כדי לפתור את המשבר: אין מנוס מלחזור אל העם

הכותב שימש כיועץ משפטי למשרדי ממשלה וכמנכ"ל רשות האכיפה והגבייה ורשות האוכלוסין וההגירה

יש להודות: אנחנו באמת במשבר. משבר חמור יותר מזה שאליו הובילה ההתנתקות, שגם היא גרמה למשבר לא פשוט; שכן היום אנו במשבר על עצם קביעת כללי המשחק. בזמן ההתנתקות, גם מי שטען כי אריאל שרון הפר את הבטחותיו ופעל באופן לא דמוקרטי, לא טען כי הפעילות לא חוקית.

לעומת זאת, בהחלט ייתכן שבעוד חודש הכנסת תחוקק תיקון לחוק יסוד: הממשלה כדי להכשיר את מינויו של יו"ר ש"ס לשר. בג"ץ עשוי לקבוע כי התיקון הוא שימוש לרעה בסמכות החוקתית, ולבטלו. ראש הממשלה בנימין נתניהו ימנה את אריה דרעי לשר, בטענה כי לבג"ץ אין סמכות לפסול חוקי יסוד. דרעי יקבל החלטה, במסגרת הסמכות הנתונה לשר. האם צריך לציית להחלטה? האם, למשל, על חשב המשרד לאשר העברת תקציב עליה הורה השר?

זו דוגמה קטנה, אבל העסק יכול להידרדר במהירות למצב בו האחראים על הקופה - וחמור מזה: האחראים על הכוח - לא יידעו למי לציית: לכנסת, לממשלה או לבג"ץ. 

● מהמהפכה החוקתית השמרנית של שנות ה־90 להפיכה מטלטלת | פרופ' עמרי ידלין, דעה
● שינויים מרחיקי לכת צריכים להיעשות בהסכמה רחבה | אורן קניאל, דעה
● פשרת הנשיא חשובה, אך חסרים בה עקרונות קריטיים לעתידנו | אלן פלד, דעה
● הנשיא הציג נקודת פתיחה מעולה למשא־ומתן בין הצדדים | רועי סער, דעה

הסיבה העיקרית לכאוס היא שבג"ץ לקח לעצמו - בלי הסכמה רחבה של העם ובלי הסכמת המחוקק - את הסמכות המכוננת; את הסמכות לקבוע את כללי היסוד. להכריז מהם עקרונות היסוד של השיטה, ולבחון כל דבר, כולל חוק ראשי וחוק יסוד, לאור כללים אלה. מצד שני, הכנסת, שניכסה לעצמה בהחלטת הררי את הסמכות לקבוע את החוקה דרך חוקי היסוד, נכשלה. חוק יסוד שמתוקן פעמיים בחודש, אינו חוק יסוד.

במצב הדברים הנוכחי, בו לאף אחת מרשויות השלטון אין זכות מוסרית וציבורית להשתמש בסמכות המכוננת, חייבים לחזור אל הריבון: העם - ולא באמצעות נציגיו בכנסת.

דיון פומבי יסכל הסכמות

בעיה נוספת בקיום הדיון בכנסת היא שהכנסת דנה בפומבי. בדרך־כלל זו דרך ראויה לדון בחוקים. אבל במציאות הנוכחית אף צד אינו יכול להתפשר בפומבי, ולכן הדיון בכנסת לא צפוי להניב נוסח פשרה מוסכם.

לכן הצעתי היא זו: השלב הראשון של הרפורמה יעבור בקריאה ראשונה. בלי קריאה ראשונה תומכי הרפורמה לא יסכימו לדבר, שכן הם יחששו בצדק ממסמוס. מיד לאחר הקריאה הראשונה, הדיונים יוקפאו. במקביל, נשיא המדינה יצחק הרצוג יקרא לנשיאת העליון אסתר חיות כי כל עוד לא מתחדשים הדיונים בכנסת, בית המשפט יימנע ממתן פסק דין בכל עתירה המבקשת להכריז על בטלותו של חוק; ואם יינתן פסק דין כזה על־ידי שופטים אחרים, הנשיאה תאשר לקיים בו דיון נוסף ותיתן צו ביניים שימנע את כניסת פסק הדין לתוקף.

בשלב זה, בו מוכרזת "הפסקת אש/פעילות", יכנס הנשיא ועדה לקביעת חוקה ראשונה לישראל. בוועדה ישתתפו נציגי כל המפלגות בכנסת, אבל הם לא יהיו חברי כנסת אלא נציגים שכל סיעה תבחר. כל סיעה תבחר נציג, כי אין כוונה להכריע ברוב אלא לנסות להביא הצעה בהסכמה או להכריז על כישלון.

הוועדה תקיים את דיוניה במקום סגור מרוחק מהתקשורת וברצף (קמפ דיוויד סטייל). לנציגים לא תהיה אפשרות לעזוב את אתר הדיונים או ליצור קשר עם החוץ. הם יוכלו להזמין מומחים שיעידו בפניהם, אך אלה יתחייבו לא להעביר דבר החוצה (כמו לפני כניסה לאתר ביטחוני או לדיון קבינט).

חוקה רזה

מטרת הוועדה תהיה לנסח, עד יום העצמאות ה־75, חוקה. החוקה תהיה רזה. היא לא תכלול זכויות אדם ולא תכלול הכרעה בסוגיות שנויות במחלוקת, שכן גם האופטימים בינינו לא רואים היתכנות להסכמה עכשווית בנושאים אלה.

החוקה תכלול הגדרה של המדינה כיהודית שצורת השלטון בה דמוקרטית, ותקבע את הנושאים המוסדרים בחוקי היסוד המבניים: הכנסת, הממשלה, השפיטה (כולל מינוי שופטים), משק המדינה, הצבא וכו'.

הוועדה תקבע את יחסי הכוחות בין הכנסת לבית המשפט העליון: אילו חוקים יכול העליון לבטל, האם ובאילו תנאים ניתן לחוקק אותם מחדש. עוד נושא שתידרש הוועדה להכריע בו הוא קשיחות החוקה והדרך לשנותה, ואיזה חוק יסוד יבוטל ויוחלף בחוקה. בנוסף תקבע הוועדה את הדרך בה יתווספו לחוקה הנושאים החסרים, כמו מגילת זכויות האדם.

אם הוועדה תגיע להסכמה פה־אחד על חוקה, הנשיא יכריז על הבאתה לכנסת לצורך הכנתה לאישור במשאל עם. כללי המשאל ייקבעו על־ידי הכנסת ויאושרו בוועדה. הוועדה תוכל לקבוע כי הכנסת ברוב של לפחות 90 חברי כנסת תוכל לאשר את החוקה, ולא יהיה צורך במשאל עם. היה ויתקיים משאל עם, הוא ינוהל על־ידי ועדת הבחירות המרכזית. אם האזרחים יאשרו את החוקה ברוב שעליו המליצה הוועדה, יבוטלו כל חוקי היסוד שהוחלפו על־ידי החוקה.