הרבה יותר מהגז הטבעי

כהונתו של פרופ' דיויד גילה כממונה על ההגבלים העסקיים תיזכר בעיקר בשל פרשת הגז הטבעי. לא בכל יום מוצאת את עצמה רשות ההגבלים העסקיים מיטלטלת בלב סערה שבה מעורבים אינטרסים כספיים עתירי-משקל, משקיעים זרים רבי-השפעה וסוגיות שמשמעותן לעתיד מדינת ישראל מכרעת.

במאמר זה נכוון את הזרקור דווקא למהלכים אחרים שיזם גילה במהלך כהונתו, מהלכים שאינם קשורים לפרשת הגז הטבעי, ושמשקפים הקצנה והחמרה של דיני התחרות בעניינים מסוימים - והקלה בעניינים אחרים. לכל המהלכים יש מכנה משותף: השפעתם צפויה להיות מכרעת.

במישור של דיני מונופולין, גילה הוא הממונה הראשון על ההגבלים שהצהיר כי אסור למונופולין לגבות מחירים מופרזים. האיסור על מונופולין לגבות מחירים נמוכים מדי, טורפניים, הוא מושרש, ואין עליו עוררין. החשש הוא שמחירים טורפניים יבצרו את מעמדו של המונופולין בשוק וימנעו כניסה של מתחרים.

לעומת זאת, האיסור על הפקעת מחירים אינו מובן מאליו. יש הסבורים כי רצוי שהמונופולין יגבה מחירים גבוהים, כיוון שרק מחירים גבוהים יתמרצו מתחרים אחרים להיכנס לשוק, באופן שיבטיח תחרות בטווח הארוך.

אולם גילה סבר אחרת - והצהיר כי גם מחירים מופקעים הם אסורים. גילה אף קבע אמות-מידה לחישוב מחיר מופקע. לפרסומים אלה הייתה השפעה ממשית על גופים במשק, שכן הם גררו גל של בקשות לתובענות ייצוגיות בעילה של מחירים מופקעים.

בד-בבד, גילה היה גם הממונה הראשון שיזם רפורמה משמעותית לגבי האופן שבו מוגדרים בעלי מונופולין. החוק מגדיר כיום בעל מונופולין באופן טכני בלבד: מי שמחזיק יותר מ-50% נתח שוק הוא בעל מונופולין. כך נוצר מצב לא מאוזן, שבו גם מי שמחזיק 51% נתח שוק ומתמודד עם תחרות קשה מיבוא, נחשב למונופולין - בדומה למי שבידיו 90% מנתח השוק, והוא שולט בשוק ללא עוררין. גילה הניח בסיס לרפורמה שתוביל לכך שמונופולין יוגדר בראש ובראשונה על-פי מבחנים מהותיים של כוח שוק.

הרחבת סמכויות

במישור של דיני ההסדרים הכובלים, גילה הקשיח עמדות ביחס להסדרים בין גופים מתחרים, דוגמת פרסום גילוי-דעת המבקש לצמצם את היכולת של איגודים עסקיים לפעול בחופשיות. גילה אף הודיע לאחרונה על כוונתו לבטל את גילוי-הדעת שפורסם בשנת 2000 (על-ידי הממונה דאז, ד"ר דוד תדמור), ואשר הסדיר את האפשרות של מתחרים לשתף פעולה מול רשויות שלטון.

בתוך כך, גילה היה הראשון לפרסם "פטור סוג" שמקל משמעותית על גופים שאינם מתחרים זה בזה, גופים "אנכיים" (כגון ספק ומפיץ), להתקשר בהסכמים הכוללים התחייבות לבלעדיות, אי-תחרות, זכויות סירוב למיניהן ועוד.

פטור הסוג האנכי שפרסם גילה מקנה חופש רב יותר להתקשרות בין גופים הנמצאים בחוליות שונות בשרשרת הייצור. יש בו גם חדשנות רבה, כיוון שהוא מיישם שיטה של self assessment: האחריות לנתח את המשמעות התחרותית של ההתקשרות מוטלת על הצדדים ולא על רשות ההגבלים העסקיים.

יצוין כי גישתו של גילה לגבי "הסדרים אנכיים" קיבלה לאחרונה רוח גבית גם מפסיקת בית המשפט העליון בפרשת שופרסל. בית המשפט העליון שלח אמנם לראשונה אדם לכלא בגין עבירת הגבלים שאינה "קרטל", אך קבע במקביל כי רק הסדרים אנכיים שעלולים לפגוע בתחרות ייחשבו להסדרים כובלים. זאת, בשונה מהמצב הנוכחי.

גם במישור של דיני המיזוגים ניכרות טביעות-האצבע של גילה. מחד, תקופת כהונתו התאפיינה בהתנגדויות רבות יחסית למיזוגים (הן בדרך רשמית, והן באופן לא רשמי), מה שהוביל צדדים למשוך את הודעות המיזוג שהגישו. מאידך, גילה הניח בסיס לרפורמה בדיני המיזוגים, שאחת ממטרותיה היא העלאת רף הדיווח בגין עסקאות מיזוג. אם תאומץ הרפורמה, יש להניח כי פחות מיזוגים יגיעו לפתחה של רשות ההגבלים העסקיים.

לצד אלה נזכיר כי במהלך כהונתו הורחבו מאוד סמכויותיה של רשות ההגבלים ותפקידיה. בין היתר הרשות קיבלה את הסמכות להטיל עיצומים כספיים (שוט מכאיב שהצטרף לשרשרת הסמכויות שהיו כבר בידי הרשות במישור המנהלי והפלילי); הממונה הוסמך לבחון ענייני ריכוזיות כלל-משקיים במסגרת חוק הריכוזיות; והצוות המקצועי של הרשות גדל באופן משמעותי.

גם אם כהונתו של גילה תיזכר בהקשר של פרשת הגז הטבעי, אין לשכוח את המהלכים הנוספים שנקטה רשות ההגבלים, אשר צפויים להשפיע על דיני התחרות בישראל גם בהמשך הדרך.

■ הכותבת היא מנהלת מחלקת ההגבלים העסקיים במשרד עורכי הדין הרצוג-פוקס-נאמן.