הנדל"ן ההודי של שראפובה

למה לא מחילים אחריות גם על הפרזנטורים המפרסמים מוצרים כושלים?

מריה שראפובה / צילום: רויטרס
מריה שראפובה / צילום: רויטרס

מריה שראפובה היא כוכבת על בטניס ממוצא רוסי, ובנוסף גם אישה יפה המבוקשת מאוד לתת את שמה ותמונתה לפרסומות. בין השאר, בהודו. ושם שראפובה נכנסה לצרות מעניינות. היא עשתה פרסומת בה "נעזרה בשמה כדי לשווק קומפלקס דירות יוקרתי שמעולם לא נבנה", כפי שנקבע על-ידי המשטרה המקומית.

מי אחראי?

למה זה מעניין? כי בדרך-כלל לא מקובל לראות בפרזנטורים אחראים במקרים כאלה. גם בסיפור הזה ברור שהאשמה העיקרית נופלת על היזמים שלקחו כסף, והרבה, מבלי שנתנו את התמורה שהבטיחו. מה שיוצר שאלה מעניינת: למה באמת לא מחילים אחריות גם על אלה המפרסמים מוצרים כושלים?

מה יודע הסלבריטאי

פיוש סינג, עורך הדין המייצג את אחד הרוכשים, אמר אתמול (ג') כי "שראפובה הייתה הסיבה שאנשים רבים, ביניהם הלקוחה שלו, החליטו להיכנס להרפתקה הזאת". טענה מובנת מאליה, הרי בדיוק בשביל זה משתמשים בה ובשכמותה בפרסומות, כדי לעורר אמון ורצון להיות כמותם.

כאשר הפרזנטור אומר שהמוצר מצוין, כפי שעשתה שראפובה, האם הוא יודע זאת? האם בדק? ודאי שלא, הוא מקבל נוסח שאותו עליו להקריא. ואם הנוסח שקרי או לא מדויק? האם הפרזנטור יכול לרחוץ בניקיון כפיו? לדקלם את הטקסט, להצטלם יפה, להכניס סכום גבוה לחשבון הבנק שלו וללכת הביתה שמח וטוב-לב - ונטול כל אחריות?

מעין הונאה?

מבחינה מעשית, כך נהוג ומקובל כבר שנים רבות מאוד. אבל האם לא ראוי לבדוק את התופעה ולקבוע כללים ברורים שיגנו על הציבור מפני קסמי הסלבריטאות? הבעיה היא שקשה לדרוש מפרזנטור ללמוד את מכלול הפרטים הנחוצים כדי לדעת האם מוצר ראוי, בריא, איכותי וכיו"ב? מצד שני, כשאדם הנחשב לאמין ממליץ מבלי להכיר את המוצר, האם אין כאן מעין הונאה?

תקליטו ותפסחו

כשלעצמי אני כבר שנים רבות לא רואה פרסומות. בטלוויזיה אני נמלט מהם בכך שאני רואה רק הקלטות של התוכניות המעניינות אותי, מה שמאפשר לפסוח על הפרסומות. אבל הרוב מאפשר לפרסומות לחדור אל מוחו ולשטוף אותו. אפשר כמובן לומר "ייזהר הצופה", עליו לדעת שמה שנאמר בפרסומות אינו בהכרח נכון. אבל למפרסמים שיטות מתוחכמות לעקוף את המעצור הזה, ולשכנע גם את הצופה הכי ספקן.

תקדים שראפובה?

מעניין לעקוב מה הולך לקרות עם שראפובה (נחמד לעקוב אחר שראפובה גם בלי קשר), כי ההחלטה בהודו תוכל אולי להוות מדריך למקרים כאלה גם במדינות אחרות. כשלעצמי הייתי ממליץ לאסור פרסום באמצעות פרזנטורים, במיוחד סלבריטאים. כי מדובר בשיטה המהווה פלטפורמה הקורצת לרמאים רבים.