פרופ' זעירא מנפץ את התירוץ של בנק ישראל לשכר הנמוך

הפריון בישראל צמח בשנים האחרונות בקצב מהיר בהרבה מהעלייה בשכר, ואת התשובה לשאלה להיכן הלך הפער שנוצר בין השניים יש לחפש בנתוני הרווחיות של המגזר העסקי - כך טוען פרופ' יוסי זעירא מהאוניברסיטה העברית.

בשבוע שעבר פרסם בנק ישראל נתונים על עליית השכר בשני העשורים האחרונים. מסקנת עורכי המחקר הייתה שהשכר בישראל עולה בקצב דומה לעליית הפריון, או התוצר לעובד - אבל בתנאי שבודקים את המגמות על פני 20 שנה לפחות ולא לאורך תקופות קצרות יותר.

"התשובה לשאלה 'בכמה עלה השכר' מושפעת מאוד מהנקודה שבוחרים להשוות אליה", כתבו בבנק ישראל, אולי כהכנה לביקורת הצפויה על המסקנות.

פרופ' זעירא אומר בנימה של שעשוע שהמחקר ומסקנותיו הזכירו לו את האמרה הידועה על סוגי השקרים בעולם: "יש שקרים רגילים, יש שקרים גסים, ויש סטטיסטיקה". זעירא, כלכלן ותיק ומוערך בעל השקפה חברתית מוצהרת, לקח חלק בייעוץ למארגני המחאה החברתית ב-2011, כשריכז את עבודת הצוות הכלכלי בוועדת יונה-ספיבק, שהוקמה כאלטרנטיבה לוועדת טרכטנברג. הוא טוען מאז בעקביות שהשכר בישראל תקוע משנת 1999-2000 בעוד שהפריון ממשיך לעלות.

מלבד המסקנה שהגיעו אליה בבנק ישראל, הפתיעה את זעירא הבחירה של עורכי המחקר להתחיל את הבדיקה שלהם בשנת 1990 ולא ב-1980 - השנה שבה החל איסוף הנתונים. זעירא משוכנע שמדובר בבחירה מניפולטיבית ולא אקראית. "עורכי המחקר בבנק המחישו בעצמם את מה שכתבו על ההשפעה שיש לבחירת השנה, כשבחרו בשנה הכי לא מתאימה לבדיקת הקשר בין השכר הריאלי ופריון העבודה", הוא טוען, "ב-1990 היה הפריון גבוה יחסית כי זו הייתה שנת יציאה ממיתון כתוצאה מגל העלייה מארצות חבר העמים. מצד שני זו הייתה שנה של אבטלה, שהחלה לעלות ב-1989 בשל מיתון קצר בשנה זו, ועלתה יותר אחר כך בשל העלייה ההמונית. האבטלה לחצה להורדת שכר. כתוצאה מהנסיבות הלא-שגרתיות האלה, בשנת 1990 השכר היה נמוך במיוחד והפריון גבוה במיוחד - לכן ברור שהיא שנה לא מתאימה כשנת ייחוס".

לטובת הבחירה ב-1990 אפשר לציין את העובדה שהיא שייכת לתקופה שאחרי זעזועי ההיפר-אינפלציה ותוכנית הייצוב של המשק. מעבר לכך קשה לחשוב על שנה בודדת שלא הייתה מושפעת מהשפעת אירועים חיצוניים.

אם בנק ישראל באמת פעל באופן מניפולטיבי, כטענתך, למה לא נבחרו שנים כמו 1992 או 1995 לתחילת המדידה, אף שהן "מתאימות" יותר למסקנה הסופית?

"הבחירה ב-1990 נוחה כי הפער בין הפריון לשכר גבוה מאוד וזו גם שנה עגולה. בשנת 1995 הפער נסגר במידה רבה, כי הפריון ירד מאוד בין 1990 ובין 1995".

