עד לפני כמה חודשים היה נדמה כי שאלת גובה הפיצוי הכספי שישלמו בכירי בנק לאומי ופוליסת ביטוח האחריות המקצועית שלהם לבנק - תהיה בקרוב מאחורינו. הליך התביעה הנגזרת שהוגש כנגד נושאי המשרה בבנק ושורה ארוכה של נתבעים, לרבות משרדי רואי החשבון שלהם, הביא להקמת ועדה בלתי תלויה שהמליצה על הסדר פשרה, שלפיו חברת הביטוח שסיפקה את פוליסת האחריות המקצועית של נושאי המשרה תשלם 92 מיליון דולר, ושלושה מבכירי הבנק לשעבר - גליה מאור, איתן רף וצבי איצקוביץ - ישיבו מיליוני שקלים בודדים לבנק, מתוך בונוסים שקיבלו, ובכך ייגמר העניין.
ואולם עמדת היועץ המשפטי לממשלה שנמסרה באחרונה בתיק, המגלה הסתברות לא מבוטלת לגלישת הפרשה לפסים פליליים, טרפה במידת מה את הקלפים. אם לשפוט לפי הטון של השופט חאלד כבוב בדיון שהתקיים היום (ג') בתיק בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, נדמה כי התיק עשוי ללכת לכיוון של השהיה, אולי קצובה בזמן, עד להתבהרות התמונה, במסגרת בדיקת ההשלכות הפליליות של הפרשה בישראל.
פרשת העלמות המס של לקוחות לאומי ארצות-הברית החלה להיחקר לפני כ-6 שנים על-ידי הרשויות האמריקאיות. במסגרת הפרשה נחקר בנק לאומי בחשד כי סייע ללקוחותיו האמריקאים בהעלמת מס מהרשויות בארה"ב ב-2002-2010, שנים שבהן גליה מאור ניהלה את הבנק.
בשלהי 2014 הודה הבנק כי סייע ללקוחות בארה"ב להעלים מס במליארדי דולרים, ושילם קנסות לרשויות האמריקאיות וכן הוצאות משפט ב-500 מיליון דולר בקירוב. לאחר הפשרה הוגשו הבקשות לאישור התביעה הנגזרת נגד נושאי המשרה, שלא זו בלבד שהעלמת המס העצומה התרחשה "במשמרת שלהם", הם אף נהנו מבונוסים שמנים על בסיס הרווחים שנוצרו לבנק, מפעילות שהבנק עצמו הודה כי היא פלילית.
"הרחבה של עילות התביעה"
בראש הוועדה הבלתי תלויה שמונתה בברכת בית המשפט עמד נשיא בית המשפט המחוזי בתל-אביב לשעבר, השופט בדימוס אורי גורן. הרכב הוועדה כלל את שופטת המחוזי בירושלים בדימוס, אורית אפעל-גבאי; את ד"ר לאה פסרמן; ואת פרופ' ידידיה שטרן וד"ר סאמר חאג'-יחיא, המכהנים גם כדירקטורים בבנק.
בחודש אוקטובר האחרון נמסר לדירקטוריון דוח הוועדה, שהמליץ על מתווה פשרה שעיקרה נוגע לכספים שהסכימו חברות הביטוח להעמיד בתמורה לסיום מוחלט של הפרשה. ביחס לבכירי הבנק, הוועדה הסיקה כי "קיימת אפשרות מסתברת שנושאי המשרה הפרו את חובת הזהירות המוטלת עליהם, וקיימת אפשרות מסתברת לקיומה של רשלנות בהתנהלותם של בעלי תפקידים אחרים בקבוצה".
הוועדה ציינה בדוח כי חברות הביטוח מקבוצת לוידס, שסיפקו ביטוח אחריות מקצועית לנושאי המשרה בבנק לאומי, הודיעו לה על נכונותן לתרום סכום של 92 מיליון דולר לטובת "סילוק סופי ומוחלט של כל התביעות כלפי המבטחים".
