"אני חייב לעוף מכאן לכמה ימים, אולי ליוון - גם קרוב, גם שקט", אומר השף אביב משה בטון של מי שמעולם לא טס כנראה ליוון בחופשת הקיץ, יחד עם כל עם ישראל וילדיו הרועשים.
הוא כבר בן 41, משה, שנים של ניסיון מאחוריו, ועדיין שומר על הפוזיציה הנערית. זה לא רק הלוק המקועקע והמתוכשט, אלא בעיקר שפת הגוף התזזיתית: "הכיסא הזה לא קצת חורק?", הוא תוהה באוזני שותפו יובל ויסיד בעודו נע בחוסר נחת. "הוא חורק כי אתה יושב עליו", משיב לו ויסיד, "בשביל בן אדם נורמלי הוא יהיה בסדר".
אני תופס את השניים כמה ימים לאחר פתיחת הבייבי החדשה של קבוצת "מסה" - המסעדה האיטלקית "קוואטרו". ויסיד הוא השקול מהצמד. בעוד משה מחדש תפריטים, מרענן את הסכו"ם, מחליף את הצלחות וממציא מנות חדשות - ויסיד נראה לידו כמו אי של יציבות, זה שמשגיח שהילד הנצחי שלצידו יוכל להוציא את המרץ הדרוש, אבל לא להתפרע.
העייפות ניכרת בעיניהם. "אתה מאמין שהראיון הזה הוא השעה השקטה היחידה שהייתה לי בתקופה האחרונה?", אומר משה, ונראה תשוש כמו שרק שף שמבצע במקביל ריענון תפריט ב"מסה" במקביל לפתיחה של "קוואטרו" יכול להיות.
- למה דווקא איטלקית?
"גם אהבה וגם טראומה. תמיד אהבתי את האוכל האיטלקי, ותמיד היה לי חלום לפתוח מקום של אוכל איטלקי".
- או-קיי, והטראומה?
"לפני יותר מ-10 שנים התחריתי בתחרות שפים צעירים עד גיל 30. בשנה הראשונה זכיתי במקום הרביעי. שנה לאחר מכן נחשבתי לאחד המועמדים לזכייה במקום הראשון, אבל כשהגעתי לתחרות, התברר שהביאו גם שף פלסטיני. למה? כדי שיתמודד איתי ראש בראש וינצח".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
