חופשה והפרעה: שלג רך ביפן, עור צח בניו יורק

"כל מה שיכולתי לדמיין היה נערה צעירה רדופת נאצים"

חוה זינגבוים, מייסדת ומנכ"לית תאגיד קוסמטיקה

לאן לא? וינה, אוסטריה

סבתי ילידת וינה, ניצולת שואה, הרבתה לספר לי בילדותי סיפורים על עיר הולדתה. היא הייתה מתארת את העיר לפרטי פרטים ודרך סיפוריה הצלחתי להריח את הריחות ולראות את הרחובות. היא מאוד אהבה לקרוא וסיפרה לי על חנות ספרים יד שנייה שהייתה קונה בה ספרים - כי כסף לא היה ולספרייה הציבורית אסרו על היהודים להיכנס. היא גם סיפרה על קונדיטוריה עם עוגות מהממות עטופות בנייר, שעליהן הסתכלה רק דרך הוויטרינה כי גם לשם אסרו על היהודים להיכנס.

עם השנים הסיפורים נשכחו ממני, עד שיום אחד במסגרת עצירת ביניים בעיר הכל צף בחזרה. היו לי חמש שעות לטייל באותו רחוב ישן שעליו סבתי הרבתה לספר - ופתאום ראיתי אל מול עיניי את חנות הספרים והקונדיטוריה והדמעות זלגו ללא מעצור. כל מה שיכולתי לדמיין היה את הנערה הצעירה רדופת הנאצים, ורציתי הביתה. באותו רגע ידעתי שלמקום הזה לעולם לא ארצה לחזור.

לאן כן? ניו יורק, ארה"ב

לפני 30 שנה הגעתי לניו יורק בפעם הראשונה בחיי בעקבות קריירת חזנות בינלאומית של בעלי. היינו אז זוג צעיר בתחילת דרכו. ניו יורק ידועה כעיר שבה אפשר לחלום כל חלום ולהגשימו - אבל לי לא היו בכלל חלומות גדולים, בטח לא להיות אשת קריירה. אני רציתי להיות אימא. העיר הזאת הכריחה אותי להכיר מקום שלא ידעתי שקיים בי - התחלתי ללמוד קוסמטיקה רפואית והייתי בין הראשונות שעבדו לצד מנתחים פלסטיים בכירים. היא גילתה אותי, יצרה בי סקרנות לתחום שהיה אז בתחילת דרכו, ובשנת 95' החלטתי להביא אותו לישראל.

הרבה ממה שאני היום, התחיל בניו יורק, וכל פעם שאני חוזרת לבקר בעיר, מציפה אותי התרגשות גדולה. היא מזכירה לי מאיפה התחלתי ולאן הגעתי. היום זו אני שמגיעה לניו יורק ומביאה לעיר טכנולוגיות חדשות שפותחו באוניברסיטה ישראלית. אין יותר מרגש מלשבת במשרדי תאגידי הקוסמטיקה הגדולים בעולם אשר רוצים לשמוע וללמוד על טכנולוגיה ישראלית.

 חוה זינגבוים בניו יורק/ צילום: אלבום פרטי

"סילבסטר עם קלקול קיבה - חוויה שלא הייתי חוזר עליה בחיים"

ג'ונתן ביילי, מנכ"ל חברת התעופה קתאי פסיפיק בישראל

לאן לא? מומבאי, הודו

בסוף 2015 החלטתי לבקר חבר במומבאי. הייתה זו הפעם הראשונה שביקרתי בהודו והייתי נרגש מאוד לראות על מה כל המהומה. חבריי שחיו ועבדו שם תמיד הזכירו עד כמה האנשים נחמדים, את רמת האנרגיה שיש למקום ואת הפקקים שיש שם ללא הפסקה. כך, שכאשר נחתתי במומבאי כמה ימים לפני ראש השנה האזרחי, הייתי מוכן לטירוף שנגלה לנגד עיניי. העיר משוגעת - מלאה באנרגיה, איכות נהיגה שלא הייתה מביישת אף ישראלי, מוזיקה, ריקודים, דוכני אוכל והמון אנשים נחמדים שהיו שמחים להראות לי את העיר ללא תשלום.

בחור אחד מכר לי קרם הגנה מזויף, מה שלא הערכתי מאוד בהתחשב בגוון העור הבהיר שלי. אבל עיקר הטיול היה לחוות את העיר בחגיגות הסילבסטר. רק שכבר מהיום הראשון הבטן שלי לא הרגישה בנוח עם האוכל והתבלינים. תנסו אתם לבלות את הסילבסטר עם קלקול קיבה - חוויה שלא הייתי חוזר עליה בחיים.

לאן כן? הוקאידו, יפן

לפני ארבע שנים טסתי ליפן לחופשת סקי. מעולם לא עשיתי סקי מחוץ לגבולות אירופה אבל שמעתי כל כך הרבה דברים טובים על השלג ביפן שהייתי פשוט חייב לנסות. היה מדהים! ברגע שהגעתי לאתר הסקי "רוסוטסו" ידעתי שאני רוצה לנסות סנואובורד בפעם הראשונה. כשלומדים לעשות סנואובורד חלק לא מבוטל מהזמן נופלים לאחור, אח, פתיתי השלג היו כל כך רכים ביפן שכשנפלתי הרגשתי שאני נופל על ענן. כל האתר נוהל ביעילות ובנימוסים השמורים ליפנים ומאז אני חוזר לשם כל שנה.

מה יכול להיות יותר טוב מלסיים יום מפרך על מדרונות ההרים עם בירה קרה בתוך אונסן (אמבטיה חמה) פרטית במלון? פשוט גן עדן. לדעתי המקום הטוב ביותר ללמוד בו סנואובורד הוא יפן. המדריכים סבלניים ומנומסים והאתר מאוד ידידותי למתחילים. גם עכשיו, כשאני עושה סנואובורדינג בדרגת קושי גבוהה יותר, הייתי חוזר ליפן - הם מציעים את החבילה המושלמת לחופשה והחוויה היא באמת ייחודית.

 ג'ונתן ביילי בהוקאידו/ צילום: אלבום פרטי