העליון: מסעדה תוכל להציג סטנדרט כשרות ללא תעודה מהרבנות

בשורה למסעדות ולבעלי עסקים בתחום המזון: מהיום עסקים יוכלו להציג בכתב מהו סטנדרט כשרות עליו הם מקפידים, ללא צורך בתעודת כשרות מהרבנות - כך קבע אתמול ביהמ"ש העליון בדיון נוסף

הרבנות הראשית תל אביב  יפו / צילום: תמר מצפי
הרבנות הראשית תל אביב יפו / צילום: תמר מצפי

בשורה למסעדות ולבעלי עסקים בתחום המזון: מהיום עסקים יוכלו להציג בכתב מהו סטנדרט הכשרות עליו הם מקפידים, ללא צורך בתעודת כשרות מהרבנות - כך קבע אתמול (ג') בית המשפט העליון.

נקבע כי "על-פי חוק איסור הונאה בכשרות, אסור לבית אוכל שאינו מחזיק בתעודת הכשר להציג כל מצג כשרותי. עם זאת, החוק אינו אוסר על בית אוכל שאינו מחזיק בתעודת הכשר להציג מצג אמת בדבר הסטנדרטים עליהם הוא מקפיד ואופן הפיקוח על שמירתם, הכולל גם הבהרה מפורשת כי אין בידו תעודת הכשר".

קיראו עוד ב"גלובס"


בכך אמנם דחו שופטי העליון פה-אחד בקשה של שני בעלי מסעדות בירושלים לקיים דיון נוסף על החלטת בית המשפט העליון שקבעה כי נאסר עליהם להציג מצג של כשרות; ואולם לפי הפרשנות שאומצה ברוב דעות בבית המשפט העליון (הנשיאה מרים נאור, המשנה לנשיאה בדימ' סאלים ג'ובראן והשופטים אסתר חיות, חנן מלצר ואורי שהם, כנגד דעתם החולקת של המשנה לנשיאה בדימוס אלקים רובינשטיין והשופט נעם סולברג), נקבע כי הגם שאסור לבית אוכל שאינו מחזיק בתעודת הכשר להציג כל מצג כשרותי - מותר לו להציג מצג אמת בדבר הסטנדרטים עליהם הוא מקפיד ואופן הפיקוח על שמירתם, הכולל גם הבהרה מפורשת כי אין בידו תעודת הכשר.

חוק איסור הונאה בכשרות קבע בסעיף 3 מנגנון שנועד למנוע הונאת צרכנים בדבר כשרות המזון בבית אוכל, ובמסגרתו נקבע כי בעל בית אוכל לא יציג בכתב את בית האוכל ככשר, אלא אם כן ניתנה לו תעודת הכשר; וכי בעל בית אוכל שבידו תעודת הכשר ובית האוכל מוצג בכתב ככשר לא יגיש ולא ימכור בו מצרכים שאינם כשרים לפי דין תורה.

הגופים המוסמכים להעניק תעודת הכשר על-פי חוק הם מועצת הרבנות הראשית לישראל או רב שהיא הסמיכה לכך; רב מקומי המכהן במקום שבו נמצא בית האוכל, מקום השחיטה או מקום הייצור של מצרך; ולעניין תעודת הכשר בצה"ל — הרב הראשי לצבא הגנה לישראל או רב צבאי שהוא הסמיך לעניין חוק זה. איסורים דומים נקבעו בחוק לעניין הונאה בייצור ובמכירת מצרכים. עבירה על הוראות סעיפים אלה הוגדרה כעבירה מינהלית שדינה קנס.

העניין הגיע להכרעתו של בית המשפט העליון, לאחר ששי גיני ויהונתן ודעי, שני בעלי מסעדה בירושלים, בחרו להפסיק את התקשרותם עם הרבנות הראשית ולהסיר את תעודת ההכשר מטעמה. לאחר שהסירו את תעודת ההכשר, הם המשיכו, לטענתם, להקפיד על דיני הכשרות כפי שעשו קודם לכן.

