התנועה הציונית התחייבה שלוש פעמים בין 1920 ל-1948 לכבד את זכויותיהם של הלא-יהודים בארץ ישראל. זו לא הייתה התחייבות וולונטרית. זה היה ציווי בינלאומי, תנאי ולא יעבור להקמתה של מדינה יהודית ומקור הלגיטימיות שלה.
● איראן מול ארה"ב במונדיאל: זו הייתה מלחמת ציוויליזציות, והרפובליקה האיסלאמית הפסידה | פרשנות
● כך מתנהל המועדון הסגור של בנק ההשקעות החזק בעולם | ראיון
במשך שנים למדו ישראלים להקל ראש בעולם החיצון. בן גוריון היה מורה ההלכה, כאשר השמיע את ההכרזה המפורסמת, "עתידנו אינו תלוי במה יאמרו הגויים, אלא במה יעשו היהודים". הוא עצמו לא האמין בהתרברבותו, ולא נהג על פיה. האנטנות שלו הזדקפו ללא הרף כל אימת שהגויים אמרו. הוא הוציא את צה"ל פעמיים מחצי האי סיני, בסוף 1948 ובתחילת 1957, מפני שידע כי משנה מאוד מה הם אומרים.
אבל ההבל הזה כבש את הדמיון הקולקטיבי. ההנחה שישראל יכולה, או אפילו צריכה, לקרוא תיגר על החוק הבינלאומי נעשתה נכס צאן ברזל של תרבותה הפוליטית, חלק מן ההווי הלאומי. כמובן, העולם החיצון לא עזר. ההחלטה הנפסדת של עצרת האו"ם מ-1975, שהשוותה את הציונות עם האפרטהייד, הצדיקה לכאורה את שנאת-הזרים שבאה בעקבותיה. עיריות הסירו את שם האו"ם מרחובותיהן, אף כי בלי האו"ם לא הייתה קמה מדינת ישראל.
ישות דה פקטו
לא, ישראל לא הייתה קמה, באותו המובן שמדינה אינה יכולה לקום מתוך התעלמות מן החוק הבינלאומי. השבוע לא ציינו המוני בית ישראל את יום השנה ה-75 להחלטת החלוקה. אני תוהה כמה ישראלים יודעים עליה. אני מסופק אם היא חלק אינטגרלי של תוכנית הלימודים. אבל אלמלא אומצה, ב-29 בנובמבר 1947, מדינת ישראל לא הייתה מקבלת הכרה בינלאומית כאשר קמה, חצי שנה ופחות אחר כך.
מה היה קורה אילו הכריזה על עצמה ללא הכרה? היא הייתה יכולה להיות לכל היותר ישות דה פקטו. מי שרוצים לדעת איך זה היה יכול להיראות מוזמנים לקרוא את הערך האנציקלופדי 'רודזיה', מדינת המתנחלים הלבנים, שקמה ב-1965 באפריקה הדרומית. איש לא הכיר בה. היא התקיימה במשך 14 שנה. היא לחמה מלחמה הרואית והשיגה הישגים ניכרים. אבל היא חיה בחטא: רבע מיליון לבנים שלטו על 5 מיליון שחורים בצל סנקציות בינלאומיות חמורות. רודזיה אמנם פיתחה מומחיות בהפרת הסנקציות, אבל החמצן אזל מריאותיה.
בשמה של רודזיה נקשר המונח 'הכרזת עצמאות חד צדדית' (UDI). זה היה ביטוי גנאי, מקור של בוז ושל טינה מצד העולם החיצון. רודזיה ערגה אל הכרה כלשהי, אבל אפילו מיטיביה בדרום אפריקה לא העזו להכיר בה רשמית. בסופו של דבר הם הפנו לה עורף וחתמו את גורלה. ישראל של UDI לא הייתה מרחיקה לכת הרבה יותר.
חודש הלגיטימציה
ב-1920 ועידת סן רמו של חבר הלאומים נתנה תוקף להצהרת בלפור של 1917, והעניקה מנדט על ארץ ישראל לבריטניה. הוטל עליה לכונן בית לאומי ליהודים. אבל הוועידה הטעימה חד-משמעית שזכויות היהודים לא יוכלו לבוא על חשבון זכויותיהם הדתיות והאזרחיות של הלא-יהודים. ב-1947 קבעה העצרת הכללית של האו"ם את גבולות הבית הזה. חלוקה הייתה התנאי להקמת המדינה היהודית. היהודים לא התבקשו בטובם להסכים לה. הם הצטוו להסכים לה. והם הסכימו.
נובמבר היה חודש הלגיטימציה בהיסטוריה הציונית. הצהרת בלפור ניתנה בנובמבר 1917, החלטת החלוקה התקבלה בנובמבר 1947, והחלטת מועצת הביטחון 242 אומצה בנובמבר 1967. זו האחרונה מעניינת ישראלים אפילו פחות מאלה של 1917 ושל 1947. אבל היא הייתה רבת-חשיבות, מפני שהיא הרעיפה לגיטימיות על גבולות 1967, נוחים להגנה לאין שיעור יותר מגבולות החלוקה המקוריים. ישראל הייתה צריכה לאמץ את 242 בהתלהבות. תחת זאת הדיפלומטיה הישראלית בזבזה את זמנה על פלפולי סרק, אם הייתה ה"א הידיעה או לא הייתה ה"א הידיעה לצד הקריאה לסגת משטחים.
75 שנה לאחר החלטת החלוקה ישראל עומדת בעיצומו של ויתור על מקורות הלגיטימיות שלה. ממשלה חדשה עומדת לקום, שתהיה תלויה בקבוצות המכחישות מעיקרן את זכויותיהם האזרחיות של הלא-יהודים בארץ ישראל ודוחות את זכותם למדינה עצמאית.
השחיקה
ישראל נהנתה במשך שנים מסטנדרטים כפולים. העולם הניח לה לעשות דברים לא מתקבלים על הדעת. אבל אפשר להגיד עכשיו במידה ניכרת של סבירות שזה מסתיים והולך.
החלטה לספח את השטחים, או את חלקם, תעמיד אותה במקום שבו סיפוח חמישית מאוקראינה מעמידה את רוסיה. זה אולי לא יקרה בן לילה. לארה"ב עדיין אין חשק להתייצב חזיתית מול ישראל. הנשיא ביידן הבטיח לקבל "כל ממשלה שישראל תבחר". אבל השחיקה בארה"ב עומדת בעיצומה. השר החדש לביטחון לאומי יזרז אותה ויעמיק אותה כל אימת שיפתח את פיו או יקמוץ את אגרופו. באירופה צפויה מפולת.
העצרת הכללית של האו"ם עדיין יכולה לשנות את דעתה. היא ביטלה את ההחלטה הנפסדת על ציונות כגזענות; היא יכולה גם לבטל את החלטת החלוקה. היא יכולה להאציל על ישראל מעמד של מדינה דה פקטו, כמו רודזיה. ישראל של בן גביר ושות' תגיב בטריקת דלת רועמת. אבל יום אחד ישראל תהיה זקוקה ליתרונות הנובעים מלגיטימיות. היא עלולה אז לגלות את המחיר על קלות דעתה ועל יהירותה.
רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/yoavkarny.globes ציוצים (באנגלית) ב- twitter.com/YoavKarny
כתבות
ני"ע
