משקרים בלי בושה

משטרה שטופלת על אזרח האשמת-שווא של תקיפת שוטר היא משטרה מפחידה

עבריינית  גניבה, גנבת פושעת עצור שפוטה שוטר האקר משפט דין  / צלם: thinkstock
עבריינית גניבה, גנבת פושעת עצור שפוטה שוטר האקר משפט דין / צלם: thinkstock

"המשטרה מבקשת להחזיר לידיה את הסמכות להעמיד לדין אזרחים בגין תקיפת שוטר, סמכות שנלקחה ממנה ב-2010 והועברה לידי הפרקליטות... בכוונת המשטרה לפעול להחמרת הענישה בעבירה זו" ("הארץ", 27.11.14).

כשם שלא סביר לתת לחתול לשמור על השמנת, כך אין לאפשר למשטרה להעמיד לדין אזרחים שהיא מאשימה בתקיפת שוטרים. ניסיון העבר מלמד כי חלק מהשוטרים הם אלימים ונוטים להפעיל כוח בלתי נחוץ ובלתי מוצדק נגד אזרחים.

הדבר נדון בהרחבה בדוח הוועדה בנושא הטיפול המערכתי באלימות שוטרים, בראשות פרופ' מרדכי קרמניצר (1994). תופעה ידועה היא שבעקבות הפעלת כוח מופרז נגד אזרח, ובשל החשש כי יתלונן נגד השוטרים האלימים, ישנם שוטרים הבודים תלונה נגד האזרח, שלפיה כביכול הוא תקף אותם. השופטים נוטים בדרך-כלל להאמין לשוטרים, וקשה לחשוף מקרים כאלה.

אך לעתים הדברים נחשפים. כך, למשל, התברר ב-2012 בפסק דין יוצא דופן: כוח משטרה (יס"מ מרכז) שפעל ברמלה עצר שני חשודים. במהלך המעצר הוכו העצורים קשות, ונגרמו להם חבלות, שברים ודימום.

לאחר האירוע חששו ארבעת השוטרים המכים ששוטר חמישי, שי קורן, שלפי פסק הדין ידוע בהגינותו, ידווח נכונה על האירוע, והם יתקשו לתת הסבר לכוח המופרז. לפיכך החליטו הארבעה (עומסי, סמובסקי, ניר ויואב) לטפול על השוטר קורן האשמת-שווא, שלפיה הוא זה שהיכה כביכול את העצורים, תוך שהוא בועט בפרצופיהם בהיותם שכובים על הקרקע, כשידיהם אזוקות מאחורי הגב.

"שוטרי היס"מ אינם מורגלים באמירת אמת"

המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) "קנתה" את הסיפור השקרי והגישה כתב אישום נגד השוטר דובר האמת. אך שופטת בית משפט השלום בראשון-לציון, איטה נחמן, לא הסתפקה בהנחה הרגילה, שלפיה השוטרים הם דוברי אמת, אלא בחנה את הדברים בקפדנות, ובהתבסס על ראיות לרבות צילום וידיאו מזירת האירוע.

נחמן קבעה כי "עדויותיהם של לוחמי היס"מ בבית המשפט נמצאו סותרות האחת את רעותה, ואף את אשר ציינו בדוחות הפעולה שכתבו... התנהלות בעייתית, בלתי ראויה ואף שערורייתית, אשר מעלה תהיות רבות לעניין יושרם האישי, אמינותם ומהימנותם".

השופטת מצאה כי השוטרים זייפו את הדוחות בהכניסם שינויים שתואמו ביניהם, וקבעה: "...התרשמתי מחוסר מהימנותם של שוטרי היס"מ, וכי למעשה אינם מורגלים באמירת אמת אלא בכזו מוכוונת מטרה".

יש ללמד אמירה זו בהשתלמויות לשופטים. בעוד שבדרך-כלל עליהם לבחור בין מתן אמון בדברי אזרח לבין מתן אמון בדברי שוטרים, והם נוטים לאפשרות השנייה; הנה, כשנאלצה שופטת לבחור בין האפשרות של שוטר שקרן לבין האפשרות של שוטרים אחדים שקרנים - לא זו בלבד שהשקרנים נחשפו, אלא אף התגלתה שיטה.

מקרה נוסף: מפסק הדין של נשיא בית משפט השלום בנצרת, השופט ג'ורג' אזולאי, עולה תמונה מטרידה: הנאשם היה נוסע במכוניתו של נהג, שהמשטרה ביקשה לבודקו בדיקת שכרות. הנוסע נעצר על-ידי השוטרים והואשם בתקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, בהעלבת עובד ציבור, בהפרעה לשוטר במילוי תפקידו ובהיזק לרכוש במזיד.

אך אירע לנאשם נס, והתקיימה הממרה "תמונה אחת שווה יותר מאלף מילים": השוטרים והתובע נקלטו במצלמות האבטחה של בית המשפט, כשהתובע מוסר לשוטרת את תיק החקירה, וכשהיא מוסרת עדויות בכתב מתוך התיק ליתר השוטרים, כשכל אחד מהם קורא את המסמך שקיבל, ולאחר מכן הם מחליפים ביניהם מסמכים ומשוחחים אודותיהם. כלומר: קוראים זה את עדותו של זה ומתאמים ביניהם עדויות.

משהוכח הדבר בפני השופט, הוא החליט לזכות את הנאשם, וכתב בין היתר כך: "...לא ניתן לסמוך על עדי התביעה אשר תיאמו עדותם במבואת בית המשפט ואף שיקרו מעל דוכן העדים.... מדובר בנוהג עבודה חמור ופסול....".

יתרה מזו: ניתוח הראיות על-ידי השופט יוצר רושם חזק שהנאשם כלל לא תקף את השוטרים ולא העליבם ולא הפריע, אלא רק שאל שאלות באשר לסמכותם. בתגובה, כנראה, טפלו עליו השוטרים האשמות-שווא כדי "ללמדו לקח".

יש מה ללמוד מדוגמאות כאלה. באופן כללי, אין זה רצוי שבמשטרה יש מחלקת תביעות עם סמכות העמדה לדין. יש ליישם לאלתר את החלטת הממשלה לצרף את התביעה המשטרתית לפרקליטות. תפקיד המשטרה הוא לחקור, ותפקיד הפרקליטות הוא להעמיד לדין. ריכוז הסמכויות בידי המשטרה אינו תקין.

נייר עמדה שפרסם החודש המכון הישראלי לדמוקרטיה מראה זאת בפירוט. קל וחומר כשמדובר בתלונה על תקיפת שוטר, ראוי שיופעל שיקול-דעת מקצועי של הפרקליטות לפני העמדת אזרח לדין.

משטרה היכולה להפעיל אלימות נגד אזרח ולהחליט להעמידו לדין באשמה של תקיפת שוטר היא משטרה מפחידה. על המחוקק להגן על האזרחים מפניה.

■ הכותב הוא ראש החטיבה למשפט פלילי ולקרימינולוגיה במרכז האקדמי למשפט ולעסקים ברמת-גן, מחבר הספר "הרשעת חפים מפשע בישראל ובעולם: גורמים ופתרונות".