"המדינה מנותקת. זוגות חד-מיניים הם משפחה לכל דבר"

"עמדת המדינה המתנגדת לאימוץ ילדים על-ידי זוגות חד-מיניים היא עמדה שמנותקת מהמציאות" - כך פתחה אתמול (ב') השופטת (בדימוס) לענייני משפחה, עו"ד טליה קולמן-פרדו את הדיון של חברת "Dun's 100" ו"גלובס", שעסק בחידושים בתחום דיני המשפחה. עו"ד קולמן-פרדו התייחסה לעמדת משרד הרווחה שהוגשה שלשום (א') במסגרת דיון בעתירה לבג"ץ, שבה התנגד המשרד לאימוץ ילדים על-ידי זוגות של הומואים ולסביות, בשם טובת הילד מהטעם של "חריגותו של הילד".

קולמן-פרדו הוסיפה ואמרה כי "זוגות חד-מיניים שהכרתי, מגדלים את ילדיהם כמשפחה לכל דבר", והזכירה מקרה מימיה כשופטת שבו היא נתנה תוקף חוקי להסכם ממון שנערך בין שני גברים שנישאו בחו"ל. "זוג ההומואים האלה היו הורים טובים יותר מרבים מההורים שאני מכירה. ילדים של זוגות כאלה מתייחסים לכך בצורה טבעית בכל העולם. עמדת המדינה היא בעייתית".

העמדה המתנגדת לחוות-הדעת של המדינה נגד מתן אפשרות לזוגות חד-מיניים לאמץ ילדים, שלטה גם בקרב שאר 20 עורכי הדין ממשרדים המובילים בתחום דיני משפחה, שהתכנסו לדיון בפורום החידושים בדיני משפחה.

חיזוק לעמדת השופטת הביעה עו"דית מתת פלסנר: "מה שדורש תיקון זה החוק, לא המציאות, והוא צריך להתאים עצמו אליה. אנשים מגדלים ילדים בפונדקאות, ואף אחד לא שואל על זה - אבל אין באמת הבדל".

לשאלת מנחה הפאנל, חן מענית, כתב ופרשן לענייני משפט ב"גלובס", הסבירה פלסנר את עמדת משרד הרווחה בכך ש"יש אצלם סטגנציה וקושי בשינוי".

עו"ד רומי קנבל תלתה את הבעיה בקצב החקיקה, ובלשון החוק שמסנדל לדעתה את משרד הרווחה. "עד היום, כדי לפתור את הבעיה הסתירו את בן הזוג השני. האבסורד הוא, שלהורה יחיד מותר לאמץ, ואילו לזוג אסור אם מדובר בזוג חד-מיני".

עו"ד איימי בכור-בונן הסבירה את המצב הבעייתי בכך ש"שרת המשפטים, איילת שקד, לא תאשר חקיקה שתפגע בימניות או בדתיות של המדינה, ואם יאשרו את האימוץ יגיעו לאישור נישואים לזוגות חד-מיניים. זו עמדה פוליטית דתית ולא משפטית".

עו"ד יעקב בלס ביקש לסייג מעט את הדברים: "אין שום מחקר שבדק לעומק את טובת הילד במקרים כאלו, ובלי חוות-דעת כזו, בית המשפט העליון לא יוכל לקבל החלטה".

עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי הגיבה לדברים באומרה כי "זו צביעות לטעון שצריך קודם מחקרים שבודקים את טובת הילד. ילדים שגדלים במשפחות עם הורים מיטיבים מכל מין וסוג, גדלים טוב".

עו"ד ליאן קהת ציינה כי מרגע שהורה יחיד יכול לגדל, אין אפשרות למנוע בנימוק של 'טובת הילד' אימוץ מצד שני הורים מאותו מין. עו"ד בלס, טען כי "ישנן סביבות - כל מה שלא תל-אביב - שבהן זה 'לא טבעי' עבור הילדים". עו"ד ענבר שנהב תלתה את התנגדות המדינה לאימוץ ילדים על-ידי זוגות חד-מיניים באי-הפרדת הדת מהמדינה.

כישלון הגישור

הנושא הבא שנדון בפאנל הסעיר את עורכי הדין לא פחות: בדיוק אתמול, 17 ביולי 2017, מלאה שנה לכניסתו לתוקף של חוק חובת גישור בדיני משפחה, שמחייב 4 פגישות גישור בין בני זוג שרוצים להיפרד, טרם שהסכסוך מגיע לבית המשפט כתביעה.

מטרת החוק הוגדרה כניסיון לסייע לבני הזוג וילדיהם ליישב סכסוך משפחתי בהסכמה ובדרכי שלום. זאת, תוך צמצום הצורך בקיום התדיינות משפטית ותוך הפחתת המתח הידוע של "מירוץ הסמכויות" בין בית המשפט לענייני משפחה לבין בית הדין הרבני - כשכל צד פונה לערכאה שעל-פי המקרה הספציפי אמורה להיטיב איתו יותר. הגישור שמחייב החוק ("יישוב סכסוך") נעשה בידי משפטנים ועובדים סוציאליים, שאף כותבים לפעמים הסכמי גישור לבני הזוג.

