עיתונים עיתונות / צילום: תמר מצפי

קורא עיתונים ממוצע יכול, אם ירצה, להכיר את תפיסת עולמו המקצועית של מאמן הפועל עפולה בכדורגל; הוא יוכל לעקוב מעל דפי העיתון ולהתרשם מביצועיו של הכדורגלן טוטו תמוז בקבוצת פלוישט ברומניה; לדעת כמה אסיסטים (מסירות לסל) היו לכדורסלן האמריקאי לברון ג'יימס בקליבלנד, ואפילו מה הייתה תוצאת המשחק בכדורעף תיכונים בין תיכון מקיף עין שמר לעירוני ד' בתל-אביב.

קיראו עוד ב"גלובס"


קורא עיתונים בישראל יכול - אם רק ירצה - לדעת איזו קופת-חולים הסתכסכה, ולמה, עם שירותי בריאות כללית; כמה עלו מנות הקינוח במסיבת עובדי חברת החשמל. הוא יכול ללמוד באילו נסיבות הכיר מנכ"ל חברת התוכנה את רעייתו, שענבי טלי השיקו זן חדש; טבלה בעיתון תערוך עבורו השוואה בין סוגי מגפיים עם סוליה גמישה לחובבי שיק; וכן לא יקופחו השכלתו וסקרנותו בדבר מינויה של דירקטורית בחברה לייבוא כלי בישול, ומי ומי נצפו בטקס הפתיחה של סניף הפארם השכונתי.

מנגד, יש סיכוי נמוך שקורא עיתונים ישראלי ממוצע יזכה, למשל, להתוודע לעולמם הטראגי ולהציץ אל תוך סדר-יומם של ילדי מצוקה בפנימיות ובכפרי נוער. היות שהוא לא ישותף במידע, הוא גם לא ישתתף במאבק החברתי, החינוכי, הפסיכולוגי והיומיומי על נפשם השסועה. מעטים יקראו על שאיפתם להיות ככל האדם: לחבק אמא, לפגוש אבא, לראות סרט וללקק גלידה בקניון.

גם עולם החינוך הוא כמעט בגדר נעלם עבור קוראי עיתונים רבים. בתחילת שנת הלימודים אמנם יהיה מידע על מחירי ספרים וילקוטים, קצת על תוכן, נושאי לימוד וערכי חברה, משהו על הכיתות הלא מוכנות לשנת הלימודים, ועוד פחות על מה לומדים וחווים הילדים במעונות ובגנים.

לרוב העיתונים יש מוסף ספורט יומי. 4-5-6 עמודים שהעורך נדרש למלא במילים, כותרות ותמונות. בתוכן. כל יום. לעיתונים מצורף גם מוסף כלכלי יומי, שחייבים למלא במידע, לרבות על תנודות קלות בשערי הבורסות, או על מחירי המזון לפרות.

בעמודי החדשות יש היררכיה, קודם כול נושאי ביטחון ומדינה, פוליטיקה ופלילים. ויש גם טור רכילות יומי. אחרת איך נדע שלצביקה פיק נולד בן, ושאייל גולן שב מנופש באיים המלדיביים. לכולם יש מקום - ולמי לא נשאר - לחברה, לרווחה ולחינוך.

הנימוק מוכר: זה מה שהקוראים מחפשים ומבקשים. והתשובה לתירוץ הזה: זה מה שאתם החלטתם שמגיע לו. שטחי, מהיר, קליל, מרפרף ולא מחייב.

רוצים לדעת מה קורה בכיתות או להתעמק בתוכני הלימוד? רוצים לחנך את הציבור? מעוניינים ביהדות חברתית? לכו למתנ"ס או לתנועת הנוער או לספרייה. תקראו שם, תתנדבו שם, מאחורי הפינה, בחצר האחורית. בתקשורת הממוסדת כמעט לא נשאר מקום.

בשבוע הבא יתכנסו באילת בכירי העיתונות בישראל. זאת הזדמנות נוספת להציע להפוך את הפירמידה. לשים הרבה יותר דגש על אוהבי אדם, מתנדבים עם לב חם, חברה טובה יותר, מתעניינת ורחומה, שבבסיסה הכלה ערכית ואכפתיות, התחשבות, מסירות ואוזן קשובה - כל אלה צריכים הרבה שיתוף-פעולה ועידוד של התקשורת.

אם העיתונות תשכיל לשנות, ואפילו קצת, את סדרי העדיפויות שלה - זה ישפיע על כולנו לכיוון הנכון והמועיל.

■ הכותבת היא יו"רית תנועת האישה הדתית-לאומית "אמונה".

לכתבה הקודמתהכסף האבוד של קיבוצים ומושבים