גניבות, שקרים ובגידות: ההשלכות ההרסניות של הכנסת המשק לתודעת מחסור. מלקחי פרשות אחרי מות וקדשים

מייקל אייזנברג איש עסקים, שותף־מנהל בקרן הון סיכון "אלף"

בפרשות אַחֲרֵי מוֹת וְקְדֹשִׁים, אותן נקרא השבת, נאמרו מצוות רבות בזו אחר זו: "וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם. לֹא תִּגְנֹבוּ וְלֹא תְכַחֲשׁוּ וְלֹא תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ. וְלֹא תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי לַשָּׁקֶר וְחִלַּלְתָּ אֶת שֵׁם אֱ-לֹהֶיךָ אֲנִי ה'. לֹא תַעֲשֹׁק אֶת רֵעֲךָ וְלֹא תִגְזֹל לֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד בֹּקֶר. לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל וְיָרֵאתָ מֵּאֱ-לֹהֶיךָ אֲנִי ה'. לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט לֹא תִשָּׂא פְנֵי דָל וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ. לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ אֲנִי ה'" (ויקרא י"ט, ט'-ט"ז).

אלדר שפיר, פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת פרינסטון בארצות הברית, שמחקריו עוסקים בכלכלה התנהגותית ובקבלת החלטות, מצא שעני שמשקיע את רוב מחשבותיו בצורך להשיג משכורת או לחם להיום, מקבל החלטות גרועות בשאר חלקי חייו - כולל בחייו הכלכליים. קריאת רשימת המצוות, כתהליך אחד רציף, מגלה שהתורה חששה מתודעת המחסור והשלכותיה, והציעה דרך להתמודד איתה.

העניים יעשו הכל כדי לשרוד

בשלב הראשון בעל שדה, כלומר בעל ההון, מְצֻוֶּה להשאיר פינה שאיננה קצורה בשדהו וכמות מוגבלת (אפילו מעטה) של יבול עבור הנזקקים. התורה מצווה עליו בלשון של איסור: "לֹא תְכַלֶּה" ו"לֹא תְלַקֵּט". התורה חוששת שבעל השדה יכלה את שדהו עד השיבולת האחרונה ויאסוף את היבול עד הגרגיר האחרון. אם ינהג כך, בעל השדה ישדר חשש ממחסור וייצר לחץ כלכלי.

בשלב השני, השחקנים החלשים במעגל הכלכלה, קרי העניים, יעשו הכול כדי לשרוד. כשהחשש ממחסור יעלה את מחירי המזון הם אף יגנבו כדי להביא אוכל לביתם. אחר כך הם יכחישו את מעשיהם, השקר יהפוך לנורמה, ולבסוף אנשים יתחילו לבגוד זה בזה. כשרף האמון יורד, בני אדם נוטים להשתמש באמצעים מלאכותיים כדי לקבע הסכמות וחוזים, בין השאר הם נשבעים בשם ה'. הלחץ הכלכלי עלול לגרור אנשים להישבע לשקר.

האשמות בגזל יפרקו את העסקים

בשלב השלישי, תודעת המחסור מחלחלת ליחסים שבין אדם לרעהו, שותפו לעסק. ההאשמות בגזל וברמאות בתוך העסק יפרקו שיתופי הפעולה, שהם לב המערכת העסקית־מסחרית. כשהלחץ הכלכלי גובר וחווים קשיים בתזרים המזומנים, מידרדרים להלנת שכר השכיר. חברה שפועלת מתוך תודעת מחסור מידרדרת אפילו לקללת חרשים והכשלת עיוורים. מלחמת הישרדות עלולה להביא אנשים לשנוא את מי שבעיניהם מהווים נטל.

לשלב הרביעי נכנסת המערכת המשפטית. בעל השדה לא התנהג ברוחב לב, בעל העסק רימה את שותפו או את משקיעיו, ובעל המפעל הלין את שכר עובדיו. כל אחד בתורו הוסיף לכאוס הכלכלי־חברתי, כשפעולותיו מכניסות את השחקנים האחרים לפאניקה הולכת וגוברת.

בסיטואציה מעין זו הצורך לשפוט בצדק הוא אך טבעי. אבל מדוע שהדיינים לא ישפטו בצדק? הציווי לא להעדיף את הדל ולא את הגדול, מהדהד את הדילמה הקשה: מי אשם? האם זהו בעל השדה העשיר שיצר את האווירה הלחוצה, או מי שבתגובה נלחץ והגיב שלא כחוק?

התורה מסיימת ב"לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ". זו אזהרה מפני הידרדרות מוחלטת, שיכולה לבוא לידי ביטוי בחוסר אכפתיות, ובמקרים קיצוניים בשפיכות דמים.

● על רגולציה ופיקוח מחירים: כיצד שונתה ההלכה כדי להוזיל מחירים. מלקחי פרשות "תַזְרִיעַ-מְצֹרָע"
● כך התורה הסלילה את עם ישראל לפתח את תעשיית החקלאות. מלקחי פרשת שמיני
● עלינו לקרוא ליהודי התפוצות לעלות לישראל ולהשקיע פה את הונם. לקחי חזון יחזקאל

על האליטה להיות רחבת לב

תודעת המחסור מסוכנת לא רק לעני, היא מסוכנת לכלכלה ולכל החברה. אין מי שחסין מפני תוצאותיה. מובילי דעת הקהל, בעלי האמצעים, הכניסו את כל המערכת ללחץ: הם יכולים להרוויח עוד כמה אלומות אבל יפסידו בגדול כשהתנהגותם הדוחקת והמלחיצה תחזור אליהם כבומרנג: מערכת האמון תדרדר והכלכלה תתכווץ.

באמצעות הציוויים "לֹא תְכַלֶּה" ו"לֹא תְלַקֵּט", התורה פועלת לגדוע בְּאִבּוֹ מצב זה. היא מטילה אחריות מראש על האליטה להיות רחבת לב. לא מדובר במס קצוב אלא בזריקת מרץ תודעתית לשווקים. לחברת מופת אסור להגיע למצב שחבריה מצויים בלחץ. תודעה כזו עלולה לדרדר את החברה על פרטיה ומוסדותיה להחלטות הפוגעות בכלכלה.