שחיקה של יותר מ-20%

הניתוח של זעירא, שמתחיל כאמור ב-1980, שנת ראשית הנתונים בדוח בנק ישראל, מוליך למסקנות שונות בתכלית מאלה שאליהן הגיעו בבנק ישראל. "עד סוף שנות התשעים עלה השכר יחד עם פריון העבודה, אך מאז הפסיק לעלות. על פי נתוני בנק ישראל, מדד השכר הריאלי, המנוכה מיוקר המחיה, היה 102.3 בשנת 2000 ו-101.3 ב-2013. באותן השנים המשיך פריון העבודה לעלות בהתמדה. במגזר העסקי, למשל, עלה פריון העבודה באותן שנים ב-22%. במילים אחרות, שכרם של העובדים בסקטור העסקי נשחק ב-15 השנים האחרונות ביותר מ-20%. זו בעיה חמורה, הגדולה בהיקפה מכל עיוותי חוסר התחרותיות, בלי לזלזל בחשיבותם".

- למה בעצם? אי אפשר לטעון שזו התפתחות חיובית שמעידה שהמשק נעשה יותר תחרותי?

"התיאוריה הכלכלית והניסיון האמפירי בארץ ובארצות רבות אחרות מלמדים אותנו שבמשק תחרותי השכר אמור לעלות יחד עם עליית התוצר לעובד, הקרוי גם פריון העבודה. חריגה משמעותית מכך מעידה על כשל בשוק העבודה. אם העובדים לא מקבלים את תוספת הפריון לשכרם - הרי שהם למעשה הפסידו אותה".

- מה הסיבות לכך לדעתך?

"הקפאת שכר כמו זו שמתרחשת בישראל כבר 15 שנה ובארה"ב כבר מתחילת שנות ה-80 היא תופעה שמוגדרת "חד פעמית" במחקר הכלכלי ומאוד קשה להסביר אותה. ההסבר שעולה מתוך המחקר של בנק ישראל הוא מאד פשטני: השכר הריאלי קפא בשנות ה-2000 כסוג של תיקון לאחר שעלה יותר מדי בשנות ה-90. ההסבר הזה לא מוכח באופן רציני וניתן אף לומר שהוא סותר את כל מה שידוע לנו על ההיסטוריה הכלכלית של ישראל בשנות ה-90. לא סביר שבשנות התשעים השכר הריאלי עלה בצורה קיצונית כל כך, כאשר שנים אלו מאופיינות על ידי אבטלה גבוהה בחלק גדול מהן".

הסברים טובים יותר לדעת זעירא לקיפאון בשכר יכולים להיות החלשות ההסתדרות, שמסתפקת בהצמדת השכר למדד המחירים לצרכן, כלומר בשמירה על ערכו הריאלי, במקום להיאבק על העלאת השכר כמתבקש מעליית הפריון. סיבה אחרת היא הפרטה גוברת של שירותים ציבוריים, העוברים מעובדי ציבור לעובדי קבלן, ששכרם נמוך יותר. סיבה נוספת היא העבודה הזרה. "עוד הסבר אפשרי לקיפאון השכר הריאלי הוא שכר המינימום, המשפיע על כל התפלגות השכר", מוסיף זעירא.

הרווח של החברות

לאור המסקנות של זעירא, עולה שאלה מסקרנת: אם אכן נוצר פער בין העלייה בפריון לעלייה בשכר, להיכן הפער הזה "הלך"? לזעירא יש על כך תשובה חד-משמעית: לשורת הרווח בחברות העסקיות.

"במשך שנים חיפשתי את התשובה לשאלה הזאת, עד שגיליתי אותה במקרה באחד הנספחים הסטטיסטיים של דוח בנק ישראל.

"עד סוף שנות ה-90 התנודד שיעור הרווח סביב ממוצע שבין 6% ל-8%, בעוד שבשנות האלפיים שיעור הרווח עולה בהתמדה ובמהירות והגיע ב-2013 לרמה של 16.7%, שהיא יותר מכפולה. השינוי בשיעור הרווח מעיד על כך שחל שינוי דרמטי בשוק העבודה והוא החל בתחילת שנות האלפיים או בסוף שנות ה-90. הגידול ברווח הוא ממש תמונת ראי של הקיפאון בשכר הריאלי, אבל ההודעה של בנק ישראל מתעלמת מכך לחלוטין".

- מה דעתך על טענת המעסיקים שהעלאת שכר המינימום תפגע בסקטור העסקי?

