בנק ירושלים שלח מידע לכתובת לא עדכנית - ויפצה את הלקוח

קבלת פרטים מתוך חשבונות הבנק והאשראי שלנו בדואר היא דבר שגרתי ויומיומי עבור מרביתנו. רבים מאיתנו אפילו לא טורחים לפתוח את העדכונים שהבנקים וחברות האשראי שולחים לנו מדי תקופה. ואולם, למרות האדישות בקרב חלק ניכר מהלקוחות, במסמכים הללו יש פרטים חסויים על החשבונות שאנו מחזיקים ותוכנם, פרטים שאיננו רוצים שיגיעו לידי זר ולעתים גם לא לידי קרוב. אז מה קורה כאשר המכתבים הללו נופלים לידיים לא רצויות?

בית משפט השלום בירושלים קבע לאחרונה כי במקרה שבו עדכונים על חשבון של לקוח נשלחו לכתובת לא מעודכנת, יהיה על הבנק לפצות את הלקוח. סכום הזכייה בתיק אמנם אינו גבוה - 15 אלף שקל, אך המקרה יכול לגרור אחריו תביעות נוספות.

במרכז הסיפור תובע שהחזיק חשבון בבנק ירושלים. התובע, שעבר להתגורר בחו"ל, ביקש מהבנק להפסיק לשלוח אליו דפי חשבון מודפסים, אלא לקבל עדכון על חשבונותיו באי-מייל בלבד. הבנק אכן קלט את ההוראה, אך משום מה המשיכו המכתבים לזרום לכתובת הרשומה של הלקוח, שהייתה בית הוריה של אשתו, המתגוררים בבניין משותף.

מכיוון ששמו של התובע-הנמען לא הופיע על אף אחת מתיבות הדואר, הושארו המכתבים על תיבת הדואר, מחוץ לפתח הבניין. שכנה שמצאה את המעטפות פתחה אותן בניסיון לגלות מי הוא הנמען. כשגילתה את זהותו, היא מסרה את המכתבים לחותניו של התובע, כשהמעטפות היו כבר פתוחות.

התובע, שלא היה מעוניין במיוחד שהורי אשתו ייוודעו למצב חשבון ההשקעות שלו, החליט לתבוע את הבנק.

בתביעה שהגיש, באמצעות עו"ד מיכאל דבורין ממשרד בם-דבורין-כהן ושות', טען התובע כי במשלוח המכתבים בניגוד להוראותיו, פגע הבנק בפרטיותו. בהתאם תבע כ-60 אלף שקל - הסכום המקסימלי שניתן על-פי החוק לתבוע בגין פגיעה בפרטיות, ללא צורך בהוכחת נזק.

הבנק לא הכחיש כי המכתבים אכן נשלחו לבית חותני הלקוח, למרות שההוראה לשלוח אליו דואר אך ורק באמצעות אי-מייל אכן נקלטה בבנק. עם זאת, הבנק טען כי מספר המכתבים שנשלחו נמוך מזה שמסר הלקוח. כך או כך, הבנק הסביר כי מדובר בטעות אנוש שנעשתה בתום-לב, ומכאן שאין מקום לפסוק פיצוי ללקוח.

השופט גד ארנברג קיבל את התביעה, אך קיבל חלקית גם את טענת הבנק. הוא קבע כי אכן נפגעה פרטיותו של התובע, אך החליט להפחית את גובה הפיצוי ל-15 אלף שקל.

"אמנם ניתן לתבוע בגין פגיעה בפרטיות גם ללא הוכחת נזק", פסק השופט, "ואולם כאשר מדובר בפגיעה שנעשתה בתום-לב, וכאשר ברור מניה וביה שהמעשה שנעשה מהווה פגיעה בפרטיות, יש מקום לקבוע פיצוי נמוך יותר, ולא להעמידו על המקסימום האפשרי לפי הוראות החוק".

אף שמדובר לכאורה בתביעה פשוטה שעניינה פגיעה בפרטיות, ובסכום תביעה זניח, במיוחד מבחינתו של גוף כמו בנק ירושלים, נראה כי הבנק ראה חשיבות מיוחדת לתיק בשל הפוטנציאל של התיק להוות "מקור השראה" לתביעות נוספות. זו אולי הסיבה שהבנק השתמש בתיק בשירותו של משרד הרצוג-פוקס-נאמן, משרד עורכי הדין הגדול בישראל. לא יהיה זה מופרך להניח כי שכר-הטרחה של השותף שטיפל בתיק, ד"ר גלעד וקסלמן, עלה על הסכום שנפסק בתביעה.

עו"ד דבורין, שייצג את התובע, מסר: "מדובר בהחלטה חשובה המשרטטת את גבולות הפגיעה בפרטיות בכל מה שקשור להיבטים של שירות לקוחות על-ידי גופים כלכליים. כולנו ניטיב לעשות אם נבדוק האם המוסדות שאיתם אנחנו באים במגע שומרים על פרטיותנו. יש פה מסר שמזהיר את הבנקים ואת חברות האשראי והביטוח - עליכם להיות זהירים עם המידע של כולנו ועם האופן שבו הוא נמסר. נפתח כאן פתח לתביעות נוספות בסוגייה הזאת".