האם המועדים בחוק מיסוי מקרקעין יכולים להתקצר?

אחת מהוראות החוק החשובות ביותר בחוק מיסוי מקרקעין, הינה הוראת הפטור הקבועה בסעיף 49ב(2) לחוק. זוהי ההוראה אשר מעניקה פטור ממס שבח למי שמוכר את דירתו היחידה, ההוראה כוללת מספר תנאים בהם חייב לעמוד המוכר, על מנת להנות מהפטור.

חלק מהתנאים דורשים עמידה בתקופת זמן מינימאלית, אחד מהתנאים דורש כי יחלפו לפחות שמונה עשר חודשים מהפעם הקודמת בה המוכר קיבל פטור לפי סעיף 49ב(2) ותנאי נוסף המצוי בסעיף דורש כי הדירה תהיה בבעלותו של המוכר כ"דירת מגורים" גמורה לפחות שמונה עשר חודשים.

לכאורה, דרישת המחוקק לעמידה בתקופה של שמונה עשר חודשים, הינה דרישה פשוטה להבנה ולהוכחה, אלא, שעיון בהגדרת המינוח "חודש" כפי שהיא מופיעה בסעיף 1 לחוק מיסוי מקרקעין, מגלה כי תיתכן פרשנות מקלה כאשר יהיה די בשבעה עשר חודשים פלוס מספר ימים נוסף בכדי לעמוד בתנאים האמורים.

כאמור, סעיף 1 לחוק שהינו סעיף ההגדרות קובע: "חודש" - לרבות חלק מחודש.

משמע, לכאורה חלקו של החודש יספר כחודש מלא וכל כן ייתכן לומר כי מקום בו דורש המחוקק טווח זמן מינימאלי של שמונה עשרה חודשים, הרי שגם שבעה עשר חודשים מלאים ועוד מספר ימים כל שהוא, יכולים למלא את התנאי.

ונדגים: נישום רכש דירה מקבלן ביום 1.6.17, הדירה נמסרה לו ביום 15.1.18. במידה ויבקש למכור את הדירה בפטור (וכמובן, בכפוף לעמידתו בשאר תנאי הסעיף) הרי שאם נפרש את הדרישה לשמונה עשרה חודשים מלאים הרי שיוכל למכור את הדירה החל מיום 16.7.19 ואולם במידה ונפרש את הדרישה לפיה ספירתו של החודש השמונה עשרה יכול להיות גם אם ימכור את הדירה לאחר ה- 15.6.19.

אלא, שעמדת רשות המסים בעניין הינה כי כאשר בחר המחוקק לנקוט במינוח שמונה עשר חודשים הרי שכיוון לתקופה בת שנה וחצי לכל הפחות ועל כן תקופה הקצרה מהאמור אינה עומדת בדרישה אותה הציב המחוקק. לפיכך, אם נשוב לדוגמה לעיל, הרי שאם נישום מעוניין בקבלת הפטור הרי שייטיב לעשות אם ימתין עד ליום 16.7.19 ורק אז ימכור את הדירה.