מינויים או הטבות למי שנולדו להורים שמחזיקים בחברות ציבוריות / אילוסטרציה: טלי בוגדנובסקי
הבורסה בתל אביב מתאפיינת בין היתר בריבוי חברות שמניותיהן נשלטות בידי משפחות המייסדים, ומכאן שלא פעם אנו נתקלים בניסיון להיטיב עם מי מבני המשפחה באמצעות ג'וב נחשק או בתנאי העסקה חריגים, שמעוררים ביקורת רבה בתקשורת ואצל המשקיעים.
● מי ישלם על התואר היוקרתי? ההתקפלות של בית ההשקעות מור
● ההלוואות התייקרו: מה קרה לפיקדונות בבנקים בספטמבר, ואיפה התשואה הכי גבוהה
● איבד את הפחד: הציבור ממשיך להגדיל את ההפקדות למסלולי הפנסיה המנייתיים
דוגמה מהעת האחרונה לניסיונות שכאלה מגיעה מבית ההשקעות מור , שבשליטת משפחות מאירוב ולוי. בית ההשקעות, הנסחר בשווי של 735 מיליון שקל, נחשב לאחד הצומחים בשוק ההון, ובניהולו נכסים בהיקף של כ-79 מיליארד שקל.
מזימון לאסיפת בעלי המניות, שיצא מוקדם יותר החודש, עלה כי בכוונת החברה לאשר לאוראל לוי, בנו של אחד הבעלים והמנכ"ל המשותף של בית ההשקעות, יוסי לוי, החזר שכר לימוד מפולפל של 171 אלף שקל - החלטה שממנה נסוג בית ההשקעות בעת כתיבת שורות אלו לנוכח הביקורת בשוק.
אוראל לוי, שעובד כאנליסט בחברת קרנות הנאמנות של בית השקעות, שוהה בלונדון מאמצע ספטמבר האחרון לתקופה של שנה, לצורך השלמת לימודי תואר שני במנהל עסקים (MBA) במוסד בשם האלט ביזנס סקול, אשר גובה את הסכום המדובר. מדובר באחד מבתי הספר היוקרתיים ללימודי מנהל עסקים בבריטניה. תוכנית התואר השני שלו במנהל עסקים דורגה על ידי הפייננשל טיימס במקום ה-41 בעולם, ומגזין האקונומיסט דירג את בית הספר במקום ה-31 בעולם בין בתי הספר למנהל עסקים.
בד בבד אישר דירקטוריון מור את תנאי העסקתו של לוי הבן לשנה הבאה, הכוללים שכר חודשי של 20.6 אלף שקל למשרה מלאה ובונוס של עד שלוש משכורות. בסך הכול צפויה עלות שכרו של אוראל לוי לעמוד בשנת 2023 על 355 אלף שקל. מדובר כאמור בשכר עבור משרה מלאה, אולם בשנת הלימודים הקרובה יעבוד לוי בהיקף של 47% משרה.
ועדת התגמול של מור השקעות אישרה את החזר שכר הלימוד ללוי, בתנאי שיתמיד בעבודתו במור למשך 30 חודשים לאחר סיום הלימודים. בין הנימוקים של ועדת התגמול לבקשה להחזר שכר הלימוד צוין, כי "למעבר של אוראל ללונדון ללימודי MBA בהתמחות ביזמות ובטכנולוגיה צפויה תרומה רבה להכשרתו לתפקיד. החברה סבורה כי שהותו בחו"ל עשויה להיטיב עם פעילות ניהול ההשקעות וביצוע המחקר וקבלת החלטות השקעה בנוגע לחברות זרות".
הוועדה ציינה כי בית ההשקעות נוהג לאפשר לעובדים ולעובדות הכשרה במוסדות מקצועיים ואקדמיים, ואף מעודד אותה במקרים מסוימים. במקרים אחרים, כך נמסר, "החברה השתתפה במימון הוצאות שכר הלימוד, כנגד קבלת התחייבות העובדים להמשך ההעסקה בחברה לתקופת הלימודים ולאחריה במשך עד כ-24 חודשים".
