האם הרוב שיש כיום לקואליציה בוועדת הכספים חריג?

שם: מיקי לוי
מפלגה: יש עתיד
תוכנית: לפני החדשות, רשת 13
תאריך: 25.1.2022
ציטוט: "הוויכוח הוא על יתרון של שניים בוועדת הכספים [...] בדקתי והיו כבר מקרים כאלה בעבר"
ציון: מטעה

בעת ביקורו בגרמניה יו"ר הכנסת מיקי לוי (יש עתיד) התראיין לתכנית "לפני החדשות" של רשת 13. הוא נשאל על-ידי המראיינת ליאור קינן האם הוא מבין את טענות האופוזיציה, לפיהן הקואליציה לא נותנת לאופוזיציה ייצוג בוועדות השונות. לוי השיב: "תראי ליאור, זה באמת חלק מהטענות משוללות יסוד אפילו. למה לא להקים את הוועדה לביקורת המדינה, שעל-פי חוק האופוזיציה צריכה לעמוד בראשה ולקיים אותה. זאת אומרת שהאופוזיציה לא מקיימת את החוק. אף אחד לא הגביל אותם: הם מוזמנים לבוא לכל הוועדות האחרות. הוויכוח המרכזי הוא האם יהיה יתרון של שניים בוועדת הכספים או לא יהיה יתרון של שניים בוועדת הכספים". קינן שאלה: "ובזה הם לא צודקים לדעתך?". לוי ענה: "זה כל הוויכוח. בדקתי עם אנשים יודעי דבר, עם ניסיון אדיר, והיו כבר מקרים כאלה בעבר. ממשלה שהעבירה תקציב אחרי שלוש שנים שלא היה פה תקציב צריכה לקבל את הרוב היחסי בוועדת הכספים".

כיום, ועדות הכנסת מתפקדות מכוח סעיף 21 לחוק יסוד: הכנסת, פרק ב' בחוק הכנסת התשנ"ד-1994 וחלק ח' בתקנון הכנסת. סעיף 2א(ג) לחוק הכנסת קובע שהוועדה המסדרת תביא לאישור הכנסת הצעה של הרכב הוועדות הקבועות. סעיף 102 לתקנון הכנסת קובע שהרכב הסיעתי של הוועדות ייקבע "בהתחשב בהרכב הסיעתי של הכנסת ובגודל הסיעות". ואולם, לא נכתב בדיוק מהו היחס שיש לתת לסיעות השונות.

בהינתן שמטעם מיקי לוי לא נמסרה תגובה טרם סגירת הגיליון בו פורסמה בדיקה זו, בחנו בעצמנו את היחס בין הקואליציה לאופוזיציה בוועדת הכספים כפי שהיה עם הקמת הממשלה הראשונה בכל כנסת. כלומר, אם היו חילופי ממשלות ללא בחירות, היחס בין הקואליציה והאופוזיציה החדשות לא נבחן שכן לא נעשה שינוי בהרכב הוועדות והקואליציה החדשה למעשה ירשה הרכבים מהקואליציה הקודמת באותה כנסת (למרות שלעתים עשוי להיות שינוי בזהות יושבי ראש הוועדות). ההרכב הזה הושווה לגודלה של הקואליציה עם השבעת הממשלה, מבלי להתייחס לשינויים שחלו בה בהמשך, מטעמים דומים. הרכבי הממשלה נלקחו מדיונים במליאת הכנסת כפי שמופיעים באתר הכנסת, או לחלופין ממסמכים של הוועדה המסדרת שנשלחו לנו מארכיון הכנסת. גודל הקואליציות והסיעות החברות בכל קואליציה נלקחו מבדיקה קודמת של המשרוקית. כל הנתונים, כולל קישורים למסמכים הרלוונטיים של הרכבי הוועדה, רוכזו בטבלה הבאה.

יש לציין שבשל חוסר נגישות לחלק מהמקורות, לא מצאנו את החלוקה המדויקת בכנסת העשירית (אך כן את הרוב הקואליציוני בה, הודות לקטעי עיתונות) או בכנסת ה-11 (שבה הייתה קואליציית אחדות של 97 חברים, כך שהשפעת הנתון על המסקנה הסופית קטנה). אם יימצאו הנתונים הם יתעדכנו בהמשך.