עו"ד מתת פלסנר הייתה בדעה כי החוק נכשל, ואין בו שום תועלת פרקטית. לדבריה, "מרוץ הסמכויות לא נפתר בזכות החוק, ואפילו התגבר. יש סרבול עם הטפסים, והנפגעים הם הצדדים המתדיינים, כי הם נאלצים לשלם שכר-טרחה גם על עיכוב ההליכים שלפני התביעות עצמן. זו תקופה שבה ניתן להגיש סעדים זמניים. לא ראיתי תיק שבו היו יותר משתי פגישות".

עו"ד אבנר זינגר הביע עמדה מורכבת יותר. לדבריו, "עקרונית זה תהליך טוב. אבל הוא היה צריך להיעשות באופן וולונטרי. מבחינה מעשית, העניין לא עובד. יחידות הסיוע שאליהן מופנים המתגרשים לא מסוגלות לקלוט את הכמות של המתדיינים. אנשיהם קובעים מועד לפגישה ראשונה שלאחר תקופת עיכוב ההליכים, וברוב המקרים באותו מועד הם מציעים טופס שבו הצדדים חותמים על ויתור על התהליך". בכך מתגלה כי על אף הדימוי אצל חלקנו, של החוק כמחייב לגמרי, מסתבר שישנה בפרקטיקה אפשרות לוותר על כך לאחר ההמתנה והפגישה.

עו"ד עינת טירר אמרה כי "כשיש רגליים כל-כך דקות לגוף כל-כך גדול - אין אפשרות להשיג את המטרה". יתרון שמצאה בחוק עו"ד טלי אויזרוביץ הוא כי "לפני החוק לא ידעו מה תהיה עמדת האישה. ליתר ביטחון הגישו בקשה ליישוב סכסוך. עכשיו זה הביא לשיח ביניהם. כלכלית, קל יותר לוותר על המשך ההליך ולהגיע לגישור כשמתחילים ביחידת הסיוע". כנגדה טענה עו"ד מורן סמון, ש"כשהפכו את זה לחובה, זה הפך להיות פייק-גישור".

עמדתה של עו"ד ליאת זך הייתה שונה. לדבריה, "החוק הוא הצלחה מסחררת. כשזה לא מתחיל בתביעה עמוסת מלל, אז קל יותר להגיע לפשרה". עו"ד אודליה חן - יו"רית פורום משפחה ובתי דין רבניים בלשכת עורכי הדין ונציגת משרד המשפטים בוועדת ההיגוי שהוקמה לבחינת יעילות החוק - אמרה כי הנתונים מיחידת הסיוע, שלפיהם על הלשכה להגיש דוח לשרה, הראו בתחילה כי שליש מהתיקים מסתיימים בהסכמים.

"שאלתי מה הפילוח, ומסתבר ש-19% מתוך אותו שליש אלו תיקים שלא ידוע מה עלה בגורלם - אולי הלכו לגישור חיצוני ואולי הלכו לשלום בית. דבר נוסף, שנה אחת בתוך החוק רק מציפה את הכשלים, אבל זה דורש עוד זמן. הכשלים שעולים כרגע עשויים להתאזן. משרד האוצר אישר עוד תקנים - גם לעורכי דין וגם לעובדות סוציאליות".

חן הוסיפה כי החל מהפגרה הקרובה מ-20 באוגוסט, על-פי הנחיה שתצא, בבתי הדין הרבניים תהיה רשימה ברורה אילו סעדים דחופים ניתן לתת במהלך הפגרה, כך שלא ייפגע מרוץ הסמכויות ואף צד לא ירוויח מהפגרה. חן קראה לעורכי דין לפנות ולהבהיר כשלים שצפים בשטח ולהעבירם לפורום משפחה בלשכה, על-מנת שנוכל לחיות עם החוק בצורה המיטיבה ביותר.

עוד בעניין חוק הגישור - עוה"ד הוותיק יורם ירקוני ציין כי חוק חובת גישור הוא לא רלוונטי למשפחות אמידות: "זה לא רלוונטי למשפחות שבהן יש רכוש. עובדת סוציאלית שמקיימת את הפגישות לא יכולה לעזור בסכסוך כזה בדיני משפחה, שדורש הבנה בכושר השתכרות ובמוניטין עסקי ובנושאים נוספים. משפטן שיישב שם גם הוא לא עוזר, כי עובדי מדינה חסרי מוטיבציה מספקת".

לדברי ירקוני, "מרוץ הסמכויות הוא המוקד של הכשל. ויחידות הסיוע לא מסמנות את המקום הנכון בדף, וככה הנתונים שמגיעים אינם מדויקים. אותם 19% שהזכירה עו"ד אודליה חן הם משכבות כלכליות נמוכות, וגם הם מקבלים הסכם שאיננו טוב, כי יצרה אותו עובדת סוציאלית".

