אם ייעשו בה שיפורים, רפורמת לוין ראויה וחיובית

בימים האחרונים נשמעתי כקול בודד מקרב קהילת השופטים בדימוס שתומך ביוזמת השר לוין. אין זו תמיכה בלתי מסויגת • ברור שיש צורך בסיעור מוחות יסודי, מעמיק ולא חפוז כדי להוציא את היוזמה מן הכוח אל הפועל. לוין הבטיח זאת, וחזקה שיקיים

שר המשפטים הנכנס, יריב לוין / צילום: דני שם טוב, דוברות הכנסת
שר המשפטים הנכנס, יריב לוין / צילום: דני שם טוב, דוברות הכנסת

הכותב הוא סגן נשיא (בדימוס) של בית המשפט המחוזי בתל אביב, חבר סגל בכיר באוניברסיטת אריאל ויועץ מיוחד לפירמת עורכי הדין AYR - עמר רייטר ז’אן שוכטוביץ ושות'

המדינה סוערת בעקבות הודעת השר יריב לוין על יוזמה לשינויי חקיקה שתכליתם אסדרה של מערכת האיזונים בין זרועות השלטון. סערה בעצימות ובהיקף לא פחותים התחוללה בעניין חוק הלאום. לעת הזאת ה"הוריקן" הביקורתי על חזונו האפוקליפטי נדמה כסערה בצלוחית של מים. גם הביקורת על היוזמה הנוכחית מוקצנת. "שיוף" ו"טיוב" עקרונותיה במהלכי חקיקה עשויים להניב תוצאה שמאזנת כראוי את יחסי הכוח בין הרשויות. ליוזמה יש שלושה ראשי עיקר: הליך הבחירה של שופטים; היקף הביקורת השיפוטית על רשויות החקיקה והביצוע; ומעמד היועץ המשפטי לממשלה. 

יריב לוין בחר צד, והציבור ומערכת המשפט ייפגעו | השופט בדימוס אמנון סטרשנוב, דעה

לשמור מקום לאופוזיציה

הליך הבחירה של שופטים: הפקדה מלאה של הליכי הבחירה בידי גורמים פוליטיים אינה רצויה. אומנם מינוי שופטים "מטעם" שיהיו ככלי ביד היוצר של גורמי השלטון אינו תוצאה הכרחית של המהלך, אך לפתח סכנה רובצת. לכן הגדלת היקף ומשקל הייצוג הציבורי בהליכי הבחירה של שופטי עליון מצריכה הבטחת ייצוג לאופוזיציה וקביעת רוב מספרי נדרש בקרב חברי ועדת הבחירה שתיצור בלמים מרסנים כלפי הרוב הפוליטי.

החלפת נציגי לשכת עורכי הדין בוועדה לבחירת שופטים בנציגי ציבור נראית לי נכונה בהקשר הבחירה של שופטי עליון. גם השימוע הפומבי בוועדת החוקה כמוהו כאור השמש שהוא המטהר הטוב ביותר.

יסודה של הביקורת השיפוטית בחקיקת חוק יסוד: החקיקה שיְקַבֵּע את יציבות חוקי היסוד ויְגַדֵּר את דרכי שינויים ואת אפשרויות הפסילה השיפוטית של חוקים שמצויים בהלימה לחוקי היסוד: בין היתר תיכלל בחקיקה הזו גם גידורה הראוי של "עילת הסבירות" בהקשרן של החלטות גורמי הדרג הנבחר. הבחינה השיפוטית של החלטות דרג זה תתמקד בחוקיות ההחלטות; בכל הקשור בפגיעה בזכויות אדם, בעמידה בעיקרון החוקתי המשולש של עיגון חוקי, תכלית ראויה ומידתיות. המותר הן החלטות שקובעות מדיניות. הביקורת השיפוטית כלפיהן עשויה להקיף את הסבירות הדיונית; היינו את מסגרת שיקול־הדעת של קובע המדיניות ולא את הסבירות המהותית.

חופש הגישה לערכאות מאפשר להביא לבחינה שיפוטית גם את סוגיית הסבירות המהותית של קובעי המדיניות. אלא שהיוזמה מציעה שהחלטות כאלה ייבחנו בידי הרכב מורחב של שופטי העליון ופסילת ההחלטה, להוציא פסילה פה־אחד, בשל חוסר סבירות מהותית תאפשר "התגברות" בידי רוב של 61 חברי כנסת.

אילו דעתי הייתה נשמעת, היה די ברוב שעולה על 2/3 של ההרכב כדי לחסום את ה"התגברות". רוב שמספרו כמספר חברי הקואליציה בלי העוגן של הרוב המספרי בפסק הדין מאפשר "התגברות" שאין לה שיעור ואין לה מידה.

קול בודד בין השופטים

מעמד היועץ המשפטי לממשלה: הממשלה מחויבת לחוות־דעתו של היועמ"ש כל עוד לא שונתה בידי ערכאה שיפוטית. ודאי שכוחו כמשקף את החוק נסמך על אמון הממשל בו. לכן צריך להיות משקל גדול בהליך האיתור של המועמד למשרה להשקפת הממשלה, אך יש הכרח ביציבות הכהונה כדי להבטיח את עצמאות ושיקול־דעת היועץ.

בימים האחרונים נשמעתי כקול בודד מקרב קהילת השופטים בדימוס שתומך ביוזמת השר לוין. אין זו תמיכה בלתי מסויגת. פירטתי בקצרה את השקפתי, ואני עושה כן כדי להסיר את "התבהלה". ברור שיש צורך בסיעור מוחות יסודי, מעמיק ולא חפוז כדי להוציא את היוזמה מן הכוח אל הפועל. השר לוין הבטיח זאת, וחזקה שיקיים.