מהטבלה עולה שאכן היו כנסות בהן הקואליציה קיבלה רוב משמעותי בוועדת הכספים. כך היה בכנסת הראשונה (רוב של 3), השלישית (3), הרביעית (9), החמישית (3) ועוד. עם זאת, בכל הכנסות האלו הקואליציה הייתה בגודל של יותר מ-65 חברי כנסת. בכל הכנסות בהן גודל הקואליציה היה 65 חברים ומטה - הכנסות השנייה, התשיעית, העשירית, ה-13 והעשרים - הרוב של הקואליציה עמד על חבר כנסת אחד בלבד. למעשה, על כך ניתן להוסיף גם שתי קואליציות גדולות - בכנסת ה-15 (ממשלת ברק) ובכנסת ה-17 (ממשלת אולמרט) - הקואליציה החזיקה ברוב של ח"כ אחד בלבד למרות שהיא הייתה גדולה משמעותית מהאופוזיציה. ראוי לציין שבאופן כללי, כפי שעולה מהטבלה, כאשר יש מעל 65 חברי כנסת הרוב של הקואליציה לא בהכרח עולה ביחס ישר בהתאם לרוב של הקואליציה בכנסת, מה שעשוי לנבוע מהרוב אותו היא מקבלת בוועדות מרכזיות אחרות.

מקרה מיוחד היה לאחר הבחירות של הכנסת העשירית ב-1981. אז הקואליציה של ממשלת בגין השנייה הגיעה ל-61 חברים בלבד. הליכוד והמערך הגיעו לסיכום לפיו תהיה חלוקה שוויונית של ראשות הוועדות ביניהן, אך הייתה מחלוקת אחת שהקשתה על הגעה להסכמות הסופיות: בליכוד היו מעוניינים ברוב של שני חברי כנסת בוועדת הכספים, במקום של אחד. זאת בשל החשש שחבר המפד"ל (קואליציה) בוועדה, אברהם מלמד, עשוי למרוד מעת לעת בממשלה. במערך סירבו לכך ואיימו בהחרמת הוועדות. לבסוף הליכוד זנח את הדרישה, לאחר מה שתואר בעיתונות כ"שיחת ריכוך" בין מנחם בגין למלמד, שהסירה את החששות להתנהלות עוינת של מלמד כלפי הקואליציה.

בדיון במליאת הכנסת בו אושר הרכב הוועדות, ח"כ משה שחל מהמערך הסביר כיצד ראו באופוזיציה את הדברים: "צריך שיהיה רוב לקואליציה בוועדות. לא מפני שזה צודק, לא מפני שזה מגיע לה, לא מפני שהחוק אומר כך; ומפני שאנחנו אופוזיציה אחראית יותר מהקואליציה [...] ביום בהיר אחד באו אלינו ואמרו לנו: יתרון של אחד. הסכמנו. באו אלי למחרת היום ואמרו: אנחנו רוצים יתרון של שניים. שאלנו: למה? הרי גם יתרון של אחד אינו מגיע לכם. כדי שיהיה לכם יתרון של אחד אתם זקוקים לוועדות בגודל של 60 חברים ככל ועדה. אמרו: איננו סומכים­ על אחד מחברי הקואליציה, על חבר כנסת מסוים. לא אנקוב בשמו, אם כי זה פורסם בעיתונות. ייתכן שאותו חבר הכנסת לא יצביע עם הקואליציה. אמרתי: הרי זו בעיה שלכם. מה אתם רוצים מאיתנו? האם אני צריך לפתור את הבעיות של הקואליציה? אם הקואליציה רעועה, אם היא אינה יכולה להתקיים, זו בעיה שלה, אין זו בעיה שלי".

יחסי הכוחות שהקואליציה הנוכחית מעוניינת לשמר לעצמה בכמה מן הוועדות החשובות זכו לביקורת מצד המכון הישראלי לדמוקרטיה, שמצא שלא רק בוועדת הכספים אלא בכל הוועדות המרכזיות (כנסת, חוץ וביטחון, חוקה וכספים) יחסי הכוחות בין הקואליציה לאופוזיציה שיקפו את יחסי הכוחות ביניהן במליאה מאז הכנסת ה-17. למרות שהמכון הכיר בכך שבכנסת הנוכחית יש קושי לתת ייצוג הולם בוועדות בשל ריבוי סיעות קטנות, הוא עדיין מצא את החלוקה כ"לא הוגנת".

לסיכום, אכן היו מקרים בהם בוועדת הכספים היה לקואליציה רוב של שני חברי כנסת ויותר. עם זאת, בכל המקרים האלו, בעת חלוקת המקומות לוועדות, לקואליציה היו יותר מ-65 חברי כנסת. בכל המקרים בהם הקואליציה התחילה עם 65 חברי כנסת או פחות, כמו הקואליציה הנוכחית, הרוב של הקואליציה בוועדת הכספים עמד על חבר כנסת אחד בלבד. לכן דבריו של לוי מטעים.