משגשגים מטעויות שהמדינה יצרה

עו"ד איתן קוהלי אמר כי כל הפורום הזה של עורכי דין שעוסקים בדיני משפחה קיבל הרבה יותר עבודה בגלל החוק הזה - "כי הוא יצר עוד שלב שבו הלקוחות זקוקים לייעוץ. אבל זה חוק חובבני, שלא ברור מה כוונתו". הנוכחים הסכימו איתו בעניין הרווח שנגרף לכיסיהם. "למה דווקא מעמד אישי זה התחום שבו מונעים מהאנשים להגיע לבית המשפט? היה צריך לעשות חוק וולונטרי", חידד קוהלי.

עו"ד עינת טירר טענה כי "החוק מבטא זלזול בתחום שלנו. לא כל עובדת סוציאלית יודעת מה מתאים בדיני משפחה". ואילו עו"ד לורי גייזלר אמרה כי בפרקטיקה היא מנהלת תיקים בגין ביטולי הסכמים שאליהם הגיעו ביחידות הסיוע, וקשה לבטל אותם. "זה בעייתי, כי אותם אנשים שהביעו אמון במערכת המשפט נמצאים היום כבולים בהסכמים האלו. אנחנו עורכי הדין נמשיך לשגשג מהטעויות שהמדינה יצרה".

עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי אמרה כי "המסר איננו שעורכי הדין כאן הם נגד העובדים הסוציאליים. החוק לא טוב בעיקר לציבור המתגרשים". לדבריה, "עצוב לשמוע מעו"ד אודליה חן שהחוק 'כאן כדי להישאר'. עורכי הדין יוצאים נשכרים מהחוק מבחינת שכר-הטרחה, אבל זכויות נפגעות. החזקים כלכלית יכולים להבריח נכסים. זה רק מסרבל".

עו"ד יעל איכר-שגיא הצביעה על פן נוסף הטמון בכפייה שיש בחוק: "לציבור אין מודעות להליך הבקשה ליישוב סכסוך שהיה קיים ממילא. עכשיו ההליך כפוי, אבל זה היה מיותר. עוצמות הסכסוך עולות כי מגישים סעדים זמניים, צווי עיקול ועוד, אבל זה מאריך את ההליך. הרעיון טוב, הביצוע לא".

בהמשך הדיון, עו"ד קופלמן-פרדו, השופטת בדימוס, אמרה כי "יחידות הסיוע עושות כמיטב יכולתן על אף שלא הוכשרו לגישורים במשפחה. יש יתרונות בכך שהדו-שיח נרגע קצת. מה שבעייתי הוא הזמן שבו שולחים את הצדדים לגישור. השופט ששומע אותם יודע להתאים אותם למגשר מסוים, וכאן זה מתפספס. אבל החוק לא כל-כך נורא".

"שופטי בתי המשפט למשפחה מתקשים להתמודד עם סכסוכים כלכליים סבוכים"

במסגרת הדיון בפאנל בדיני משפחה של "גלובס-Dun's 100", העבירו כמה מהמשתתפים ביקורת על רמתם השיפוטית של שופטי בתי המשפט לענייני משפחה, וטענו כי חלקם מתקשים להתמודד עם סכסוכי משפחה גדולים, בעיקר בקרב משפחות עשירות ואמידות, שמעורבות בהם סוגיות כלכליות מורכבות.

עו"ד אבנר זינגר אמר כי "חלק מהסכסוכים היום הם ענקיים, ויכולת בתי המשפט לענייני משפחה ובתי הדין הרבניים לדון בהם לא קיימת". לדברי זינגר, "ישנם תיקים חובקי עולם שמצריכים הבנה עמוקה בכלכלה, והם מוצאים עצמם ללא פתרון בבתי המשפט ומחייבים הידברות או משא-ומתן כדי שהפעילות העסקית לא תתמוטט".

לטענת זינגר, "יש להעביר את הסכסוכים המשפחתיים הגדולים הללו מבתי המשפט לענייני משפחה לבתי משפט מחוזיים שבהם יש שופטים בעלי הבנה כלכלית".

עו"ד רומי קנבל ועו"ד יורם ירקוני דיברו גם הם על כך, שלשופטי המשפחה נדרשת הבנה כלכלית טובה יותר.

לדברי קנבל, "במקרים שבהם נתקלתי, השופטת הפנתה את התיקים למומחים והיא הפכה כמעט אוטומטית לחותמת גומי של המומחה הכלכלי".

עו"ד-ד"ר אריה ליבוביץ, שעיסוקו בהון משפחתי, ביקש לדייק את דבריה של קנבל: "יש גבול לאיזו ספציפיקציה נגיע ולאיזו התמחות יכול שופט להגיע. שופט צריך לשאול את השאלות הנכונות ולצבור ניסיון, אבל הוא לעולם לא יוכל להבין בהכול. הנושאים הללו משתנים ומתחדשים כל הזמן".

 הפורום לדיני משפחה של "גלובס-דאנס-100"