"כלל ההוצאה" יבוטל?

מה שנגמר במחאה החברתית מתחיל בכלל ההוצאה הממשלתית

קרנית פלוג/ צילום: אוריה תדמור
קרנית פלוג/ צילום: אוריה תדמור

3 גישות כלכליות התנגשו בישיבה אצל ראש הממשלה שבה הוצג תקציב 2019. גישת נתניהו שרוצה להמשיך ולהקטין את הוצאות הממשלה ולהמשיך ולהוריד מסים; גישת הנגידה פלוג שסבורה שהגיע הזמן להפוך כיוון - להגדיל את ההוצאה הממשלתית ואת נטל המסים; וגישת שר האוצר כחלון שחושב שאפשר "גם וגם": גם להגדיל הוצאות וגם להוריד מסים.

הסיכוי שהצעתה של פלוג תתקבל בממשלה בראשותו של נתניהו נראה אפסי. את הכלל שהנגידה מציעה כעת לבטל או לשנות יזם לא אחר מאשר נתניהו עצמו כשר אוצר, אבל הוויכוח על המשך המדיניות המרסנת שנמשכת כבר 15 שנים ברציפות - הפך לעובדה שאיש אינו יכול לשנות.

אם הוויכוח הזה נשמע לכם כמו דיון תיאורטי בין כלכלנים שאינו רלוונטי לחייכם הפרטיים - אתם טועים בגדול, כי בסופו של דבר תוצאותיו משפיעות, אולי יותר מכל דבר אחר, על החיים שלכם כאזרחים בישראל. על רמת השירותים שאתם מקבלים, על עתיד ילדיכם ועל רמת הטיפול בקרוביכם המבוגרים. כי מה שנגמר במחאה החברתית ברוטשילד, מתחיל בעצם בתקציב המדינה ובכללים שלפיהם נקבע התקציב. למה הנגידה חושבת שהמדיניות הזו צריכה להיבחן מחדש ומדוע אין לשר האוצר סיבה להיות מרוצה מעמדתה - מיד נסביר.

מדיניות התקציבים המרסנת, שהגבילה את הגידול בהוצאות הממשלה מאז 2004, היא הגורם המרכזי ליציבות הפיננסית המרשימה של ממשלות ישראל בשנים האחרונות ולמחמאות שישראל מקבלת מסוכנויות דירוג האשראי. ישראל, אם לא ידעתם, היא אחת המדינות הבודדות בעולם המערבי שמצליחה להוריד את יחס החוב שלה 15 שנים ברציפות, כולל בתקופת משבר האשראי העולמי. אבל כמו כל דבר בכלכלה, למהלך כזה דרמטי יש גם מחיר, מחיר כבד, ומי שמשלם אותו הוא האזרחים - שלא נהנו בשנים האחרונות משיפור בשירותים הממשלתיים שהם מקבלים בתמורה לכספי המסים.

הממשלה לקחה את פירות הצמיחה של המשק והשתמשה בהם להחזר חובות, במקום להחזיר אותם לאזרחים בצורת חינוך טוב יותר ומערכת בריאות טובה יותר. רשתות הביטחון הסוציאליות (למשל קצבאות הזקנה) לא זזו, בזמן שהשכר המשיך לעלות - מה שאומר, למשל, שהנפילה ברמת החיים של מי שפרש לגמלאות בשכר גבוה - הפכה קשה יותר. נכון שבשנים האחרונות נעשים מהלכים שנועדו לתקן את המצב: הונהג ביטוח פנסיה חובה, הקצבאות הוגדלו וימשיכו לגדול בשנים הקרובות, ועדיין, למרות נדיבותו של כחלון, שיעור ההוצאה האזרחית לא גדל ונכון ל-2016 אפילו המשיך לקטון. הגיע הזמן לשנות כיוון אומרת בעצם נגידת בנק ישראל.

קיראו עוד ב"גלובס"


המוניטין יהרס?

התמיכה של פלוג בהגדלת ההוצאות רחוקה מלהיות תמיכה במדיניותו של שר האוצר - כי למטבע הזה יש גם צד שני והוא הציפייה של הנגידה להגדלת ההכנסות של המדינה בדרך של העלאת מסים. פלוג טוענת בעצם שאם כחלון ונתניהו לא יגדילו הכנסות, הדרך קצרה לגירעונות ממשלתיים גדולים ולהפקרות תקציבית שתהרוס את המוניטין שנבנה כאן במשך כל השנים.

כחלון מלגלג בינתיים על הזהירות שמפגינים פלוג וכלכלנים אחרים. בשלוש השנים האחרונות הוא דווקא הוריד מסים ובכל זאת ההכנסות גדלו. אם תשאלו את שר האוצר, לא מדובר רק במזל ומקריות. כחלון חושב שלא רק נתניהו, אלא גם הכלכלנים צריכים לחשוב מחדש על הקונספציות והמודלים שלהם. בזה אפשר להסכים עם שר האוצר - חשיבה מחדש לא תזיק לכולנו.