שבתאי מירילשוילי תובע את עיריית אשקלון ורשות הטבע והגנים

ליזם שבתאי מירילשוילי, קרוב משפחתו של איש העסקים הגיאורגי מיכאל מירילשוילי, היה חלום. הוא רצה, באמצעות חברת התיירות שבבעלותו, "חניון אשקלון", לשדרג ולפתח את תחומי הגן הלאומי פארק אשקלון המכונה באותו שם ולהפוך אותו למתחם תיירות מפואר.

החברה הייתה קיימת כבר משנת 1981, אך מירילשוילי רכש את הבעלות בה 15 שנים מאוחר יותר, על מנת להפעיל ולפתח את המתחם.

בין השנים 2000-1990 רשות הטבע והגנים הלאומיים העבירה לעיריית אשקלון את סמכויותיה לניהול הגן. לאחר שניהול הגן עבר לידי העירייה, חתמה החברה בשנת 1991 הסכם עם העירייה להמשך הפעלת מתחם החניון ושדרוגו.

ההסכם, שתאם את החזון של מירילשוילי, העניק לו ולחברב שבבעלותו רישיון להפעלה ולפיתוח הגן בתור מתחם תיירות, בשטח רחב-ידיים המשתרע על פני 34 דונם בתוך הפארק הלאומי.

למעשה, ההסכם איפשר לחברה לפתח את החניון מעבר למתכונתו המצומצמת דאז ולערוך בו תיקונים ותוספות, כמו הצבת תאורה, הוספת נקודות חשמל והתקנת ברזים. בנוסף, ניתנו לחברה זכויות לשיפוץ מקיף של המבנים הקיימים, הקרוונים, המזנון והמועדון, שיפוץ הכניסה, שיפוץ והכשרה של מתחם "בוסתן הזיתים" שהיה קיים במתחם כבר משנות ה-80 ופעל ככפר נופש, ועוד.

האפשרויות למקסום התועלת מהפארק היו רבות. אם החברה הייתה מעוניינת בכך, היא אף הייתה יכולה לבנות בריכת שחייה, פאב, אולם וגן אירועים.

ההסכם בין החברה לעירייה נכרת לתקופה של 10 שנים (פחות חודש, ס.כ.), עם אופציה להארכה של 5 שנים נוספות.

אלא שחלומות לחוד ומציאות לחוד. מירילשוילי טוען כי הן עיריית אשקלון והן רשות הגנים לא עמדו בהתחייבויותיהן בהסכם ביניהן, והציגו לו "מצגי -שווא ריקים מתוכן".

לדבריו, במהלך השנים השתיים הפעילו עליו לחצים כדי שלא יישאר במתחם אלא יפנה אותו, בין היתר בשל טענות לעתיקות במקום וצורך ב"אישורים מיוחדים" להמשך פעילות המתחם.

הוא טוען כי לא די בכך שלא קיבל את המתחם בהתאם לפרקי הזמן המנויים בחוזה שחתם עם העירייה, אלא בנוסף כי הוא הפסיד סכומי-עתק בגין השקעה בפיתוח האתר, שלדבריו ירדה לטמיון.

משכך, מירילשוילי פתח במאבק משפטי והגיש עתירות לבג"ץ בנושא עקרוני זה נגד השתיים בשנת 2009. בעתירות ביקש מירילשוילי שבג"ץ יתערב ויוציא צו המורה לרשות הגנים ולעירייה להסביר מדוע לא קידמו את העתקת זכויות החברה במתחם במלואם.

העתירות אמנם נדחו, אך נקבע בהן כי עומדת למירילשוילי הזכות להגשת תביעה כספית נגד הרשות והעירייה בגין השקעותיו הכספיות בגן.

ואכן, לאחרונה הגיש מירילשוילי תביעה כספית על סך 40 מיליון שקל נגד העירייה ונגד הרשות לבית המשפט המחוזי מרכז, עבור הנזקים שנגרמו לו ועבור נזקים עתידיים.

מירילשוילי טוען בכתב התביעה, שהגיש באמצעות עורכי הדין גד טיכו וישי שידלובסקי-אור ממשרד כספי ושות', כי במהלך השנים הראשונות של ההסכם העסקים פרחו, ושני הצדדים התנהלו בהתאם לאמור בו. באתר הופעלו גן ואולם האירועים, בפאב נמזגו משקאות, אתר הנופש היה פעיל, והגן כולו היווה מוקד משיכה תוסס ואטרקציה. המתחם כלל יחידות נופש, מבני מגורים זוגיים, בונגלוס וקרוונים. "מספר מבני האירוח עמד על למעלה מ-100 מבנים", נכתב בתביעה.

