אפס סובלנות להטרדה מינית

בהיותי סטודנטית עבדתי בחברת היי-טק בינלאומית ומובילה בשוק הישראלי. ההנחיות לגבי הטרדות מיניות בארגון היו ברורות וחד-משמעיות. המדיניות הארגונית קבעה כי עובד שיגלוש באתרים פורנוגרפיים יזוהה במחשב הראשי ויפוטר לאלתר. איני זוכרת אם הדבר נאמר במפורש, נכתב או התגלגל כשמועה, אבל זהו כוחו של מסר, שהיה ברור לכולנו.

וכך גם היה. ביום שבו התגלה עובד גולש באתרים פוגעניים, הוא נלקח על-ידי אנשי הביטחון לחדר המנכ"ל, ונערך לו שימוע במקום. האמירה הייתה אפס סובלנות. המסר הופנם, הפך לנורמה - ובהמשך לדרך התנהלות.

שינוי חברתי ונורמטיבי מתרחש לאט. זהו תהליך עמוק של פירוק והרכבה מחדש. בנייה של שפה, אמונות, פרקטיקות התנהגות ועוד. יש מקרים שבהם הדבר קורה בכפייה ומהר, כמו לדוגמה במסגרות ממשמעות, או כשהשינוי המתבקש נדרש על-ידי העומד בראש הפירמידה ולטובתו.

אך לא כך הדבר עם הטרדה מינית. נראה כי השינוי הנדרש פחות מתאים לעומדים בראש - לראשי ערים, מנכ"לים, מפכ"ל, קצינים בכירים, מעסיקים. לא כי רובם מטרידים, חלילה, אלא כי מרביתם אינם רואים את ההקשר החברתי של ההטרדה המינית, ובעיקר את הרווח שייווצר להם ממניעת הטרדות מיניות בארגון.

האיסור על הטרדה מינית בעבודה הוא לא רק עניין של חוק או תקנות. מחקר של משרד התמ"ת (כשמו דאז) משנת 2010 מצא כי רק 50% מהמעסיקים מקיימים את הוראות החוק, וזאת יותר מעשור לאחר שהחוק נחקק.

עצימת עיניים

מקומות עבודה רבים, כמו החברה בכללותה, רוויים עדיין בתפיסות המדירות נשים, מאופיינים בחברה גברית, מיליטריסטית. יש בהם אי-שוויון מובנה ואפליה מגדרית.

מקום העבודה אינו שונה מהחברה בתפיסות הרואות הטרדה כ"מחמיאה" או כסוג של "חיזור", תפיסת הגבר כ"לא מקבל לא" ו"לא פראייר" והאישה כ"פתיינית". ניתוק ההקשר החברתי הזה מהטרדה מינית המתרחשת במקום העבודה הוא עצימת עיניים, ומוביל לאמירות מהסוג שבהן נתקלנו באחרונה, כמו: "החוק הרחיק לכת", "החוק מבלבל" ועוד משפטים המנסים בכוחות אחרונים לשמר נורמות ישנות.

מקום העבודה הוא סוג של חברה, כך שעל מנת להוביל שינוי חברתי יש להטיל את האחריות על מי שעומד בראשה - המעסיקים. לפיכך, החוק אכן קובע אחריות בלעדית למעסיק למנוע ולטפל בהטרדות מיניות בארגונו. הדבר נכון לגבי מעסיק פרטי, גדול וקטן, ציבורי, רשות מקומית, יחידה סטטוטורית וכל גוף וארגון אחר. קל וחומר לגבי צה"ל, המשטרה ומשרדי הממשלה.

הבנת ההקשר החברתי הרחב של תופעת ההטרדה המינית מובילה להבנה עמוקה יותר של התופעה, ומכאן הדרכים לפתרונה נגישות יותר. מעבר לכך, ביישום הנורמות החדשות במקום העבודה ובקביעת מדיניות השוללות הטרדות, מתגלים הרווחים. מקום עבודה המייצר מרחב בטוח עבור עובדיו נהנה משביעות-רצון גבוהה יותר של העובדים, מתפוקה גבוהה שאינה מופרעת מסביבה עוינת או מטרידה, גיוון תעסוקתי, נטרול סיכונים משפטיים, מיצוי יכולות תעסוקתיות, משיפור תדמיתי ועוד.

חברות בינלאומיות, כמו זו שבה עבדתי בעבר, השכילו להבין זאת מזמן.

■ הכותבת היא רכזת פרויקט "קוד מרצון" למניעת הטרדה מינית בעבודה, באיגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית.