"המדינה חייבת ליידע בהשפעות פנסיה מוקדמת על הקצבה"

בית הדין הארצי לעבודה דחה לאחרונה ערעור שהגישה המדינה על פסק דין של בית הדין האזורי בתל-אביב, שקבע כי על המדינה לכלול בתוך הגמלה של רופא תוספת שכר שהייתה חלק משכרו הקובע במשך 30 שנה. המדינה לא כללה את התוספת הזו במשכורתו הקובעת לגמלה, מאחר שהרופא לא היה זכאי לה בתשעת החודשים שלפני פרישתו, כיוון ששהה בחופשת שבתון.

מדובר ברופא בכיר בשירות המדינה, אשר במשך כ-30 שנה עבד במשרה מלאה בבתי חולים ממשלתיים. לאור הוותק של הרופא הוא היה מבוטח בפנסיה תקציבית ככל עובדי המדינה, במסגרתה משולמת לעובד הפורש קצבה בהתאם לוותק שלו ובהתאם לשכר שהיה לו בחודש האחרון טרם יציאתו לגמלאות. במסגרת משרתו, ובמשך עשרות שנים, היה הרופא זכאי לתוספת תפוקה - תוספת שכר המשולמת לרופאים בכירים המועסקים במשרה מלאה בלבד, ונכללת בשכר הקובע לקצבה.

עם הגעתו של הרופא לגיל 65 ולאור רצונו לנצל חופשת שבתון לה היה זכאי, הסכימו הרופא ובית החולים כי במהלך השבתון הוא ימשיך לעבוד במסגרת בית החולים בהיקף של שליש משרה, הן לאור מומחיותו ונחיצותו והן על-מנת שתקופה זו תוכר כתקופת שירות לצורך תשלום קצבתו. במהלך תקופה זו לא היה זכאי הרופא לתוספת תפוקה.

בתום תקופת השבתון ועוד בטרם הגיע לגיל הפרישה בחוק, לא שב הרופא למשרתו המלאה בבית החולים, אלא פרש לגמלאות. כחודש וחצי לאחר פרישתו לגמלאות, ולאחר שקיבל את תשלום הקצבה הראשונה, התברר לו לראשונה כי מאחר שהוא לא הועסק במשרה מלאה בחודש האחרון לפני פרישתו, תוספת התפוקה לא מהווה חלק משכרו הקובע, ולמעשה הקצבה החודשית לה הוא זכאי נמוכה בכ-25% מהקצבה הצפויה.

למעשה, עקב צאתו של הרופא לחופשת שבתון (בעידוד בית החולים) נוצר מצב לפיו קצבת הפרישה של הרופא - בגין עבודה בת יותר מ-30 שנה במשרה מלאה, ולאחר שנים רבות בהן קיבל את תוספת התפוקה כחלק בלתי נפרד משכרו - הופחתה בכ-25% באופן מלאכותי ושרירותי. 

הרופא פנה להנהלת בית החולים ולממונה על הגמלאות בבקשה לשוב לעבודה או לתקן את גמלתו, אולם פניותיו נענו בתשובה לקונית, לפיה "הנושא בבדיקה". לאחר שהרופא לא קיבל כל התייחסות עניינית לטענותיו, הוא נאלץ לפנות לבית הדין האזורי לעבודה בערעור על החלטת הממונה על הגמלאות.

במסגרת הדיון בבית הדין האזורי טענה המדינה כי כחודש לפני מועד פרישתו, נשלחה לרופא הודעה בדבר זכאותו לגמלה.

באמצעות עורכי הדין ליאור בונר וזוהר גבע ממשרד רובין-שמואלביץ', הוכיח הרופא כי מכתב כזה לא התקבל אצלו, ובכל מקרה, הנתונים שהופיעו במכתב לא היו נכונים.

השופטת ד"ר אריאלה גילצר-כץ פסקה כי הרופא זכאי להכללת תוספת התפוקה בשכרו הקובע, ועל החלטה זו הגישה המדינה ערעור לבית הדין הארצי.

שופטות בית הדין הארצי, סגנית הנשיא ורדה וירט-ליבנה, סיגל דוידוב-מוטולה ונטע רות, העבירו ביקורת נוקבת על התנהלות המדינה, שלדבריהן באה לידי ביטוי בהפרת חובות תום-הלב בהן היא חבה כלפי הרופא. השלוש קבעו כי המדינה לא התריעה על הפגיעה הצפויה לרופא בזמן שהוא הודיע על פרישתו; כאשר לא שלחה לו הודעה על גובה הגמלה הצפויה לו טרם מועד פרישתו, וכאשר התעלמה מפניותיו לאחר שגילה את הקצבה המופחתת.

בית הדין הארצי שב והדגיש את תכליתו של חוק הגמלאות, לפיו מטרת החוק היא להבטיח לעובד מדינה שפרש לגמלאות רמת חיים שתשקף את רמת חייו לפני הפרישה, ושתספק מענה הולם לצרכיו ולכבודו לאורך השנים שלאחר פרישתו.

בית הדין הדגיש כי קיימת חשיבות רבה ביידוע עובדים שעומדים לפרוש, ובעיקר עובדים השוקלים לפרוש בפרישה מוקדמת, אודות הנתונים המלאים והמדויקים על גובה הגמלה שעתידה להיות משולמת להם, לרבות משכורתם הקובעת וכיצד נקבעה.

בית הדין הארצי אף הבהיר כי העובד זכאי לקבל, זמן סביר טרם פרישתו, את כל הנתונים הנוגעים לעצם קבלת הפנסיה התקציבית ושיעורה - לרבות אחוזי הגמלה שנקבעה לו, שיעור השכר הקובע וסך הגמלה שתשולם לו - על-מנת שיוכל לכלכל את צעדיו ולתכנן את המשך חייו בהתאם לכך.

יתרה מכך, בית הדין הבהיר כי מצופה מהמדינה שבמקרים מיוחדים בהם נגרם לעובד נזק משמעותי, היא תיידע את העובד על כך שפרישתו במועד בו נקב עלולה לגרום לו נזק משמעותי ובלתי הפיך לקצבת הפרישה שלו.

בית הדין הארצי קבע כי בחישוב הפנסיה של הרופא יש להתעלם מתשעת החודשים בהם שהה בחופשת שבתון, כך שתשעת החודשים לא ייחשבו כתקופה המזכה בצבירה של זכויות פנסיוניות. מנגד, שכרו הקובע של הרופא לצורך חישוב גמלתו יכלול את תוספת התפוקה.

בנוסף, המדינה חויבה בהוצאות המשפטיות של הרופא בסך 15,000 שקל.