"הכול שפיט" אמרה לאחרונה נשיאת בית המשפט העליון, מרים נאור, בראיון פרידה לביטאון לשכת עורכי הדין. היא גם סייגה את המובן מאליו: "לא כל דבר מצדיק התערבות של בית המשפט".
זה כמובן נכון, וכך נהג בית המשפט מאז ומתמיד. אבל אם לפני שנים רבות השאלה של "הכול שפיט" הייתה בעיקר חוקתית, היום התווספה השאלה האם בכלל אפשר אחרת? וזאת כאשר השלטון נוהג באופן המשרת את המפלגה וחבריה ולא את הציבור, וכאשר חודרים אליו עבריינים של ממש וכאלה החשודים במעשים לא כשרים, החל מראש הממשלה, יו"ר הקואליציה ושר הפנים - אנשים שאדם הגון לא היה מזמין לביתו.
הנשיאות כשלוחה מפלגתית
בתקופה כזאת השאלה כבר אינה אם רצוי שהכול יהיה שפיט. במיוחד כאשר השלטון מושחת ורקוב, כפי שהשתמע מנאומו של נשיא המדינה ראובן ריבלין בכנסת אתמול (ג'); כאשר יו"ר הקואליציה מאשים את הנשיא בכך ש"אינו משלנו", כאילו הנשיאות היא שלוחה מפלגתית; כאשר יושבת בממשלה שרת משפטים שפועלת ללא לאות נגד אושיות הדמוקרטיה והכל כדי לסייע לעצמה ולמפלגתה; כאשר עבריין מורשע משמש כשר הפנים. והרשימה, כידוע, עוד ארוכה. וזאת - כאשר יש ציבור שכל זה לא ממש אכפת לו. כאשר זה המצב, שזו האווירה ואלה האנשים, הכול חייב להיות שפיט.
מי שכן אכפת לו צריך לשמור על בית המשפט העליון כעל בבת-עינה של המדינה. כי בלעדיו המצב יהיה, אולי הוא כבר, "כל דאלים גבר". כמו יו"ר הקואליציה דוד ביטן גס-הרוח, שמאיים בפירוק הקואליציה ובבחירות חדשות, למרות שאין לו סמכות בנושאים אלה.
כמו מירי רגב, השרה ללא תרבות, ואחד ח"כ דוד אמסלם, שמבקש לאתרג את ראש הממשלה מפני חקירות. גם כאן הרשימה ארוכה מנשוא.
החלום שלי
יש לי חלום: נאור פורשת מבית המשפט העליון. היא פנויה. למה לא תהיה שרת המשפטים במקום הנוכחית, שהיא שרת הבית היהודי? מי יכול או יכולה להתאים יותר לתפקיד? אבל כאמור, זה רק חלום.
"כולם רדופים"
לא הייתי צריך לחכות לתגובתו של היו"ר ביטן כדי לדעת שהיא תהיה זעקת הקוזק הנגזל. כמו שלמד מראש ממשלתו ואשתו, ומאחרים שהובאו לחקירה, לדין ולכלא.
כולם לא עשו כלום. כולם רדופים. ביטן מתלונן על "מסע הציד הבזוי של עיתון 'הארץ'". מה ענין "הארץ" לכאן? הרי מי שחושד בביטן, מי שחוקר את פרשיותיו הוא לא העיתון - אלא המשטרה!
אבל לביטן ולדומיו העובדות לא מזיזות. הם מתנגדים להלכה שהכול שפיט, אבל המציאו את הנוסחה ש"כולם רדופים".
כתבות
ני"ע
