הצוואה של אפרים ברכה

התאבדותו של תת-ניצב אפרים ברכה המנוח לא הניחה נקודת סיום בפרשה המסואבת הקשורה בפושע המוכר בשם הרב יאשיהו פינטו. דומה ונוח לאנשים רבים שבמותו לא השאיר מאחוריו החוקר המשטרתי כל הסבר כתוב למעשה הטרגי. לעניות דעתי, בשונה מאחרים, ברכה השאיר גם השאיר צוואה שמוסדות החוק והמשפט במדינת ישראל נדרשים למלא אחריה.

פה ושם הדביקו עיתונאים בודדים ל"פרשת פינטו והניצב" קלסתר פסיכולוגי של טרגדיה יוונית. היו גם כאלה שתיארו את עצם חשיפתו של הרב פינטו כנבל שאין לו גבולות, כמעשה הכרוך באומץ-לב נדיר. תיאור זה איננו חוטא לאמת, אך הוא מחדד את מצב האומה מול חצרות של רבנים ומקובלים נוכלים, הנחשבים לקדושים ולצדיקים למהדרין. בעיקר בקרבם של אלה שאותם תיאר היטב האמן יאיר גרבוז כ"מנשקי קמיעות ועובדי אלילים".

חצרותיהם של נוכלים אלה מופעלים עד לרגע זה לאור השמש בלי חשש, ומגלגלות סכומי-עתק שחלקם מגיע מאישים ממחוז הטייקונים שהם שבויי כסילות מיסטית, כמו נוחי דנקנר ודומיו.

בחצרות להטוטנים אלה התגלו בשנים האחרונות אישים האחראים לחיינו, כשר ביטחון, שרים נוספים, חברי כנסת, אישי ציבור, בעלי מעמד בולט במשטרת ישראל ובשירותי ביטחון אחרים. בחצרות אלה התחככו כל אלה גם בראשי ארגוני פשע; והילולת אנשי אלוהים הנוכלים והשוטים הזכירה את מסעות המתהוללים בדור המגפה השחורה במאה ה-14.

כמה וכמה דעתנים ואני כמותם כתבו על סכנת הטקסים "הדתיים" האלה, הן לציבור המאמינים והן למוסדות השלטון. אך דבר לא השתנה גם כאשר תת-ניצב ברכה חשף את קצהו של לוויתן הפשע הרבני/קבלי. מאותו רגע פתחו מקורביו של פינטו האשדודי במסע מתוכנן להוריד ביגון את ברכה לקברו.

אילו היה מסוגל ברכה להתנער גם מאמונתו העיוורת באותו סימבול אלילי שהושבנו בשמיים, ייתכן שהיה מוצא בנפשו את העוז הנדרש להתמודד עוד ועוד עם מבקשי נפשו שהשיגוהו לבסוף. אפילו כעת, לאחר שנטל את חייו במו-ידיו, ממשיכים פרשנים פה ושם להתעלק על אדמת מנוחתו, לזכות בעוד טיפה מדמו.

נמצאו גם פרשנים שהתעלמו מנבטים רעילים שנוח להתעלם מהם, והתייצבו בצוואר נטוי לצופף עצמם כמגן על חובת החשיפה העיתונאית, כגון זו שהייתה נקוטה, למשל, על-ידי עורכו הראשי של אתר מוכר, שבמרוצת השנה החולפת, עד לרגע האקט הטרגי של ברכה, לא חדל מלפרוש לפני קוראיו את ממדי "הפשיעה המסוכנת" של ברכה המנוח, תוך התעלמות מוזרה מנוולותו של פינטו, המסוכן האמיתי לציבור.

אני רוצה להאמין כי אלה שנרתמו למסע הדמים הזה שבא לרסק את ברכה, אכן בטחו בלב תמים במקורות "הנעלמים". לצערי, אינני מסוגל לומר זאת בוודאות מוחלטת, כי באותה שנה אחרונה שבה הוצג ברכה כפושע "מסוכן לציבור" באותו אתר, נעלמה מעל דפי האתר כל מילה בגנותו של פינטו שכבר בית המשפט הכתירו כפושע - והוא ומקורביו המשיכו בעזות-מצח לטוות שקרים ועלילות שקירבו את קיצו של חוקר המשטרה הבכיר. מדובר בנקודה מטרידה עד מאוד גם ברגע זה.

מפחי-נפש כותשים ושוחקים היו מנת חלקו של תת-ניצב אפרים ברכה, שתוכננו, בושלו והתרסקו על ראשו כבליסטראות של סמבטיון גועש להטביעו.

אחד המפחים האלה קשור בתקוותו כי מדינת ישראל תירתם אחת ולתמיד לחקור ביסודיות את העולם האפל של תעשיית הררי הזהב של המקובלים והרבנים הנוכלים המדברים בשם האל שלהם.

זה עדיין לא קרה. הגורמים הרשמיים התחמקו עד עתה כמוגי-לב ממילוי תפקידם. הצורך בחקירה מקיפה זאת נחשב לצוואתו האמיתית של ברכה, ואותה יש לקיים ביסודיות למען טיהור שמו, למען ניקוי כבודנו מרפש.