בהמשך הם הצטרפו למיזם "השגחה פרטית", במסגרתו הציגו כשרות שאינה נשענת על תעודת ההכשר מטעם הרבנות, אלא על "ברית נאמנות" בין בית האוכל לבין לקוחותיו. ביסוד "ברית נאמנות" זו עומדת התחייבותם של בתי האוכל להקפיד על כללי כשרות שנקבעו לשם כך על-ידי גורמים הלכתיים המקובלים על השותפים למיזם "השגחה פרטית" ולשתף פעולה עם "נאמני הקהילה" הפועלים מטעמו.

גיגי ו-ודעי, ככל בתי האוכל השותפים למיזם, קיבלו תעודה כתובה, החתומה על-ידי נציג הארגון ונציג בית האוכל, המעידה על "ברית הנאמנות", וכן העמידו קלסר לרשות לקוחותיהם המפרט את הסטנדרטים השונים הננקטים על-ידם, כמו גם את אופן הפיקוח על שמירתם.

ואולם, לאחר שתלו במסעדות שבבעלותם את תעודת "ברית הנאמנות", קיבל כל אחד מהם הודעת קנס בגין הצגת בית האוכל ככשר מבלי שיש בידו תעודת הכשר כחוק בניגוד לסעיף 3(א) לחוק הכשרות.

העותרים הגישו בקשה להישפט וכן פנו אל הרבנות הראשית, בטענה כי לא הפרו את הוראת סעיף 3(א) שבגין הפרתו הושת הקנס. בחלוף כשנתיים, לאחר גלגולים שונים – ומשלא נתקבל כל מענה עקרוני לפניותיהם, והם אף לא זומנו לבית המשפט בעקבות בקשתם להישפט – הגישו עתירה בעניין זה לבג"ץ.

בעתירתם ביקשו השניים כי בית המשפט העליון יורה על ביטול הקנסות שהוטלו עליהם, וזאת בטענה כי סעיף 3(א) לחוק אינו חוקתי, ולחלופין בטענה כי יש לפרשו באופן המאפשר לבתי אוכל השומרים על דיני הכשרות להציג את עצמם בכתב ככשרים אף בהיעדר תעודת הכשר מטעם הרבנות הראשית.

בפסק הדין הוסכם פה-אחד כי דין העתירה להידחות. השופטים היו תמימי-דעים כי סעיף 3(א) לחוק הוא חוקתי, ולכן אין מקום להורות על בטלותו. כן נדחתה הפרשנות שהציעו העותרים לסעיף 3(א) לחוק, לפיה הסעיף אינו מונע מבתי אוכל להציג עצמם בכתב ככשרים אף בהיעדר תעודת הכשר, משום שאינה מתיישבת עם לשון החוק.

עם זאת, השופטים נחלקו ביניהם בשאלה מהי הפרשנות הראויה לסעיף 3(א) לחוק. לבסוף נקבע בפסק הדין, ברוב דעות, כי יש לפרש את סעיף 3(א) לחוק כקובע כי בית אוכל אינו רשאי להציג בכתב כל מצג בדבר כשרות המזון המוגש בו, אלא אם יש ברשותו תעודת הכשר כחוק.

בהתאם לדעתם של המשנה לנשיאה רובינשטיין והשופט שהם, כנגד דעתו החולקת של השופט סולברג, הוחלט להגביל את תחולתו של פסק הדין לשנתיים, בכפוף לשינוי מערכתי בזיקת המשגיחים לבתי האוכל שהם משרתים (עניין שהיה באותה עת תלוי ועומד בפני בית משפט זה). על סמך האמור, העתירה נדחתה.

העותרים לא השלימו עם דחיית עתירתם והגישו בקשה לדיון נוסף. אתמול, כאמור, דחו שופטי העליון את הבקשה לקיום דיון נוסף, ואולם קבעו ברוב דעות כי מותר לבעלי עסקים להציג מצג אמת בדבר הסטנדרטים של הכשרות עליהם הוא מקפיד ואופן הפיקוח על שמירתם, הכולל גם הבהרה מפורשת כי אין בידו תעודת הכשר. 

לכתבה הקודמתבוטלה שלילת התושבות מחברי פרלמנט פלסטינים בירושלים