"לתובע ייצוגי שרשות ניירות ערך מממנת יש יותר אוויר"

רובן הגדול של הבקשות לאישור תביעות ייצוגיות שמוגשות בארץ אינן מגיעות להכרעה אלא מסתיימות בפשרות, שבמסגרתן זוכים התובעים הייצוגיים ועורכי דינם לגמול כספי נאה בתמורה לקידום האינטרסים של הציבור בכללותו. גם בדיון בבקשה לאישור תביעה ייצוגית בהיקף של 270 מיליון שקל שהוגשה במארס 2009 נגד דיסקונט השקעות (דסק"ש), נגד בעל השליטה בחברה לשעבר, נוחי דנקנר, ואחרים, בגין הנפקת הזכויות שביצעה חברת-הבת כור - הגיעו הצדדים לפשרה באמצעותה הם ביקשו לסיים את הסכסוך ביניהם.

בתביעה נטען כי בהנפקת הזכויות שביצעה, דיללה כור את אחזקות הציבור באופן בלתי חוקי ומקפח, ולכן דסק"ש צריכה להחזיר לציבור 4 מיליון מניות שרכשה בהנפקה, מעבר לחלקה היחסי.

עיקרי הפשרה שגובשה בין דסק"ש לתובע הייצוגי, עו"ד יעקב סבו, היו כי החברה תתרום 18 מיליון שקל לאוכלוסיות נזקקות ברחבי הארץ ותשלם 4 מיליון שקל לסבו ולבא-כוחו, רון דרור.

לפי הפשרה, בעלי המניות שבשמם הוגשה התביעה לא יקבלו פיצוי, ומי שתממן את הפשרה תהיה דסק"ש. עוד הוסכם כי כל יתר הנתבעים, ובהם דנקנר ויתר נושאי המשרה הנתבעים, לא יהיו אחראים לכל נזק והתביעה האישית נגדם תדחה.

ואולם, בשונה מרוב הפשרות שמקבלות את אישור בית המשפט באופן חלק וקל, בתביעת הקיפוח נגד כור וראשיה זה לא קרה, בשל התנגדות נחרצת ויוצאת דופן של רשות ניירות ערך והיועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין.

באמצעות עו"ד ליאב וינבאום, ראש המחלקה האזרחית בפרקליטות תל-אביב, תקפה רשות ניירות ערך את כל רכיבי ההסדר והיועמ"ש הודיע כי לא ניתן לאשר את ההסדר במתכונתו. עמדתו של היועמ"ש, שהביאה בסופו של דבר לביטול הסכם פשרה ולגיבוש הסדר שמטיב יותר עם הציבור, נולדה אצל עו"ד אופיר איל, ראש תחום אכיפה פרטית ברשות ניירות ערך, מזה כ-4 שנים.

בראיון ל"גלובס" מתאר איל את המקרה כאחד משיאי עבודתו ברשות עד כה. "כשבחנו את הסדר הפשרה בתביעת הקיפוח נגד דסק"ש, הפריעו לנו כמה דברים", אומר איל. "לא רק שהפשרה לא פיצתה את הנפגעים - בעלי המניות מהציבור, במצב שבו היה מאוד קל לאתר אותם - אלא שגם כל הפונקציונרים שנתבעו, ובהם דנקנר הוצאו מהתמונה.

"אנחנו סברנו שאסור לאפשר מצב שבו התביעה מוגשת באופן אישי נגד בעלי השליטה והדירקטורים, אך בסוף הם אינם תורמים, ולו שקל, לפשרה. יתרה מכך, מי שכן הושאר בתמונה (כנתבעת - ח'מ') בהסדר הייתה דסק"ש, שהיא חברה ציבורית. כלומר, הפשרה יצרה מצב אבסורדי, שבו את כל הפיצוי על הפגיעה בבעלי המניות מהציבור, משלמת החברה הציבורית - כלומר בעלי המניות מהציבור".

לדברי איל, התערבות רשות ניירות ערך בפשרה במקרה הזה מהווה דוגמה קלאסית למקרים שבהם ראוי שהרשות תתערב בהליכי פשרה ותביא לגיבוש הסדר אחר. "הייתה פה מעורבות מאוד דרמטית שלנו, בשיתוף עם היועמ"ש, שהביאה לשינוי ההסדר לטובת הציבור", הוא אומר בגאווה. "הגשנו נייר עמדה שהתנגד נחרצות לפשרה, והתוצאה הייתה שהפשרה שונתה לחלוטין. ביטלנו את החלק בה שדיבר על תרומה לעמותה, והפונקציונרים שנתבעו, בהם דנקנר, שילמו בסופו של דבר 9 מיליון שקל מתוך 18 המיליון".

בנוסף מציין איל כי זו גם הייתה הפעם הראשונה שבה הצליחה רשות ניירות ערך לשכנע את בית המשפט לאמץ מנגנון חלוקה של כספי הפשרה בייצוגית, לא באמצעות מודעות בעיתונים, אלא באמצעות צו שניתן לחברי הבורסה, שמורה להם ליידע את הלקוחות שלהם על הפשרה, או להעביר לעורך דין שאחראי על חלוקת הכסף את השמות שלהם. "באופן הזה בוצעה חלוקה מאוד אפקטיבית של הכספים לציבור", הוא אומר.

