הלו, זה ישראל פה? התור טס בביטוח לאומי, העובדים אדיבים

החוויה מלפני כמה שנים נחרטה עמוק בלבי העדין: בלגן, דחיפות, צעקות ושירות נוראי ■ לא עוד ■ כתבה רביעית בסדרה: דרור פויר בעקבות התורים המייגעים בישראל

מספרך בתור / צילום: דרור פויר
מספרך בתור / צילום: דרור פויר

סניף הביטוח הלאומי ברחוב יצחק שדה 3 בתל-אביב.

לפני כמה שנים טובות הייתי פה, לא זוכר באיזה עניין, והחוויה נחרטה עמוק בלבי העדין: בלגן, דחיפות, צעקות ושירות נוראי. מה הפלא אם כן ששמחתי לחזור למקום הפשע ולהגיש את נקמתי כשהיא קרה ובהירה לפחות כמו מזג האוויר שבחוץ. תור של 6 אנשים מחוץ לבניין שהמתינו לבדיקה הביטחונית רק חיזק ואימץ אותי. הו, חשבתי לעצמי, זה הולך להיות סיוט! כלומר, כיף!

אלא ששוד ושבר, התור התקדם בקצב טוב וברגע שהגיע תורי, חייך אליי המאבטח ולפני ששאל אם יש לי נשק, בירך אותי בבוקר טוב. לא זו אף זו, כשנכנסתי פנימה - המקום היה מלא אך לא הומה - ניגש אליי אדון מבוגר ושאל איך אפשר לעזור לי.

האמת, שבביטוח לאומי אתה די חייב עזרה: כמות השירותים והפעולות שניתן לעשות פה יכולה לגרום לסחרחורת: היא מכסה כמעט את כל תחומי החיים, וכמובן את שינוי הסטטוס במעבר מתחום לתחום: מלידה ועד מוות. מחתונה, דרך הורות עד גירושים. מיציאה למילואים ועד קבלת שכר (ללא שכירים). מנכות לקצבאות זיקנה, ועדות רפואיות, ניידות, נכות, אבטלה, פעולות איבה, קצבאות למיניהן. מה לא.

כן, אמרתי לאדון ומלמלתי משהו על אובדן כושר עבודה, והוא לחץ מה שלחץ במכונה והוציא לי מספר: 2030. על המסכים הגדולים רצו מספרים במהירות גבוהה. בסדרה שלי נכנס 2022. כמו תמיד במקומות האלה, יש בערך עשר סדרות של מספרים שרצות במקביל. אלא שפה אפשר להבין די מהר את ההיגיון, והוא פשוט: לכל פעולה, תור משלה. ולא רק זה: בחלק מהפעולות הדרושות יותר, כמו גבייה מלא-שכירים (התאריך היה ה-15 בחודש) - התור מתחלק לפי מספרי תעודות הזהות.

עד שיגיע תורי (ומספרי נקרא אחרי משהו כמו 12 דקות בסך-הכול. מה זה אמור להיות, לעזאזל?!) אני עושה סיבוב במקום. יש מזנון קטן ונחמד עם מחירים נוחים שהמלאי בו מתחדש במהירות, אני שותה קפה שחור לא רע ואוכל טוסט סביר ביותר. יש גם קולרים לשתייה בחינם עם מספיק כוסות, יש שירותים ברמה בינלאומית, יש עמדות לשירות עצמי, יש אפשרות להזמין תור באינטרנט (ואלה מתקבלים בעמדות מיוחדות). יש מכונות צילום לשירותך, יש עמדות למילוי טפסים ומולן מדפים עם כל סוגי הטפסים ולידם עוד בן אדם שנכון לעזור, ואת החלק הארי של השירותים ניתן לעשות דרך הרשת ובכלל לא לבוא.

מאחר שזו תל-אביב, אני פוגש כמה מכרים: זוג שבא לעדכן סטטוס חדש, מנשואים לגרושים. שבע דקות אחר-כך אני רואה אותם ליד דלת היציאה. מה אתם כל-כך מחייכים, אני שואל אותם, והם מספרים שהכול הלך נורא מהר ונורא אדיב. אני פוגש עמית לשעבר לעבודה שבא לפדות תשלום על ימי מילואים, ומספר שהכול הלך פיקס. ועוד מישהי שפעם הכרתי מגיעה עם עוזרת הבית שלה, נכנסת ויוצאת. אני יושב בתור שלי - אף שהוא כבר הגיע ועבר, ורואה איך אנשים נכנסים, מחכים כמה דקות, ניגשים לפקידים, מקבלים שירות ויוצאים מהר.

הכול נראה מאוד חשוד, אני חייב להודות. אני מגלה עוד חדר גדול עם תורים נפרדים לגמרי והולך לעמוד שם, אולי פה תבוא לי הישועה בדמות שירות מחורבן, פקידים נרגנים ואזרחים שעצביהם נפרמו. אבל לא, במקום זה אני רואה עמדות של מתנדבים שבאו לעזור לאנשים מבוגרים למלא את הטפסים שלהם, ומן הידועות היא שהטפסים של ביטוח לאומי הם מהיותר קשים למילוי. יש גם כאלה שעוזרים ברוסית ובאמהרית, יש גם עזרה מיוחדת לאנשים עם ליקויי שמיעה וראייה. אלוהים אדירים, אפילו המיזוג מכוון בדיוק על הטמפרטורה הנכונה.

אני כל-כך מתוסכל. אפילו הויי.פיי, שמוצע פה בחינם, עובד מהר. איך השקשוקה, אני שואל בחור צעיר שבדיוק הזמין אחת מהמזנון הקטן. האמת, הוא אומר לי, לא רעה בכלל. אני מחפש את המצלמה הנסתרת. עד עכשיו לא מצאתי.

אני מצלם קצת תמונות ומתחיל להעלות חשד אצל המאבטחים - זה פשוט לא הגיוני שבן אדם נמצא פה כל-כך הרבה זמן. אחד מהם ניגש אליי באדיבות ומבקש ממני בנימוס - שוב הנימוס הזה! - לא לצלם פרצופים של אנשים. מתוסכל עד עמקי נשמתי אני יוצא מהביטוח הלאומי וכאילו כדי להרגיז אותי עוד יותר עומדת שם איזו מישהי ומאחלת לי יום נעים. העולם השתגע, אני אומר לכם.

אולי מהדואר תבוא הישועה?

טוב, אני אומר לעצמי, אם כבר ה-15 בחודש, אולי אטלטל את עצמותיי העייפות לסניף הדואר ביד-אליהו. כל אלה שבאים לשלם מע"מ יהיו שם, אין מצב שלא יהיה שם בלגן.

16 דקות של הליכה נעימה אחר-כך אני נכנס לסניף הדואר ולוקח מספר: 575. המקום אמנם מלא, אבל לא עמוס מדי, ובעיקר - רגוע. התור מתקדם בקצב סביר ו-18 דקות אחר-כך, מבלי שאף אחד יתעצבן, יתלונן, יאיים או ידרוש לראות את המנהל או המנהלת, מגיע המספר שלי. אני נותן אותו למישהו שהרגע הגיע, יוצא החוצה ולא מבין מה קורה עם המדינה הזו.

המוסד לביטוח לאומי - ניהול תור: מצוין, כולל עזרה במילוי הטפסים * זמן המתנה: 12 דקות * שתייה ושירותים: יש קולרים והשירותים ברמה * מזנון: קטן ונחמד עם מחירים נוחים * אווירה כללית: חיובית פלוס * השורה התחתונה: אפילו המיזוג בול