"הטענה שאי אפשר להעלות את השכר שקולה בעצם לטענה ששיעורי הרווח הנוכחיים הם ראויים וצריך לשמור עליהם. אני רוצה לשאול, מדוע? המשק הישראלי צמח ותפקד היטב במשך שנים רבות עם שיעור רווח של 8%. מדוע נדרש עתה שיעור רווח כפול ממנו? לדעתי זה לא אילוץ כלכלי, אלא ביטוי לעלייה בכוח הפוליטי של בעלי ההון במשק".

מבנק ישראל נמסר בתגובה: "העובדה שקצב עליית השכר רגיש לתקופת ההשוואה הודגשה במסמך שפרסמנו, כך גם העובדה שבשנת 1996 פער התוצר היה דומה ל-2013, ועל כן מהווה את נקודת ההתייחסות הסבירה ביותר.

"קביעת נקודת התייחסות ב-1980, למשל, הייתה סובלת מכך שהתקופה אופיינה באינפלציה גבוהה, ולכן מייצגת מציאות כלכלית שונה.

"הבדיקה של נתוני השכר לא עסקה בנושא רווחיות המגזר העסקי, נושא חשוב ומעניין כשלעצמו, כמו נושאים נוספים אחרים שבהם עוסק הבנק בפרסומיו השונים".

"העלאת שכר המינימום תעלה את הפריון"

בעוד הכלכלנים שקועים בוויכוח אם השכר עולה בקצב הגידול בפריון מציע מנכ"ל האוצר לשעבר דורון כהן נקודת הסתכלות הפוכה על הקשר בין השניים. לדעתו, במקרה של מגזר השירותים והמסחר בישראל, דווקא העלאת שכר המינימום תביא להגדלת הפריון.

"בעיית הפריון הנמוך של המשק מרוכזת בענפי המסחר והשירותים הפונים לשוק המקומי", אומר כהן, בתוך הסתמכות על ממצאי בדיקה שפרסם לאחרונה פרופ' צבי אקשטיין, "מדובר בענפים שאינם חשופים לתחרות בינלאומית, בניגוד למשל לתעשייה, ולכן נדרשות דרכים אחרות כדי לאתגר אותם להתייעלות ולהגדלת הפריון. העלאת שכר המינימום היא הדרך להשיג זאת".

- אבל החשש הוא שבדרך זו תגדיל גם את האבטלה.

"הרבה מאוד תלוי בצמיחה במשק. בפעם הקודמת ששכר המינימום הועלה, המשק היה בצמיחה וההעלאה לא התבטאה בגידול באבטלה. השאלה היא כיצד זה ישפיע הפעם. צריך לדעתי לפרוס את ההעלאה על פני ארבע פעימות רבעוניות ולקבוע שמקפיאים את המהלך אם שיעור האבטלה עולה בחצי אחוז".

כהן מצדיק את עמדת האוצר המחריגה מההשלמה לשכר מינימום מי שהכנסתו החודשית יותר מ-5,000 שקל, אבל סבור שצריך לשנות את מבנה השכר בשירות המדינה ובמקומות נוספים שבהם שכר הבסיס נמוך מאוד ורוב ההכנסה מגיעה מתוספות שכר קבועות שהמעסיק אינו מפריש עבורן הפרשות לפנסיה ולהשתלמות. מדובר ברכיבי שכר כמו החזר הוצאות אחזקת רכב, פרמיות ושעות נוספות גלובליות.

"החזר הוצאות אחזקת הרכב הוא סעיף בעייתי במיוחד כי אנחנו מכריחים אנשים לרכוש רכב פרטי ולנסוע בו במקום להשתמש בתחבורה הציבורית או גרוע מכך לדווח דיווחים כוזבים על נסיעות", אומר כהן. הוא סבור שבתמורה להכנסת סעיף אחזקת הרכב לשכר הבסיס יכול האוצר לדרוש את הסכמת ההסתדרות לשינויים בהסכמים הקיבוציים שיאפשרו הגדלת הגמישות הניהולית, ניוד עובדים, שינוי תהליכי עבודה והנהגת שכר דיפרנציאלי.

 שכר ריאלי ופריון עבודה ריאלי