פרשנות / יעקב צלאל: בואו נצלול יחד להזיות של מר שטייניץ

האספקט הכי מדהים בדבריו של שר האנרגיה, יובל שטייניץ, במסיבת העתונאים שבה הציג את מתווה הגז הטבעי, הוא הודאתו הפומבית ביתירות הנמוכה של מערכת הגז הטבעי ובפגיעות האסטרטגית של ישראל. כלומר, במחדל שממשלות נתניהו ושטייניץ, כשר בכיר בהן, אחראיות לו.

כאשר תוקם ועדת החקירה למחדל האסטרטגי של הגז הטבעי, יהיו דבריו של שטייניץ במסיבת העתונאים היום (ג') בבחינת הודאה מפורטת באשמתו, אשמת ראש הממשלה בנימין נתניהו ועוד שורה ארוכה של אנשים וגופים שהתרשלו בתפקידם להגן על ביטחון המדינה, כולל ביטחונה האנרגטי.

מחדל הראוי לוועדת חקירה

"הבטחון האנרגטי בסכנה", קבע שטייניץ, "אנחנו סובלים מיתירות נמוכה. המשמעות היא שאם יש פיגוע טרור או תקלה טכנית, המדינה עשויה להישאר ללא חשמל למשך שבועות וחודשים. רוב החשמל מבוסס על גז טבעי. פגיעה כזו יכולה להיות קטסטרופה למשק ולמדינה... הנזק הוא איום ונורא בכמה וכמה מישורים ואם חלילה וחס תהיה תקלה במתקן ובצינור, הנזק יהיה כפול שבעתיים".

שטייניץ, להזכירכם, מכהן בממשלות נתניהו בתפקידים בכירים כבר שש שנים. מעולם לא הודה איש ציבור ישראלי במחדליו ובמחדלי הממשלה בה הוא חבר במשך שנים באופן ברור כל כך.

אלא שמשום מה אף לא עיתונאי אחד שנכח במסיבת העיתונאים לא שאל את שטייניץ מהי אחריותו ואחריות פטרונו, נתניהו, למחדל האסטרטגי שכתבתי עליו ב"גלובס" (סכנה אסטרטגית לאומית) לפני כמה שבועות ולפני יומיים (המחדל האנרגטי) וב"הארץ" (בלון גז) לפני יותר משלוש שנים.

זהו מחדל, שכל מי שאחראי ושותף לו מן הראוי שלא יעסוק יותר בענייני ביטחון ישראל, אנרגטי או צבאי. זהו מחדל שראוי לוועדת חקירה ממלכתית, לא רק למבקר המדינה. הודאתו של שטייניץ במחדל לא התרחשה בגלל שהוא סבור שיש לו אחריות, אלא משום שהוא נוקט באסטרטגיה התקשורתית הידועה של רה"מ נתניהו, רק ביכולת רטורית נחותה משל המאסטר, להפחיד אזרחים, מחוקקים ורגולטורים. הפעם הייתה זו הפחדה באפשרות לתקלות באספקת הגז הטבעי, במטרה להעביר את מתווה הגז הטבעי. בכל מקרה, תלות מוחלטת ומחדלית זו, גם לפי דבריו של שטיייניץ, תימשך לפחות עוד ארבע שנים.

ומה עם החרם?

אם בנושא הביטחון האנרגטי (ליתר דיוק, היעדרו) שטייניץ דייק, הרי שבנושא נוכחות חברות הגז הבינלאומיות בשוק הישראלי הוא במקרה הטוב הטעה ובמקרה הפחות טוב - לא אמר את האמת.

"חמש שנים אף חברה (חברת אנרגיה) לא מוכנה לבוא. לא רק בגלל התנאים הכי קשים שאנחנו מציבים, אלא בגלל שאנחנו לא נותנים ודאות. לכן החברות ברחו מכאן... אני מסתכל בדאגה רבה שקודחים הרבה בקנדה ובארה"ב, חברות קודחות בקפריסין ולבנון ובמצרים ודווקא אצלנו כבר מזה חמש שנים אף חברה בינלאומית לא מחפשת גז. זו תשובה ניצחת למי שטוענים שאנחנו פראיירים ו-וותרנים. אם אנחנו כאלה, איך זה שהן מעדיפות לקדוח במדינה בעייתית כמו לבנון ואלינו אף חברת גז לא הגיעה?"

אם שטיינמיץ באמת לא יודע, שכח או הדחיק את החרם של מרבית חברות האנרגיה, גדולות כקטנות, על המשק הישראלי, הרי שגם זה מחדל שראוי שימנע ממנו מלכהן כשר האנרגיה. מדינות ערב תמיד היו יעד מועדף על חברות האנרגיה, וכעל עוד לא יפתר הסכסוך הישראלי-פלסטיני, מצב זה לא ישתנה. כעת, בעקבות הסרת הסנקציות הצפויה, איראן תהפוך ליעד מועדף, עדיף על ישראל, לחברות האנרגיה.

"איראן היא מדינה עם בסיס משאבים פנטסטי," אמר לאחרונה בן ואן ברוידן, מנכ"ל רויאל דאץ'-של, חברת ה-LNG הגדולה בעולם, השותפה הגדולה של קטאר, המתכננת להיכנס לאיראן עם ביטול הסנקציות. "ברגע שתהיה הזדמנות לגיטימית, אנחנו נבדוק את איראן".

רויאל דאץ'-של, כידוע, רוכשת את בריטיש גז (BG), שאמורה היתה לרכוש גז מ"לווייתן", במה שאמור היה להיות חוזה העוגן של הפרויקט, גז טבעי בהיקפים של מיליארדי דולרים. "של" כמובן לא תרכוש גז מ"לווייתן" ולכן התחזית של שטייניץ שבתוך ארבע שנים מאישור המתווה "לווייתן" יפותח כתובה על הקרח בלב מדבר מזרח תיכוני, או בדמיונו הפורה. מעתה אפשר לומר שהחרם האיראני החליף את החרם הערבי. רק שטייניץ מסרב להכיר במציאות.