לא מזמן, ממש לא מזמן, מסעדת בית תאילנדי הייתה לא רק שם נרדף למסעדה תאילנדית אלא גם, פחות או יותר, המסעדה התאילנדית היחידה בישראל. בשנים האחרונות נפתחו כמה וכמה מסעדות תאילנדיות. בתחילה עוד טרחו המבקרים בהן, ואני ביניהם, להשוות כל מסעדה כזו ל"בית תאילנדי" וגם, כמעט תמיד, לפסול אותן על הסף בעוון "לא דומה לבית תאילנדי", או אפילו "טעים, אבל לא כמו בבית תאילנדי".
בינתיים נפתחו מסעדות תאילנדיות שאין להן במה להתבייש. כן או לא נאמנות למקור, כן או לא משתוות לבית תאילנדי. אתם יודעים מה? בואו נניח את זה על השולחן: אף אחת מהן לא מתקרבת למעלתה של בית תאילנדי וכנראה גם לא לנאמנותה למקור, לפחות לפי מקורות יודעי דבר. לא יודע, לא הייתי בתאילנד.
ה"דיבור" על התאילנדית בסמטת הר סיני בתחילת דרכה, לא היה ממש מבטיח. דיברו על מקום אופנתי, זרוק, אולי אופנתי וזרוק קצת יותר מדי. כזה שעסוק יותר ב"מסביב", ולא באוכל עצמו. יכול להיות. בפעמים שבהן ניסיתי להשיג שולחן במקום, כדי שאוכל לשפוט בעצמי, נעניתי בגיחוך קל כששאלתי אם יש שולחן בעוד שעתיים. אני לא מזמין שולחנות לעוד שבוע או אפילו לא למחר. מי ערב לי שארצה בכך מחר (או שאחיה...)?
אבל אז, כשחלף מספיק זמן, הגיע ערב שבו היה מקום. טוב, במגבלות הז'אנר. משש וחצי עד שמונה וחצי. בערך. יאללה, שיהיה. שמנו פעמינו לאחד הלוקיישנים הכי לוהטים בתל-אביב, זה המארח בסמטה הקטנה שמאחורי בית הכנסת הגדול של תל-אביב מקומות מצליחים כמו סנטה קתרינה הנהדרת, פורט סעיד של איל שני וחבורתו, שישקו - החמארה הבולגרית השמחה וכמובן, התאילנדית בהר סיני, שנבחר אגב לאחרונה לחביב הקהל בטקס פרסי האוכל של המגזין "טיים אאוט" תל-אביב.
התאילנדית בהר סיני היא אכן מקום אופנתי עד מאוד. בלית ברירה, אני נזקק שוב לסוגיית ההיפסטרים שאני דש בה כאן לאחרונה קצת יותר מדי. מה לעשות, אני כנראה מזדקן. ובכן, התאילנדית היא אכן מקום היפסטרי למדי, אבל, וזה אבל גדול, מדובר בהיפסטריות שהיא לא רק נסבלת, אלא גם כזו שקל לחבב. שמחה, צבעונית, קולנית במידה, ובעיקר - לשם כך הרי התכנסנו - טעימה מאוד. מאוד.
התיישבנו איפה בשולחן הקטן שנמצא לנו ברחבה החיצונית, בפנים לא היה מקום (לא צריך הרי להגזים ולקוות להצלחות גדולות כל-כך). קיבלנו תפריט, וניסינו למצוא את ידינו ורגלינו בסבך המנות האקזוטיות. למזלנו, מדובר בתפריט לא ארוך מאוד, כמו למשל זה של בית תאילנדי, וגם לא מאתגר במיוחד, לטוב ולרע.
כדי שלא לזנוח לגמרי את שיטת הדירוג הקלאסית של תל-אביב בבואה לשפוט מסעדות תאילנדיות חדשות, הזמנו, אלא מה, סלט סום טאם, או בעברית, סלט פאפאיה - אחת ממנות הדגל של בית תאילנדי. מבטיח שכאן זה יתחיל וגם ייגמר. סלט הפאפאיה היה מצוין. כן או לא דומה להוא של "בית"? ובכן, בשלב הזה - היינו רעבים לאללה - זה כבר ממש לא עניין אותנו. חריף במידה, פריך כמו שצריך, כולל כל המרכיבים הנכונים - רצועות פאפייה ירוקה, בוטנים, עגבניות שרי, שעועית תאילנדית, וכמובן - רוטב דגים, תמרינדי, צ'ילי שום, סוכר דקלים וליים. סלט מרענן, מרהיב, צבעוני וכיפי מאוד. שיחוק.
המשכנו בקוי פלא - סלט דג שכלל פילה דג חלוט, מחית צ'ילי, נענע, כוסברה, כפיר ליים, בצל סגול וירוק, שעועית, למון גראס, ליים וחלב קוקוס. נשמע כמו בלגן, אבל בפועל, שוב, יופי של מנה.
אחרי שתי מנות הפתיחה הסקסיות הללו, הלכנו על "פלא טוד" - מנת דגי ים קטנים מטוגנים בציפוי פריך שאותם עוטפים, כמו הרבה מנות תאילנדיות אחרות (לפחות בתל-אביב) בעלה חסה (חסת אייסברג במקרה זה. אני דווקא אוהב את זה יותר עם חסה ערבית), לא לפני שמוסיפים לדג עלי כוסברה, פרוסות דקות של פלפל צ'ילי אדום חריף טרי, וקצת אטריות אורז דקות. הדגים היו עשויים כמו שצריך, וכל הגשעפט כולו היה לא רק כיפי מבחינת ההתעסקות המשעשעת, כמו תמיד במנות כאלה, אלא גם טעים מאוד ומוצלח.
סיימנו במנת "גאי יאנג" - חצי עוף ששרה לילה שלם במרינדה של כורכום, שום, שורש כוסברה, רוטב צדפות, פלפל לבן, עלי כוסברה, נענע, כפיר ליים, למון גראס, בצלי שאלוט וצ'ילי. הכול הוגש עם אורז קלוי ורוטב דגים וליים פיקנטי. זה בעיניי העוף בגריל הכי טעים שאפשר לאכול היום בתל-אביב. אני במקומכם הייתי נזהר - קשה לסיים את המנה, וקשה להפסיק לנשנש ממנה.
התאילנדית בסמטת סיני היא יופי של מקום. אם תצליחו להשיג שולחן, הרווחתם.
תאילנדית בסמטת סיני
פרטים: סמטת הר סיני 1, תל-אביב, טל' 054-2017132, א'-ה' ושבת - 18:30-00:00, ו' - 12:00-17:30
מחירים: סלט פאפאיה - 29 שקל, סלט דג - 44, דגים מטוגנים - 56, חצי עוף - 76 שקל
השורה התחתונה: טוב
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
