מארק מיירס הוא עיתונאי אמריקאי המסקר מוזיקה, אמנות וסלבריטאים. הוא פרסם את המדור "אנטומיה של שיר" ב"וול סטריט ג'ורנל"
השיר "שנת החתול" של הזמר־יוצר הבריטי ממוצא סקוטי אל סטיוארט יצא בארה"ב בסוף שנת 1976. הוא היה שיר קליט אבל אניגמטי. השיר, שהופק על ידי המפיק המוזיקלי הבריטי אלן פרסונס, מספר על מפגש רומנטי־מיסטי במרוקו. באותה השנה הוא הגיע למקום השמיני במצעד הפזמונים והפך עם הזמן לקלאסיקה.
● איך נולד אחד השירים המפורסמים ביותר של הביטלס?
ב־2021, לציון 45 שנה לצאתו, שוחררה גרסה חדשה של האלבום "שנת החתול". סטיוארט, שכתב את הלהיט הגדול של האלבום יחד עם המוזיקאי הבריטי המנוח פיטר ווד, דיבר על מקורות ההשראה שלו. הטקסט המובא כאן נערך מתוך ראיונות עם סטיוארט.
***
אל סטיוארט: באנגליה, בשנות ה־60, הקומיקאי טוני הנקוק (Tony Hancock) היה סנסציה טלוויזיונית. הוא היה מלא ביקורת עצמית וחרדות. הוא שיחק את דמות האנדרדוג וזה היה חלק מההומור והקסם שלו.
כשהייתי בן 21, ב־1966, הלכתי לראות את הנקוק בעיר בורנמות', שם הוא הופיע. במונולוג באותו הערב הוא הציג את עצמו כלוזר, ותהה למה שהוא לא יסיים עם הכל הערב, כאן על הבמה. הקהל שאג מצחוק.
אבל לי הייתה תחושה מוזרה. מה אם הוא רציני? מה אם הוא באמת מדוכא ומיואש? ב־68', במהלך סיבוב הופעות באוסטרליה, הנקוק התאבד.
מקור השראה מס' 1: קומיקאי ונסיכה בריטית
קריאתו לעזרה של הנקוק נתנה לי השראה לכתוב את השיר "למרגלות הבמה": "דמעותיו ירדו כמו גשם / למרגלות הבמה". לשיר היה אותו קו מלודי ששימש אותי, כמה שנים אחרי, ב"שנת החתול".
בזמנו עבדתי בדרך מוזרה. הייתי נכנס לאולפן ומקליט את המוזיקה הבסיסית של השיר. אחר כך הייתי כותב מילים ומוסיף את השירה. חברת התקליטים האמריקאית שלי, ג'אנוס רקורדס, חשבה שאני משוגע. ניגנתי להם מה שהקלטתי והם היו שואלים: "איפה הקולות?". אמרתי להם שאני עוד עובד על זה.
ב־1974, כשהשמעתי למנהלים בג'אנוס את "למרגלות הבמה", הם אהבו את המוזיקה, אבל ציינו שאף אחד באמריקה לא יודע מי זה טוני הנקוק.
שמרתי את המוזיקה אבל שיניתי את המילים ל"סוס השנה", בהשראת הנסיכה אן, הבת של המלכה אליזבת', שרכבה על סוסים: "הנסיכה אן רכבה על / סוס השנה". שוב, עם אותה מנגינה.
בגלל שאני מעריץ של בוב דילן, ידעתי שהוא אוהב שורות כמו "שבילי הניצחון", "אדוני המלחמה", "פעמוני החופש". אהבתי משפטי סמיכות בגלל שהם נתנו כותרות חזקות.
"סוס השנה" היה כותרת עם סמיכות, אבל אי אפשר היה לקחת אותה ברצינות. הייתי זקוק לרעיון חדש.
מילות השיר Year of the Cat
On a morning from a Bogart movie
In a country where they turn back time
You go strolling through the crowd like Peter Lorre
Contemplating a crime
She comes out of the sun in a silk dress running
Like a watercolor in the rain
Don't bother asking for explanations
She'll just tell you that she came
In the year of the cat
She doesn't give you time for questions
As she locks up your arm in hers
And you follow 'till your sense of which direction
Completely disappears
By the blue tiled walls near the market stalls
There's a hidden door she leads you to
These days, she says, I feel my life
Just like a river running through
The year of the cat
While she looks at you so cooly
And her eyes shine like the moon in the sea
She comes in incense and patchouli
So you take her, to find what's waiting inside
The year of the cat
Well morning comes and you're still with her
And the bus and the tourists are gone
And you've thrown away your choice you've lost your ticket
So you have to stay on
But the drum-beat strains of the night remain
In the rhythm of the newborn day
You know sometime you're bound to leave her
But for now you're going to stay
In the year of the cat
Year of the cat
מקור השראה מס' 2: ספר אסטרולוגיה והסרט "קזבלנקה"
ב־75', יצאתי עם בחורה בשם מריון. יום אחד, בדירה שלי בלונדון, מריון השאירה על השולחן ספר של אסטרולוגיה וייטנאמית.
הספר היה פתוח בתחילת פרק הנקרא "שנת החתול" - השם בגלגל המזלות הווייטנאמי של שנת 1975.
הסתכלתי על הכותרת שלי "סוס השנה" ועל הכותרת בספר "שנת החתול". הראשון נשמע מטופש והשני נשמע טוב. אבל עכשיו הייתי צריך להמציא סיפור.