אלא שבנו של בעל השליטה בחברה (שאחיו הבכור אלי משמש בה מנכ"ל משותף) אינו עובד מן המניין, וממילא אינו זקוק להטבה כה משמעותית כדי שימשיך ויעבוד בחברה, שבה מחזיקה משפחתו מניות בשווי של יותר מ-100 מיליון שקל. כאמור בבית ההשקעות לא המתינו למבחן האסיפה הכללית (שבה נדרש רוב מקרב מי שאינם בעלי עניין בהחלטה) והודיעו על הסרת הנושא מסדר היום.
ממור השקעות נמסר כי "אנו פועלים בשקיפות אל מול המשקיעים וקשובים לרחשי הציבור, ולכן החברה לא תשתתף בעלות מימון הלימודים של אוראל לוי, וזאת על אף שאנו סבורים כי תנאי השכר המלאים של לוי, מנהל השקעות ואנליסט מוערך בשוק אשר מועסק בקבוצה משנת 2017, סבירים והוגנים".
טופ גאם: סוכריות לילדי בעל השליטה
ההיסטוריה הלא רחוקה מלמדת שלחץ ציבורי, שמגיע באמצעות פרסומים בתקשורת הכלכלית, מסכל בקשות חריגות מסוג זה. דוגמה למקרה כזה ניתנה בחודש יוני האחרון בחברת טופ גאם , המפתחת ומייצרת סוכריות גומי ותוספי תזונה, שביקשה לאשר אופציות בהטבה כלכלית של כמיליון שקל לשני ילדיו של אחד מבעלי השליטה בחברה, חי חיון, הגם שאלו אינם משמשים כ"נושאי משרה" בחברה.
טופ גאם נחשבת לאחת החברות היותר מוצלחות שיצאו מגל ההנפקות של השנים האחרונות, ומאז הונפקה זינקה מנייתה ב-135%, לשווי שוק של מיליארד שקל. אולי בחסות הביצועים הטובים, ביקשה החברה לנסות לתגמל את ילדיו של חיון (המחזיק בכ-26% ממניות החברה) בצורה שעוררה עליה תרעומת מצד המשקיעים.
דירקטוריון טופ גאם ביקש להעניק את ההטבה לשני ילדיו של חיון, שיר ומשה-עשהאל, בנימוק שהיא "משרתת את טובתה של החברה, מייצרת תחושת הזדהות בין העובדים לכלל בעלי המניות בחברה, ומאפשרת לקשור בין תגמול עובדי החברה לבין ביצועיהם", לשון ועדת התגמול לנושא מתן התגמול ההוני.
השניים מועסקים בתפקידי ניהול זוטרים: משה-עשהאל חיון משמש כאחראי רכש טכני ומנהל פרויקטים בעלות שכר שנתית של 338 אלף שקל, ואחותו, שיר חיון תור, מנהלת את ה-IT והדיגיטל של החברה, בעלות שכר של 424 אלף שקל בשנה.
המהלך בטופ גאם זכה כאמור לביקורת נוקבת והחברה הסירה את נושא התגמול לשניים מסדר יומה של האסיפה הכללית.
כנפיים: 10 מיליון שקל לעסק של הבן
לפני שנה הייתה זו חברת כנפיים (לשעבר בעלת השליטה בחברת התעופה אל על) שביקשה לצ'פר את בנם של בעלי השליטה בדרך שונה - רכישת חברת התיירות שהקים.
כנפיים, שמתמקדת כיום בעיקר בתחום של החכרת מטוסים, דיווחה באוקטובר אשתקד על כוונתה להשקיע כ-10 מיליון שקל בחברת מויה תיירות של יריב מוזס-בורוביץ', בנם של תמי מוזס ודדי בורוביץ', בעלי השליטה בחברה.
אותה מויה, נכתב בדיווח, עוסקת במכירת שירותי תיירות, לרבות כרטיסי טיסה, כמו גם חבילות מלונאות ושירותים מגוונים בתחום.
ההסכם בין הצדדים, שהועמד לאישור האסיפה הכללית של כנפיים, קבע כי כנפיים תשקיע בשלב ראשון במויה קרוב ל-900 אלף שקל כנגד הקצאת מניות שליטה בחברה, ולסכום זה "עשוי להתווסף סך נוסף" - בהתאם לסכומים שישקיע מוזס-בורוביץ' במויה ממועד אישור ההסכם ועד להשלמת העסקה.
בד בבד, ביקשה כנפיים להזרים למויה עוד כ-10 מיליון שקל לצורך "העמדת מימון ראשוני לפעילותה", וזאת "בניכוי סכום השקעת החברה בהון של מויה במועד השלמת העסקה".
