נדחתה בקשת סימנס שלא לאפשר למנהליה לשעבר להעיד נגדה

אין מניעה שהמדינה תתקשר בהסכמים עם מנהלים כדי שיעידו נגד החברה בה כיהנו - כך קבעה היום (ב') שופטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב, ד"ר מיכל אגמון-גונן, במסגרת דיון בפרשת השוחד של חברת סימנס ישראל. אגמון-גונן דחתה בכך את הטענות שהעלתה סימנס נגד האפשרות להעיד את מנהליה לשעבר נגדה.

המדובר בפרק נוסף בפרשת השוחד של סימנס בחברת החשמל. נגד חברת סימנס הוגש כתב אישום המייחס לה עבירות של מתן שוחד ועבירות נלוות.

על-פי כתב האישום, מדובר בפרשייה של מתן שוחד של מיליוני יורו על-ידי סימנס ישראל לבעלי תפקידים בכירים בחברת החשמל, כדי לקדם עסקאות של סימנס העולמית בהיקף של כ-700 מיליון אירו.

כתב האישום הוגש נגד סימנס ו-6 בעלי תפקידים בכירים לשעבר בחברת החשמל. לאחרונה הודו חמישה מהם במסגרת הסדרי טיעון בקבלת שוחד, ודינם נגזר לעונשי מאסר בפועל וקנסות.

ההעמדה לדין התאפשרה לאחר שהמדינה חתמה על הסכמי עד מדינה, במסגרתם הוענקה חסינות ל-3 מנהלים בכירים לשעבר בסימנס ישראל - אורן אהרונסון, יצחק הירש וגונתר וייס.

חברת סימנס ביקשה, בטרם שמיעת הראיות, לבטל את כתב האישום נגדה, בטענה כי המדינה לא הייתה רשאית ליתן חסינות למנהלים לשעבר בחברה כדי שיעידו נגדה. סימנס טענה כי מתן חסינות למנהלים נותני השוחד מחייבת מתן חסינות גם בעניינה. סימנס הוסיפה כי מתן חסינות למנהלים פוגעת בזכותה להליך הוגן, ובכללה זכותה לשתוק ולא להפליל עצמה. סימנס טענה עוד כי העמדתה לדין ללא המנהלים מהווה אכיפה בררנית.

היום ניתנה כאומר החלטה תקדימית: השופטת מיכל אגמון-גונן, שדחתה את טענות סימנס, וקבעה כי כעיקרון אין מניעה כי המדינה תתקשר בהסכמים עם מנהלים כדי שיעידו נגד החברה בה כיהנו.

השופטת אגמון-גונן, בהחלטה ארוכה ומנומקת שמשתרעת על פני 95 עמודים, ניתחה את העקרונות בבסיס העמדה לדין של תאגידים, והבהירה כי סימנס לא זכאית ליהנות מהחסינות שקיבלו אהרונסון, וייס והירש. זאת, כיון שתורת האורגנים, מכוחה מיוחסים מעשיהם של נושאי משרה בכירים לתאגיד, נועדה רק לצורך הטלת אחריות פלילית, ומרגע גיבוש העבירה אין עוד זהות ביניהם.

השופטת הבהירה כי אם לא ניתן יהיה ליתן חסינות לנושאי המשרה הבכירים, שהם אלה שביצעו בפועל את העבירות, כדי להרשיע את החברה בה כיהנו, יהיה סיכוי רב שתאגידים שעברו עבירות, כמו עבירות השוחד, לא יתנו את הדין על מעשיהם. על כן קבעה, כעניין של מדיניות, כי יש לאפשר הסכמים מסוג זה.

השופטת הוסיפה וקבעה כי כיום, כשתאגידי ענק כמו סימנס מעורבים בכל תחומי החיים, יש לשקול אילו הגנות יש להעניק להם. לדבריה, השוואת תאגידי הענק לפרט לצורך הענקת זכויות אינה נכונה עוד. החשש כיום, כך ציינה, הוא מפני פגיעה בזכויות אדם דווקא על-ידי תאגידי הענק, ולא רק על-ידי השלטון.

השופטת ציינה כי יש להבחין בין חברות ענק לחברות בודדים וכן בין חברות למטרת רווח לחברות לתועלת הציבור. כשמדובר בחברה גדולה שמניעיה בביצוע העבירות, הן הגדלת הונה הכלכלי, יש למעט במתן הגנות, שבמקורן נועדו להגן על הפרט כשהוא ניצב בחקירת המשטרה. לאור זאת קבעה כי אמנם לסימנס כנאשמת יש זכויות, אך הן "חלשות" מאלה המוקנות לאורגנים.

אשר לטענות סימנס לפגיעה בהוגנות ההליך בשל מתן החסינות לאורגנים, נקבע כי טענות אלה ניתן יהיה לבחון רק בסיום שמיעת הראיות, שכן לא ברור אילו עדויות יוגשו לבסוף לביסוס אשמתה. לעניין זה ציינה השופטת כי לאחר הרשעתם של מקבלי השוחד, נוספו שניים מהם כעדי תביעה. ייתכן כי עדות עדי המדינה, בנסיבות אלה, תהיה פחות משמעותית.

בסיום החלטתה הורתה השופטת אגמון-גונן לסימנס להשיב בכתב לכתב האישום. בסוף החודש יתקיים דיון לעניין סדרי הדין, ובתחילת ספטמבר תתחיל שמיעת הראיות.