הוועדה המליצה גם כי בכירי לאומי - גליה מאור, המנכ"לית בתקופת הפרשה; איתן רף, ששימש יו"ר הדירקטוריון; וכן צבי איצקוביץ, ששימש מנהל החטיבה לבנקאות פרטית ובינלאומית - ישיבו לבנק בונוסים בגובה מיליוני שקלים שקיבלו על בסיס תוצאות כספיות שהתברר שהיו גבוהות מן התוצאות האמיתיות של הבנק באותה תקופה, בהתחשב בקנסות שהוטלו על הבנק.
עמדת היועץ המשפטי לממשלה, שהוגשה בשבוע שעבר באמצעות מנהל המחלקה המסחרית בפרקליטות מחוז תל-אביב (פלילי), עו"ד ליאב וינבאום, אינה מגלה הרבה, אך הטון שלה מעלה כי הצוות שהוקם בפרקליטות כדי לבחון את ההשלכות הפליליות של הפרשה בישראל, נחשף לפרטים על אודות אחריות אישית של נושאי המשרה, לרבות כאלה שאינם בין השלושה שנדרשו להשתתף אישית (אף כי בסכום זעום יחסית) בהשבת כספים לבנק, במסגרת הפשרה המוצעת. "קיים מידע העשוי לתמוך בהרחבה של עילות התביעה בהליך האזרחי או להעצים את עילות התביעה הקיימות. זהו שיקול קריטי בכל הקשור להסכם הפשרה", נכתב בעמדה.
בפתח הדיון היום התווה השופט כבוב את מסגרת הדיון, ובמסגרת זו פיזר לא מעט רמזים על הסיכונים שנושאים הצדדים - בפרט הסיכון של נושאי המשרה, שנדמה שעשויים לצאת כמעט ללא-פגע מן הפשרה המוצעת.
"בהנתן העובדה שבית המשפט שוקל בהליך תביעה נגזרת בסופו של דבר את טובת החברה - טובת הבנק, אני מעמיד בפניכם את גידור הסיכונים", אמר השופט כבוב. "הסיכונים של נושאי המשרה - הסיכון שלהם היא שהתביעה תאושר. הרי אין מחלוקת על הנזק שנגרם לבנק. אין גם מחלוקת בדבר העובדה שהבנק הודה בפני הרגולטור האמריקאי באחריות הפלילית. זה לא מחייב את נושאי המשרה במישור האישי, אבל יש להודאה משקל, ולא ניתן להתעלם ממנה. נושאי המשרה עומדים בפני סיכון עצום - תביעה של מאות מיליוני דולרים. בהסדר, הם מקבלים יתרון ענק מצד הבנק - התחייבות הבנק לממן את מלוא ההוצאות שלהם להתמודדות עם הליכים עתידיים".
מבחינת חברות הביטוח, השופט הזכיר כי הסכום המרבי של פוליסת האחריות המקצועית הוא 250 מיליון דולר, סכום שעומד מול 92 מיליוני הדולרים שהסכימו המבטחים לתרום להסדר.
עוד הזכיר כבוב כי שורה ארוכה של נושאי משרה (לבד משלושת המפצים), וגם רואי החשבון של הבנק ממשרדי EY ו-KPMG, לא יפצו את הבנק כלל במסגרת הפשרה המוצעת. "כאן יש חיסרון שלא ניתן להתעלם ממנו מבחינת הבנק", אמר השופט.
בהמשך הביע כבוב ביקורת על המידע החלקי שנמסר מטעם היועץ המשפטי, מידע שאינו מאפשר לבית המשפט להכריע בנושא הפשרה. לפיכך הציע השופט כי הצדדים ישקלו לדחות את הדיון באישור הפשרה למועד מאוחר יותר, עד שהיועץ ימציא המלצה "יותר קונקלוסיבית".