אכיפה פרטית להגנת המשקיעים

איל (40), נשוי ואב ל-3 בנות, מתגורר ברמת-השרון ומשמש כראש תחום אכיפה פרטית ברשות ניירות ערך מאז 2010. את התואר הראשון במשפטים השלים באוניברסיטה העברית, והוא הספיק גם ללמוד לתואר שני במשפטים באוניברסיטת סידני באוסטרליה. קודם לעבודתו בשירות המדינה עבד איל במשך שנים כעורך דין במשרדו הנחשב של אביגדור (דורי) קלגסבלד, המתמחה בליטיגציה מסחרית.

התפקיד שממלא איל ברשות ניירות ערך כולל שתי משימות עיקריות: הראשונה, כפי שבאה היטב לביטוי במקרה של התביעה נגד כור - גיבוש והכנת עמדות מטעם הרשות בנוגע לפשרות בתביעות ייצוגיות ותביעות נגזרות בתחום ניירות הערך; השנייה - טיפול בבקשות למימון תביעות ייצוגיות ותביעות נגזרות בתחום ניירות ערך.

בשנים האחרונות רשות ניירות ערך הגבירה את מעורבותה בשני התחומים הללו, והיא מתערבת ביותר פשרות ומסייעת במימון יותר הליכים. "שמוליק (האוזר, ראש רשות ניירות ערך - ח'מ') חושב שצריך לרתום את האכיפה הפרטית, ככל הניתן, לשם הגנת המשקיעים", אומר איל. "ככל שהרשות יכולה להיות אגרסיבית באכיפה הפלילית או המינהלית שלה, את הפיצוי לנפגעים - אף אחד מהדברים האלה לא יביא - אלא האכיפה הפרטית. הליכים פרטיים מוצלחים גם מייצרים הרתעה, שזה בדיוק אותו אלמנט שאני מנסה להשיג בזרועות אחרות שלי".

- למה כל-כך חשוב לרשות ניירות ערך לממן לאנשים פרטיים תביעות ייצוגיות?

"בשל הסיבות שמניתי ובשל העובדה שבתחום ניירות ערך יש חסמים מאוד גדולים להגשת תביעות ייצוגיות. ההליך יותר יקר ויותר מורכב בכמה אלמנטים. מי שמגיש תביעה בניירות ערך, למשל, נגד חברה והדירקטורים שלה, מוצא את עצמו מתמודד מול 6 משרדי עורכי דין שממומנים על-ידי חברות ביטוח, ובנוסף התובע צריך להביא חוות-דעת כלכלית שהיא יקרה, ותחום של ניירות ערך הוא הרבה יותר מסובך, וההליכים המשפטיים בתחום הם לעתים ארוכים - אלה החסמים".

- בכמה תביעות ייצוגיות נגיד מתנהלות אתם מעורבים במימונן נכון להיום?

"ישנן 19 בקשות ייצוגיות או נגזרות תלויות ועומדות שאנחנו מעורבים במימון או נמליץ לממן. מדובר במימון בהיקף של 650 אלף שקל בשנה".

- זה לא נשמע הרבה כסף.

"בקדנציה שלי עוד לא קרה שהייתה תביעה טובה וחשובה שרצינו לממן אותה, ולא מצאנו את הדרך לעשות את זה, ולכן נראה שמסגרות התקציב שאנחנו קובעים לעצמנו מתאימות. אנחנו מדברים על 650 אלף שקל, שזה באמת נראה סכום לא גדול, בטח לעומת הכספים שמשקיעים הנתבעים בייצוג. אנחנו מבעיקר מסייעים לתובעים במימון חוות-דעת כלכלית, שעולה כמה עשרות אלפי שקלים, ואף למעלה מכך, אז מדובר ב-6-7 חוות-דעת לשנה".

- אתם שואפים לממן יותר ויותר הליכים?

"אין לנו איזושהי תפיסה מוקדמת שצריך לממן יותר הליכים או פחות הליכים. חשוב לנו מאוד לגרום לכך שיוגשו ההליכים הנכונים בעילות, שהן ראויות לדעתנו, ושיסתיימו באופן מוצלח ולטובת המשקיעים ושלא ייווצרו עיוותים בפשרות".

- האם החלטה של רשות ניירות ערך לממן ייצוגית נגד חברה ציבורית עבור תובע פרטי לא חורצת למעשה את גורל התביעה לטובתו ומטה את הכף יתר על המידה?

"הנתבעים בהליכים שאנחנו ממנים לא זוחלים ומבקשים להתפשר. גם השופטים לא בהכרח מתיישרים עם העמדה שלנו ודנים בסכסוכים לעומק. עם זאת, אני מתאר לעצמי שכשצדדים נכנסים למשא-ומתן, אז נתבע שיודע שהרשות מממנת את התובע, מודע לכך שהסיכון שלו הוא יותר גדול, ולתובע יש יותר אוויר. אני לא רואה בהתערבות שלנו אלמנט שהוא נוק-אאוט, אבל אני בטוח שנתבע כזה היה מעדיף להתמודד בתיקים שאנחנו לא מממנים אותם".

