סכנה אסטרטגית-לאומית

משק החשמל הישראלי עמד בחודשים האחרונים בפני סכנות חמורות לכושר ייצור החשמל:

במבצע "צוק איתן" בקיץ 2014, לפי ראיון ב"גלובס" עם קצין בכיר בחיל הים, נוצר איום על מתקני הפקת הגז בים התיכון.

הסערה שפקדה את המדינה לפני כמה שבועות סיכנה אף היא את אספקת הגז הטבעי בשיא הצריכה.

האפשרות לפעילות עוינת נגד ישראל מצד החיזבאללה, שלפי גורמי ביטחון, מצויד ברקטות ובטילים המכסים את מרבית שטח המדינה, עלתה אף היא השבוע על הפרק, בעקבות התקרית ברמה הסורית, שיש המייחסים את ביצועה לישראל, שבה נהרגו לוחמי חיזבאללה וקצין איראני בכיר.

בכל המקרים האלה פגיעה במתקני אספקת הגז הטבעי, המספקים כיום יותר מ-50% מתצרוכת האנרגיה העיקרית לייצור חשמל בישראל, הייתה מביאה לקריסה מיידית של מערכת ייצור החשמל ולהפסקות חשמל ממושכות. באף מדינה תקינה, שלא לדבר על מדינה במצב רגיש כישראל, לא קיימת תלות כה גבוהה בגז טבעי לייצור חשמל. התלות הזו דרדרה את רמת הביטחון האנרגטי של ישראל לשפל הנמוך בתולדות המדינה. וזה לא קרה סתם ולא במקרה. ההידרדרות היא פרי פעילותם, או חוסר פעילותם, של השלטונות הישראליים.

את ועדת החקירה הממלכתית לחקר מחדל הגז הטבעי - שהוא כבר עובדה קיימת - אפשר להקים כבר היום. הוועדה תצטרך לחקור כיצד נוצרה התלות המוחלטת של מערכת ייצור החשמל בישראל בפרויקט "תמר", תלות שאינה צפויה להשתנות בשנים הקרובות, והמהווה מחדל ברמה לאומית אסטרטגית.

מאגר "תמר" מספק כיום למדינה יותר מ-50% מתצרוכת חומר האנרגיה העיקרי לייצור חשמל. מאחר שהגז הטבעי מופק ממקור אחד בלבד, מוזרם ליבשה בנתיב אחד בלבד, למתקן קליטה יבשתי אחד בלבד, כל תקלה בכל אחת מחוליות שרשרת האספקה, תגרום לקריסת מערכת ייצור החשמל, שאין לה גיבוי מכל מקור חשמל אחר.

וזה עוד לא הכול. בישראל אין אמצעי אגירה לגז טבעי, וגם פגיעה בצנרת היבשתית שבה מוזרם הגז הטבעי, עלולה לשבש באופן חמור ומיידי את ייצור החשמל במדינה. מאגרי הפחם לייצור חשמל יספיקו לכמה חודשים בלבד.

התלות המוחלטת הזו בייצור חשמל מגז טבעי פוגעת ביכולת הפעולה של ישראל, כאשר עליה להביא בחשבון שכל פעולה צבאית עלולה לגרום לתגובה שתפגע במערכת הפקת והולכת הגז הטבעי.

תחום הגז כעשב שוטה

רוב החשמל המיוצר בגז טבעי, מיוצר במתקנים "דו-דלקיים", המסוגלים לייצר חשמל גם באמצעות סולר, אולם המעבר מגז טבעי לסולר, ואחר-כך מסולר לגז טבעי, הוא בעייתי, מועד לתקלות טכניות, ועלול לחייב השבתה של מתקני ייצור החשמל. גם עלות הסולר גבוהה יותר מגז.

כשמדובר בוועדת חקירה - הראשון לעדים בפני ועדת החקירה צריך להיות ראש-הממשלה, בנימין נתניהו. שש שנים מכהן נתניהו בתפקיד, ובמהלכן תחום הגז הטבעי התפתח כעשב שוטה. אם נתניהו עשה מעשה כלשהו כדי לרסן את גידול הפרא, ולבחון את המשמעויות האסטרטגיות-לאומיות של ההסתמכות המוחלטת על גז טבעי לייצור חשמל, הרי שמעשיו אינם מורגשים, ובמבחן התוצאה הכישלון האסטרטגי-לאומי מוכח ורשום על שמו.

אחריו יעלו ויבואו על דוכן העדים ראשי המועצה-לביטחון-לאומי (המל"ל) בעבר ובהווה, עוזי ארד ויעקב עמידרור, שהיו אמורים להתריע, תחילה בחדרי-חדרים ואחר-כך גם בראש חוצות, על המחדל המתהווה. אם זה אינו במנדט של המל"ל, קשה לדעת מה תפקידה של אותה מועצת חכמים.

בעקבותיהם, יבואו שרי אנרגיה לדורותיהם, בהם ח"כ עוזי לנדאו (ישראל ביתנו) ויורשו ח"כ סילבן שלום (הליכוד); פקידים במשרדי האנרגיה והאוצר; יו"ר חברת החשמל, אלוף (מיל') יפתח רון-טל; מנכ"ל חברת החשמל, אלי גליקמן, וראשי רשות החשמל בשנים האחרונות. כולם שותפים למחדל. אפשר לזמן לעדות גם בכירים מצבא-ההגנה-לישראל, שכשלו בקריאת התפתחות המחדל וההתרעה עליו מבעוד מועד.

מה לחקור

חברי ועדת החקירה יצטרכו לברר כיצד יצרה לעצמה מדינה שמצבה הגיאופוליטי כה רגיש - שיש לה נטייה לעימותים צבאיים תכופים, ששטחה כולו, לדברי מומחים צבאיים, מכוסה ומטווח על-ידי טילים ורקטות שאף כיפת-ברזל לא תוכל להם - תלות מוחלטת בייצור חשמל מגז טבעי, ממקור אחד ובנתיב הולכה אחד, בלי שאף גורם בדרג המדיני, הכלכלי והביטחוני, יביע את תמיהתו על המהלך ולא יפעל לסיכולו.

הפעם לא מדובר בשחיתות פשוטה שמטרתה טובות-הנאה וניפוח חשבונות בנקים, אלא בזילות מקצועית, כשבעלי-המקצוע, ראש-ממשלה, שרים, פקידים בכירים וקצינים בכירים, כושלים בתפקידם ומועלים באמון הציבור. אולי משום שאינם מבינים את החומר שבו הם עוסקים, או שאינטרסים זרים הדריכו אותם.

אלו הם אנשים שקרבו את המדינה לסכנה אסטרטגית-לאומית מובהקת ומיותרת - והם המתאימים לעדות בפני ועדת חקירה ממלכתית.