חוליים רעים רבים

"הסולידריות" של 1 במאי רחוקה מלתאר את מצב יחסי העבודה בישראל, וחבל

מחאת עובדי הבורסה / צילום: תמר מצפי
מחאת עובדי הבורסה / צילום: תמר מצפי

יום הפועלים הבינלאומי, ובשמו הידוע יותר אחד במאי, מצוין ב-1 במאי כביטוי לסולידריות בין ארגוני עובדים וכביטוי למאבק למען תנאי עבודה טובים יותר. דרך ארוכה נעשתה לטובת זכויות העובדים ברחבי העולם, מאז ההפגנות שנערכו בארצות-הברית לפני 130 שנה, בדרישה להגביל את יום העבודה ל-8 שעות, שהולידו את "יום הפועלים".

קיראו עוד ב"גלובס"


בין השאר נחקקו חוקים שנועדו להגן על עובדים ולדאוג לרווחתם, כגון חוק עבודה ומנוחה, שכר מינימום, דמי הבראה ונסיעות, חופשות, דמי מחלה ועוד. אך יחד עם זאת, על אף השנים הרבות שעברו מאז צוין חג הפועלים לראשונה, שוק העבודה בישראל בשנת 2016 רחוק מלהיות מושלם. ניתן להיווכח כי קיימים בימינו חוליים רעים רבים שאיתם צריכים העובדים להתמודד. 

כך למשל, אחת הסוגיות הכי בעייתיות שעימה מתמודדים העובדים בימינו היא תופעת ההתעמרות בעבודה. מנתונים שהוצגו בדיון שהתקיים בכנסת בנושא, עולה תמונה מדאיגה: אחד מכל 3 עובדים במשק עובר מתישהו התעמרות במקום עבודתו. מדובר בתופעה רחבת-היקף, חוצת מגדרים ומגזרים. גברים ונשים העובדים במוסדות ציבור, בחברות ובארגונים פרטיים קטנים כגדולים, בעמותות, בתעשייה, מוצאים עצמם מתמודדים איתה ועם נזקיה, לעיתים לאורך שנים, אך רק מעטים ממקומות העבודה פועלים באופן סדור למניעתה.

לא לחינם ההתעמרות בעובד "זכתה" לכינוי "המגפה השקטה". אמנם בתקופה האחרונה נושבות רוחות של שינוי, ואנו עדים מעת לעת לעובדים שאוזרים אומץ, פונים לבתי המשפט כדי למצות את הדין עם מעסיקים מתעמרים ומעלים את הנושא לסדר-היום הציבורי, אבל לא די בכך.

ראוי שנושא ההתעמרות בעבודה יזכה להתייחסות דווקא מכיוונם של אלה העומדים בראש הארגון, ושיפעלו למיגורה. אחת הדרכים לעשות זאת היא לדאוג לניסוח קוד אתי, שבמסגרתו כל עובד ומעסיק שיתעמר בעובד אחר, יספוג עבירת משמעת שתלווה בעונשים הקבועים באותו קוד. 

קושי נוסף שעימו נדרשים להתמודד עובדים רבים בישראל, נוגע לזכות בסיסית ביותר - זכות ההתארגנות. היינו מצפים שבשנת 2016, עובדים כבר לא יצטרכו לצאת למאבקים סביב סוגיה זו. אלא שחלק גדול מהמעסיקים רואים ברצון של עובדיהם להתארגן - איום, והמנהלים נתקפים בחשש שהכוח "יחמוק להם מהידיים".

על אף הפסיקה החד-משמעית, אשר באה לידי ביטוי ב"פרשת פלאפון", מעסיקים עדיין מצרים את דרכם של עובדיהם המנסים להתארגן, בדרך של איומים, הפחדות, מעקבים, פיטורי עובדים אשר נוטלים חלק עיקרי בהתארגנות וכדומה, דרכים שלמרבה הצער מוכיחות את עצמן ומקשות מאוד על תהליך ההתארגנות.

כדי למזער תופעה פסולה זו, בראש ובראשונה יש להקל על הגישה לערכאות המשפטיות, ולהעלות את סכום הפיצוי שיוטל על מעסיקים עבור כל הפרעה להתארגנות. במקביל, יש לשנות את חוק ההסכמים הקיבוציים, כך שיקטן הנטל שמוטל על העובדים בעניין הוכחת היציגות.

מעבר לצעדים משפטיים, רצוי לנקוט גם צעדים חברתיים, כגון פרסום שמם של "המעסיקים המפרים" ברשתות החברתיות ובאמצעי התקשורת השונים, ולגנותם באופן פומבי. לפעולה זו יהיו גם קרוב לוודאי השלכות במישור הכלכלי, והיא תהווה עונש עבור אותם מעסיקים מחד, וכלי הרתעתי למעסיקים שיחשבו לנהוג כך בעתיד, מאידך.

בעיה מרכזית נוספת שניצבת בפני העובדים, מתכתבת עם הסיבה שבגינה מצוין חג הפועלים - המאבק על הגבלת שעות העבודה. לאור ההתפתחות הטכנולוגית והעובדה כי ארגונים בישראל עובדים עם ארגונים מחו"ל, הפכו שעות העבודה עם השנים לארוכות ולרבות יותר, וישנם רבים אשר עובדים 13-14 שעות ביום ואף יותר. גם כאשר העובד נמצא בביתו, הוא עדיין זמין לכל קריאה, שכן המכשיר הסלולרי והמחשב הנייד מהווים כלי עבודה לכל דבר. המציאות הזו, שאינה מאפשרת לעובדים לקיים חיי פנאי, השתרשה במחוזותינו בעיקר בשל הציפייה מצד המעסיקים שעובדיהם יהיו זמינים כמעט בכל שעות היממה.

על אף שמדובר בבעיה ידועה שמתקיים סביבה שיח ציבורי, ומקודמות הצעות חוק שנועדו לסייע לאזן בין השניים - העבודה והחיים מחוצה לה - כל עוד החוקים האלה לא מגובים בעידוד מצד המעסיקים עצמם, ספק גדול אם תהיה להם אחיזה במציאות. שהרי פעמים רבות מה שישפיע על עובד לבחור אם לנצל את זכויותיו או כל חוק אחר, שאמור לעזור לו לאזן טוב יותר בין המשפחה לקריירה, הוא לא החוק אלא הלך-הרוח בארגון, שמושפע בראש ובראשונה מרוח המפקד, כלומר, מהמעסיק.

על אף ש-1 במאי נקבע כ"יום הסולידריות הבינלאומית" של כל הפועלים, עושה רושם שהמונח "סולידריות" עדיין רחוק מלתאר את היחסים השוררים בין המעסיקים לעובדיהם, וחבל שכך. למרבה הצער, מעסיקים רבים שכחו כי העובדים הם המשאב המהותי של כל עסק, בין שהוא קטן ובין שזו חברת ענק.

נזכיר כי עידן הרובוטים כתחליף להון אנושי טרם החל, ולכן, טוב יעשו המעסיקים אם ידאגו לשיפור תנאי עובדיהם ויפנימו כי שגשוגם יתרום גם להצלחת העסק.

הכותבת, עורכת דין, היא מומחית לדיני עבודה ויו"רית האגודה הישראלית לחקר יחסי עבודה. 

לכתבה הקודמתוואטסאפ לטובת העבודה המאורגנת