סכום המימון המדובר, "יועמד מעת לעת, ועל פי החלטת דירקטוריון מויה... וישמש הן עבור הוצאותיה השוטפות של מויה והן עבור מימון השקעותיה בתקופה של שלוש השנים הראשונות ממועד ההשלמה".
העסקה במויה הייתה אמורה להפוך את כנפיים לבעלת השליטה בחברה הצעירה ולדלל את חלקו של בנם של בני הזוג מוזס-בורוביץ, אך לנוכח הביקורת שעוררה, נדחתה אסיפת בעלי המניות של כנפיים לצורך מיצוי המגעים עם בעלי מניות המיעוט בחברה, ובהמשך ירדה עסקת מויה מסדר היום של האסיפה, שכונסה בחודש דצמבר.
פוליגון: בגיל 21 - מסלול ישיר לדירקטוריון
עסקת בעלי עניין חריגה נוספת עם בנו של בעל שליטה, לאו דווקא במונחים כספיים, סיפקה לפני כמה שנים חברת הנדל"ן הקטנה פוליגון , הנשלטת בידי טייקון הנדל"ן והגז קובי מימון (ישראמקו, איירפורט סיטי). על הפרק עמד אז מינויו של ניר מימון כדירקטור בחברה הציבורית (שאביו שימש בה כיו"ר) כשהוא בן 21 בלבד.
בעלי מניות המיעוט בפוליגון, שכללו מספר גופים מוסדיים, ובהם קרן הגידור טוליפ, התנגדו ואף טרפדו את הכללת הבן בתנאי פוליסת ביטוח הדירקטורים, בשל היעדר נסיונו בעסקים, הגם שהחברה עצמה הדגישה כי ניר מימון הוא בעל תואר ראשון במתמטיקה עיונית מאוניברסיטת תל אביב, והשכלה נוספת בצורה של קורס דירקטורים וקורס חשבונאות.
מימון הוא לא הראשון שמינה מי מילדיו לתפקיד בכיר בחברה שבשליטתו כשהוא עדיין בשנות ה-20 לחייו. נוחי דנקנר, ששלט בקבוצת אי.די.בי עד לתחילת העשור הקודם, דאג באותן שנים למנות את בנו עומר דנקנר (בהיותו בן 26 בלבד) כדירקטור בחברת מעריב אחזקות, זמן קצר לאחר שהעיתון נרכש על ידי דיסקונט השקעות (דסק"ש, החברה המרכזית בקבוצה). זאת בהמשך למינויה של בתו רונה דנקנר (אז בת 24) לדירקטורית בחברות אלרון ונכסים ובניין וכ"רפרנטית לחברות הבנות" בדסק"ש.
מעריב: מרצדס מפוארת לעופר נמרודי
גם חיפוש בהיסטוריה הרחוקה יותר של שוק ההון מגלה ניסיון להיטיב עם "בנים של". כך למשל, לפני קרוב ל-20 חשף גלובס כי חברת מעריב אחזקות, אז חלק מקבוצת הכשרת הישוב, רכשה מכונית פאר מסוג מרצדס 600S, בעלות של 1.2 מיליון שקל אז, עבור עופר נמרודי, בנו של בעל השליטה.
באותה תקופה שימש עופר נמרודי בתפקיד יועץ ליו"ר דירקטוריון מעריב, אביו, יעקב נמרודי, והתשלום עבור רכב היוקרה נחשב לחריג בהיקפו.
מדובר במה שנחשב אז לרכב פאר גם בקנה מידה עולמי, ובעולם - כך נכתב אז - נמכרות מדי שנה מאות בודדות של מכוניות מדגם זה, המצויד במנוע בעל נפח של 5,500 סמ"ק.
המרצדס הובאה לארץ בהזמנה מיוחדת, וככל הידוע, נכתב אז, היו רק שלוש יחידות מאותו דגם בישראל. במעריב החזקות הגיבו לאותו פרסום ומסרו כי "במסגרת הסכם העסקתו של נמרודי בחברה, אושר להעמיד לשימושו רכב מקבוצת רישוי 6. הסכם ההעסקה האמור אושר כדין ע"י מוסדות החברה, ועדת ביקורת, הדירקטוריון והאסיפה הכללית של בעלי המניות".