על הכוונת: הטלוויזיה של מאור
בהמשך טענו הצדדים להליך בפני השופט. עו"ד רלי לשם, המייצג את בנק לאומי, טען כי הסיכוי לחלץ מן המבטחות מקבוצת לוידס יותר מכפי שסוכם בהסדר המוצע נמוך. "מבחינת הפוליסה ישנו חריץ קטן מאוד להיכנס דרכו - צריך להראות הפרת חובת אמונים, אבל בתום-לב - אחרת קיימת טענה שהפוליסה לא חלה".
בשלב זה החל עו"ד לשם להסביר כי הסיכוי להיפרע מנושאי המשרה שאינם בעלי שליטה בבנק ואין להם את הסכומים הנתבעים, אינו גבוה. אז החל לתאר את הליכי ההוצאה לפועל שיידרש הבנק לנקוט נגד מנהליו לשעבר, באם תתקבל התביעה הנגזרת, ותתקבל תביעה נגדם בשם הבנק. "נמכור את דירתו של זה, נוציא את הטלוויזיה מביתו של זה, ומה ייצא לנו מכל זה?" אמר עו"ד לשם, משל נושאי המשרה מתגוררים בדירות שיכון מתפוררות.
עו"ד לשם הוסיף ואמר: "צריך לקחת בחשבון גם את אורך ההליך. להערכתנו, המשפט יימשך 10 שנים. היום שבו הבנק יראה את האגורה הראשונה בתיק הזה - 10 שנים מהיום, במקרה הטוב".
בהמשך הוסיף עו"ד לשם טיעון נוסף, שלפיו אם יתנהל הליך שלם, כולל תצהירים וחקירות נגדיות - משרד המשפטים האמריקאי, ה-DOJ, עשוי לגלות עובדות חדשות בתיק שאינן ידועות לו, ואז הוא עשוי לבטל את ההסכם מול הבנק. זה כמובן, הסביר עו"ד לשם, לא מתיישב עם האינטרסים של הבנק - שאותם כפי שהסביר השופט, על בית המשפט לשקול. האם ידוע ללשם על עוד עבירות שביצעו בכירי הבנק, פרט לאלה שהבנק כבר הודה בהם? האם טובת הבנק היא לא לבאר את נגע הממשל התאגידי קצר הרואי? לשם, כך נראה, סבור כי התשובה לכך שלילית.
בהמשך השלים עו"ד לשם את טיעונו, וטען טיעון שגרם ללא מעט מבאי האולם לחייך. ה"ברקזיט" - החלטת אזרחי בריטניה לפרוש מן האיחוד האירופי - עשויה לגרום לקבוצה המבטחת, לוידס, לשנות את טעמה ולסגת מן ההסכם שהושג עמה. איך? הטלטלה הכלכלית שהביאה ההחלטה תרע את מצבה של לוידס, שתיטה "לקמץ" בהסדרים, ותחזור בה מן הנכונות לשלם 92 מיליון דולר במסגרת התיק. השופט כבוב התקשה שלא להגיב לדברים ושאל את לשם, "האם במשבר פיננסי לא עושים שיקולים של סיכון מול סיכוי?".
בהמשך טען בא-כוח הבנק טיעון מעציב, אם כי יצירתי: התמשכות ההליכים בתיק, אם ינוהל, עשויה להביא לכך שעד להכרעה מלאה בתיק, חלק מנושאי המשרה (שיזכו לחיים טובים וארוכים) "כבר לא יהיו בין החיים".
בהמשך טען עו"ד ליאב וינבאום בשם היועמ"ש וניסה להסביר לשופט כי בשלב זה הוא אינו יכול למסור פרטים נוספים על הגילויים של הצוות שעוסק בפרשה בפרקליטות. השופט כבוב העיר לו: "אז מה אדוני מבקש, שאגריל מספר אחר (כסכום הפשרה - ג.מ)? לא נתתם את האפשרות אפילו להגיע לקנה-המידה המתבקש".
עו"ד וינבאום השיב: "אנחנו אכן נעצרים באמירה חלקית. היינו רוצים להגיד יותר, אבל אנחנו לא יכולים".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