מאוחר יותר באותו בוקר, הקרינו בטלוויזיה את "קזבלנקה" עם המפרי בוגרט. החלטתי שהשיר יהיה על משהו אקזוטי שקרה בשנת החתול:
"בבוקר מתוך סרט של בוגרט / במדינה בה הזמן סב לאחור / אתה הולך בקהל כמו פיטר לורה / וחושב על פשע".
אהבתי את מה שכתבתי, ואז המשכתי:
"היא יוצאת מהשמש רצה בשמלת משי / כמו צבע מים בגשם / אל תטרח לבקש הסברים / היא פשוט תאמר לך שבאה / בשנת החתול".
מקור השראה מס' 3: בוב דילן
האישה בשיר אינה מישהי מסוימת. זו פנטזיה מופשטת. ומעולם לא הייתי במרוקו, שם הסיפור מתרחש.
הסיפור של השיר מושפע מהסופר הבריטי סומרסט מוהם: הרעיון של ללכת למקומות אקזוטיים, לתת לדברים מעניינים לקרות לך ולזרום איתם.
לדילן היה משפט נפלא: "אני מקבל את הכאוס, אבל אני לא בטוח אם הוא מקבל אותי".
זה הרעיון: דברים מגיעים משום מקום, משנים את חייך ואז נעלמים שוב.
גם לחזור בסוף כל בית על המילים "שנת החתול", היה בהשראת דילן. בהרבה מהשירים שלו הוא עושה את זה, למשל ב-"Desolation Row" מ־1965. הוא משתמש בביטוי הזה בסוף כל בית ארוך כאמצעי סגנוני.
הלהקה שניגנה את השיר
לשירים יש דרך מוזרה להיהפך ללהיטים. פגשתי לראשונה את אלן פרסונס ב־74', בזמן שהוא עבד עם להקת "קוקני רבל" על השיר "Make Me Smile", שהיה להיט מס' 1 בבריטניה.
בדיוק עמדתי להתחיל לעבוד על האלבום השישי שלי, "זמנים מודרניים", זה שלפני "שנת החתול". עדיין לא היה לי מפיק.
בנקודה הזו הבנתי שיצרתי חמישה אלבומים שלא נשמעו טוב במיוחד. שאלתי את אלן אם הוא מוכן להפיק את "זמנים מודרניים". הוא הסכים. אם הוא לא היה מפיק את "שנת החתול", השיר היה נשמע מאוד שונה.
לקח לי שנה לכתוב את המילים. כתבתי כמה גרסאות של השיר. עד אז, כבר הקלטתי את רוב המוזיקה, שהולדתה זה סיפור בפני עצמו.
חברי הלהקה שלי היו חברים בשתי להקות אנגליות מצליחות. הקלידן פיטר ווד והגיטריסט טים רנוויק היו חברים ב"אחים סאת'רלנד". הבסיסט ג'ורג' פורד והמתופף סטיוארט אליוט היו חברי להקת "קוקני רבל".
בשנת 1975, שימשנו כלהקת חימום במסע ההופעות של הזמרת לינדה רונסטאדט. במהלך בדיקות הסאונד, פיטר ווד נהג לנגן את הריף של השיר. שמעתי אותו, כל פעם, בכל אחת מ־19 ההופעות שלנו. כשדיברתי עם פיטר על שימוש בריף הזה בשיר, הוא רצה שזה יהיה אינסטרומנטלי. אני רציתי להוסיף מילים.
אז השארתי את הריף של פיטר כמו שהוא, כהקדמה לשיר, וכתבתי מילים לשאר. ככה שנינו, ככותבים, היינו מרוצים. הריף והאקורדים של השיר הגיעו מפיטר.
הקלטות השיר ב"אבי רוד"
הקלטנו את הערוצים הבסיסיים לשיר באולפני "אבי רוד" בלונדון בינואר 76'.
בחלק האמצעי של השיר הוספנו כמה סולואים. קודם היו המיתרים, עיבוד של אנדרו פאוול. אלה נותנים לשיר איכות קולנועית.
הסולו לגיטרה אקוסטית הוא של טים רנוויק, שנותן תחושת פולק. אחר כך הוא עבר לגיטרה חשמלית. ואחרי זה יש את סולו הסקסופון של פיל קנזי.
לא הייתי משוגע על הצליל של הסקסופון, אבל להוסיף אותו בתקליטים של זמרים־יוצרים, היה פופולרי מאוד בתקופה ההיא. חברי הלהקה אהבו את הסולו של פיל, אז השארנו אותו.
ואז פיטר ווד הוסיף סולו קלידים חשמליים. הקולות נוספו בלוס אנג'לס, באולפני Davlen. באותו הזמן אלן פרסונס היה שם, הוא עבד על אלבום של מוזיקאי אחר.
כשאלן ואני עשינו את המיקס של השיר, אמרתי לו: "תן לי לנסות משהו", והגברתי את הבס כך שיבלוט יותר. על ידי הגברת הבס של ג'ורג' פורד, שומעים את הכוח בשיר.
אין לי מושג אם מריון שמעה את השיר ואם היא חיברה אותו לספר האסטרולוגיה שלה. עד שיצא התקליט, כבר נפרדנו. היא התחתנה עם צרפתי ועברו לבורדו. אני נותרתי עם שיר.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
