מתי בפעם האחרונה נסעתם לאן שהוא בלי לפתוח ווייז?

ברק אובמה, נשיא ארה"ב לשעבר, אמר פעם, עוד בזמן כהונתו, "אין לי יותר רגעי סרנדיפיטי", והדגים: "אני כבר לא נתקל בחברים שלא ראיתי שנים סתם במקרה". לדבריו, העובדה שהחיים שלנו היום מתוכננים עד לפרט הכי קטן לא מאפשרת לנו להיות מופתעים כמעט, ומבחינתו זה מצב לא טבעי שהוא מתקשה להתרגל אליו וגם לא ממש רוצה להתרגל אליו.

● כך הפכה ספוטיפיי לענקית שהיא היום, בזכות מחרוזת פנינים | סרנדיפיטי 
● רות עפרוני הלכה לשטוף את האוטו וקיבלה הצצה לקרביים של חייה | קניתי
● אומרים שעם מספרים אי אפשר להתווכח. האם גם בישראל של היום הם מנצחים? | רעיון

אולי בישראל הקטנה מפגש אקראי עם חבר שלא ראינו שנים הוא לא אירוע נדיר כל כך, אבל בואו נודה, גם אותנו כבר קשה להפתיע. מי מאיתנו מתחיל נסיעה בלי להפעיל את הווייז ולדעת בדיוק את תוואי הדרך ומתי יגיע? כמה חריגה היא שיחה נכנסת שאינה מזוהה, ובכלל, מי מאיתנו מקיים שיחות שלא נקבעו מראש? מתי בפעם האחרונה עצרתם אדם ברחוב כדי לשאול משהו?

העידן החדש לקח אותנו קדימה בכל הנוגע לסדר והתייעלות, אבל בו בזמן גזל מאיתנו את הקסם של האקראיות. אלא שזו הבעיה השולית כאן. היכולת שלנו לדעת הכול מראש אמנם מרגיעה את המוח ומשחררת לחץ, אבל אז כשיש טעות, משהו לא צפוי, תקלה, הסיכוי של המצב להפוך להיסטריה של ממש גדול הרבה יותר.

בואו נחזור לווייז. דמיינו שאתם בדרך לפגישה ולפתע הוא מפסיק לעבוד. אתם אולי יודעים את הכיוון הכללי, אבל מה עכשיו? עד לפני קצת יותר מעשור היינו מציצים במפה לפני היציאה מהבית, ונוהגים בריכוז מלא וערנות מוגברת כדי לא לפספס פנייה. היום נהיגה ללא הכוונה טכנולוגית היא כמעט בלתי נתפסת. כלומר, יצרנו תלות שלא מאפשרת לנו לנתב בעצמנו בתוך אי־הוודאות, ובדרך קצת איבדנו את היכולת לשאת את חוסר השליטה.

ומה בנוגע לחדוות הגילוי? פנייה לא נכונה יכולה להוביל אותנו לרחוב שמעולם לא ביקרנו בו, כשבקצהו נוף או בית קפה חדש. חניה רחוקה מהיעד מאפשרת הליכה שתאפס את הגוף והראש לפני מפגש חשוב.

כדי לאזן את המצב ולהחזיר את האקראיות המבורכת לחיינו, ישנן יוזמות שונות שמנסות לספק לנו את אפקט ההפתעה. במועדון הבארבי משיקים מופעי "חתול בשק", שמזמינים אליהם כרטיס בלי לדעת מי יופיע. בחנות הספרים "המגדלור" ניתן לרכוש ספר עטוף באריזת מתנה ובהמלצת הצוות מבלי לדעת איזה הוא, ובמסעדת "בלק אאוט" יושבים לארוחה בחושך מוחלט, בלי לדעת עם מי חולקים שולחן, ואפשר גם לבקש מנה עלומה לבחירת השף. בעבר היה גם "הטיול הלבן" בחברה הגיאוגרפית, שהבטיח מסע מושקע והרפתקני אבל עד שדה התעופה לא גילה לאן.

הרגע הזה, השמחה הקטנה של הגילוי, הוא הקסם שאבד לנו. אז ככל שאפשר נסו לא לדעת הכול, לא לתכנן כל שיחה, לא לנווט לכל מטרה, צרו לכם סיטואציות שיספקו את אפקט ההפתעה. או כמו שכתבה המשוררת עידית ברק - קחו אתכם מחק לדרך, שיהיה.