- האם קרה שתביעה שסייעתם במימונה נדחתה כליל?

"לא בקדנציה שלי".

- מי בוחר את המומחים שאתם, למעשה הציבור, מממן את חוות-הדעת שלהם?

"יש שתי אפשרויות: או שבא אלינו עורך הדין שמייצג ואומר לי 'אני רוצה מימון', ואני חייב חוות-דעת בתיק הזה, ואני משתכנע ומסכים איתו - במקרה הזה אני מבקש ממנו, נניח, 3 הצעות מחיר ממומחים, שמפרטות גם את תנאי התשלום וגם את המתודולוגיה - ואז אנחנו מחליטים איזו חוות-דעת הכי מתאימה לתיק; האפשרות השנייה היא שאנחנו ממנים חוות-דעת מומחה כלכלי בדיעבד".

- מדובר בקבוצה קטנה של מומחים שחיים טוב מהמימון הזה.

"אני לא נכנס להם לכיס".

- למה אתה מייחל בעתיד?

"אנחנו רוצים שייכנסו למערכת תביעות טובות שיביאו להרתעה ולהתקדמות הדין. תביעה לא טובה שנכנסת למערכת גורמת נזק משלל סיבות. נזק מעשי - כי תביעה לא מוצדקת תעלה את פרמיות הביטוח של נושאי המשרה, וזה מגולגל על הציבור. תביעת-סרק עלולה גם להביא לפשרה שתעודד הגשת תביעות דומות ותגביר את העומס על בתי המשפט. כלומר, הדבר שאנחנו רוצים שיקרה זה שיוגשו התביעות הנכונות והמתאימות. אנחנו מעודדים את זה באמצעות מימון במקומות הנכונים".

כ-4 שנים חלפו מאז שעזב איל את שוק עריכת הדין הפרטי ועבר לעבוד כראש תחום האכיפה הפרטית ברשות ניירות ערך. לדבריו, הוא שמח מאוד מהמעבר. "אני מאושר. רשות ניירות ערך הוא מקום מדהים", הוא אומר. "יש פה שילוב מאוד נדיר של מגזר פרטי ומגזר ציבורי, כי אני לא יוצא דופן - הרבה אנשים הגיעו מהמגזר הפרטי לרשות. יש כאן מצד אחד את היעילות ואת הנורמות השירותיות של המגזר הפרטי, ומצד שני את הסובלנות והאנושיות של המגזר הציבורי, ולדעתי זה שילוב שהוא יוצא דופן".

- אני מניח שהמעבר ממשרד קלגסבלד לרשות ניירות ערך היה כרוך בוויתור כלכלי.

"בוא נגיד שההחלטה לא הייתה כלכלית, אבל התחום הציבורי תמיד בער בי - תמיד רציתי להרגיש שאני עושה משהו שהוא, ככל שניתן, חשוב. מצאתי את זה ברשות".

קבלת פרס על "עבודת קודש מהירה וחכמה"

בינואר האחרון הוענק לעו"ד אופיר איל, ראש אכיפה פרטית ברשות ניירות ערך, ולליאב וינבאום, מנהל המחלקה האזרחית בפרקליטות מחוז תל-אביב, אות ההוקרה השנתי לעורכי דין הבולטים בפעילותם בתחום התביעות הייצוגיות.

במעמד הענקת האות בירך עו"ד יצחק אבירם, המתמחה בתביעות ייצוגיות, את השניים, באומרו כי "התפקיד של המדינה הוא בשניים: לעודד תביעות ייצוגיות צודקות ולתמוך בהן - ולמנוע פשרות לא צודקות".

לדבריו, "התפקיד הזה כיום מגולם - יסלחו לי חבריי שאני מעניק להם כתפיים כה רחבות - בליאב וינבאום ובאופיר איל... ואני חייב להגיד ששניהם עושים עבודת קודש, זריזה ומהירה וחכמה ומלמדת, ושטיעוניהם - גם אם לא תמיד צודקים לדעתנו - הם ענייניים, מתוך ראייה רחבה של החוק והמטרות, הצרכים והאפשרויות, והם מוכנים להקשיב ולשמוע את טיעונינו, והם זמינים אלינו".

עו"ד אופיר איל

גיל: 41

תפקיד: ראש תחום אכיפה פרטית ברשות ניירות ערך

מצב משפחתי: נשוי+3 בנות

השכלה: תואר ראשון במשפטים מהאוניברסיטה העברית, תואר שני מאוניברסיטת סידני

רזומה: התמחה בתחום הלטיגציה וההיי-טק במשרד עורכי הדין דנציגר-קלגסבלד-רוזן ושות' ועבד במשך כ-5 שנים בפירמה, גם לאחר עזיבתו של דנציגר ומינויו לשופט בעליון

עוד משהו: "אין לי תחביבים מיוחדים. התחביב שלי הוא להיות עם המשפחה. אני איש משפחה. לא תמצא אותי מטפס על הרים"

 הרשות לניירות ערך