בחלוף מספר שנים, בשנת 1998 פנה מירילשוילי באמצעות החברה לעיריית אשקלון בבקשה לשפץ, להרחיב ולשפר את מתחם החניון, בהתאם לאמור בהסכם ההפעלה. בנוסף ביקש מהעירייה להאריך את תקופת הסכם ההפעלה. "התובע פעל בתיאום מלא עם כל הגורמים הרלבנטיים ועשה מאמץ עילאי להבטיח שכל ההרחבות והשיפוצים יהיו בהתאם לחוק", טען בתביעתו.

לדברי מירילשוילי, העירייה תמכה ברצונו לשפץ ולשדרג את המתחם ולהאריך את תוקפו של הסכם ההפעלה, ואף אושרה טיוטה להסכם הפעלה חדש בשנת 2000.

ואולם, לאחר מגעים אלה, התברר, בעקבות פנייה לרשות העתיקות, כי במתחם קיימות עתיקות רבות אשר קיומן מונע את שיפוצו ואת הרחבתו, כך שלא ניתן לממש באופן מלא את עקרונות הסכם ההפעלה במתחם החניון.

משכך, בשנת 2001, לקראת תום תוקף הסכם ההפעלה שהיה אמור להסתיים בסוף אותה שנה, ולאחר שניהול הגן הוחזר לידי הרשות הטבע והגנים, פנה מירילשוילי לרשות בבקשה כי תבחן את האפשרות לממש את עקרונות הסכם ההפעלה בינה לבין העירייה במתחם חלופי בשטח הגן, זאת נוכח ההגבלות שהציבה רשות העתיקות על פעילות במתחם החניון.

במהלך השנים 2002-2000 קיימו הצדדים מספר פגישות לבחינת האפשרות להעברת פעילות החברה למתחם חלופי. לטענת מירילשוילי, בעקבות פגישות אלה החברה חדלה במהלך 2001 מהפעלת מתחם החניון, זאת מאחר שנוצר אצלה הרושם כי היא עתידה לקבל לידיה בתוך זמן קצר מתחם חלופי בתחום הגן.

"הנתבעות הציעו לאפשר לתובע את מימוש זכויותיה החוזיות במתחם חלופי, ונימקו את הצעתן בכך שעבודות הפיתוח והבנייה במתחם החלופי יהיו קלות יותר, משום ששם לא הייתה בעיית עתיקות".

מירילשוילי טוען כי הרשות והעירייה - שהמשיכה להיות מעורבת ברקע, למרות שהניהול עבר לרשות - הפעילו עליו לחצים כבדים שיתפנה מהמתחם ויקבל את המתחם החלופי. כתוצאה מהלחץ, מירילשוילי הזדרז ופינה את כל השטח, אלא שלדבריו עד היום הוא לא קיבל שטח חלופי אחר, למרות פגישות רבות שקיים עם נציגי הרשות והעירייה.

בשל כל אלה הוא ספג, לדבריו, הפסדים כספיים גדולים, והחליט להגיש תביעה נגדן, כאמור.

מעיריית אשקלון נמסר בתגובה: "מדובר בצעד נוסף של הליך שהחל בין הצדדים בתחילת שנות ה-90. העירייה דוחה את טענות התובע, ולאחרונה אף נדחו טענותיו גם בבית המשפט העליון.

"עיריית אשקלון פעלה ופועלת בתום-לב ובמקצועיות וממלאת את תפקידה כנאמן הציבור. כל ניסיונותיה של התובע במשך שנים רבות להוכיח הפרת הסכמים או הפרת הבטחות שלטוניות - כשלו.

לאחרונה, וככל הנראה עקב תצהיר שניתן על-ידי ראש העירייה הקודם, מנסה התובע להוציא כספים אשר לדעת העירייה לא מגיעים לו, ולכן תביעה זו תטופל מול בית המשפט, כפי שטופלו בהצלחה שתי עתירות שהוגשו על-ידי התובע לבג"ץ באותו עניין - ונדחו".

מרשות הטבע והגנים נמסר בתגובה: "התביעה לא הגיעה אלינו. נוכל להגיב ברגע שנקרא את החומרים שהוגשו".