על רגולציה ופיקוח מחירים: כיצד שונתה ההלכה כדי להוזיל מחירים. מלקחי פרשות "תַזְרִיעַ-מְצֹרָע"

 מייקל אייזנברג הוא איש עסקים, שותף־מנהל בקרן הון סיכון "אלף" 

בפרשות "תַזְרִיעַ-מְצֹרָע", אותן נקרא השבת, מובאים דיני הקורבן שמביאה אשה שילדה: "אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים כִּימֵי נִדַּת דְּו‍ֹתָהּ תִּטְמָא… וְאִם נְקֵבָה תֵלֵד וְטָמְאָה שְׁבֻעַיִם כְּנִדָּתָהּ… וּבִמְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ לְבֵן אוֹ לְבַת תָּבִיא כֶּבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה וּבֶן יוֹנָה אוֹ תֹר לְחַטָּאת אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד אֶל הַכֹּהֵן. וְהִקְרִיבוֹ לִפְנֵי ה' וְכִפֶּר עָלֶיהָ וְטָהֲרָה מִמְּקֹר דָּמֶיהָ זֹאת תּוֹרַת הַיֹּלֶדֶת לַזָּכָר אוֹ לַנְּקֵבָה. וְאִם לֹא תִמְצָא יָדָהּ דֵּי שֶׂה וְלָקְחָה שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה אֶחָד לְעֹלָה וְאֶחָד לְחַטָּאת וְכִפֶּר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן וְטָהֵרָה" (ויקרא י"ב, ב'-ח').

אם היולדת ענייה, במקום כבש לעולה וציפור לחטאת היא מביאה "קן", כלומר שתי ציפורים. בהמשך מתברר שגם 'זבה' - אשה שזב דמה מחוץ למחזור החודשי - צריכה להביא קורבן של שתי ציפורים לאחר טהרתה.

● כך התורה הסלילה את עם ישראל לפתח את תעשיית החקלאות. מלקחי פרשת שמיני 
● עלינו לקרוא ליהודי התפוצות לעלות לישראל ולהשקיע פה את הונם. לקחי חזון יחזקאל
● להיזהר ממנהיגים חלשים וראשי מערכת לא מתחשבים. לקחי פרשת צו

הסוחרים מפקיעים את מחירי הקורבנות

נשים מכל רחבי הארץ לא יכלו להגיע בכל יום לבית המקדש, ולכן, זמני העלייה לרגל בחגים הייתה ההזדמנות עבורן להביא קורבנות אלו. היות שיולדות וזבות שנטהרו רשאיות לאכול מקורבנות החג רק לאחר שהקריבו את הציפורים, במועד העלייה לרגל לבית המקדש נוצר לחץ עצום להשיג קינים.

המשנה מתארת אירוע קיצון של יוקר: "מעשה שעמדו קינים בירושלים בדינרי זהב!" (כריתות א', ז'). קשה לדעת האם המחיר החריג נגרם בגלל בייבי-בום שהוביל לעודף ביקוש או שסוחרי הקינים בירושלים תיאמו מחירים ופעלו כקרטל. מה שברור שבשיא החגיגות של העלייה לרגל הסוחרים הפקיעו מחירים, כפי שבעידן המודרני לא אחת אנו עדים לעליית מחירי המוצרים הכשרים לפסח דווקא לקראת החג.

רבן שמעון בן גמליאל משנה את ההלכה

בהתאם, רבן שמעון בן גמליאל שהיה ער למצוקת הנשים שהודרו דה-פקטו מאירועי החג, פעל בנחישות: "אמר רבן שמעון בן גמליאל: המעון הזה (בית המקדש יהיה עדי), לא אלין הלילה, עד שיהיו בדינרין! (של כסף - מחיר זול משמעותית). נכנס לבית דין ולימד: האשה שיש עליה חמש לידות ודאות, חמש זיבות ודאות, מביאה קורבן אחד, ואוכלת בזבחים, ואין השאר עליה חובה. ועמדו קינים בו ביום ברבעתים (2% מדינר זהב)".

באמצעות פרסום פסק ההלכה לפיו אשה יכולה להסתפק בקורבן אחד אם חלו עליה כמה חיובים במקביל, הוריד רבן שמעון בן גמליאל את הביקוש. בתגובה, המחיר צלל דרמטית: ב-98 אחוז. חלק מהמפרשים הסבירו שרבן שמעון בן גמליאל פרסם הלכה שרבים טעו בה. מפרשים אחרים הסבירו שהוא פסק בניגוד להלכה הנוהגת, על מנת לתקן את המצב בשווקים. כך או כך, המחוקק נקט יוזמה כדי להוזיל מחירים, והמשנה הדגישה את מסירותו כשנשבע שלא ילך לישון עד שיטפל ביוקר המחיה. רבן שמעון בן גמליאל לא נרתע מעימות עם בעלי ההון, להלן הסוחרים שתכננו להרוויח מהפקעת המחיר, לא נמנע משינוי ההלכה בשל צקצוק שפתותיהם של חבריו לבית הדין, ולא חשש שועד כהני בית המקדש יכריז על סכסוך עבודה, אלה שאוכלים חלק מבשר הקורבנות, וכעת עלול לפחות מספרם.

כשם שהתורה הקלה על יולדת ענייה והעניקה מראש אופציה לקורבן זול יותר, כך רבן שמעון בן גמליאל המשיך באותו קו: הוא לא פיקח ישירות על המחיר ולא העניק סובסידיות. הוא פעל לצמצום הביקוש באמצעות צמצום תקנים והפחתת רגולציה, ואז שחרר, ונתן לכוחות השוק לעבוד.

האחריות של ראשי המערכת לכלל האוכלוסייה

גם כיום באחריותם של כל ראשי המערכת - מחוקקים, שופטים, רבנים, בעלי הון, תעשיינים ואנשי פיננסים - לחשוב על ההשפעות הדרמטיות של יוקר המחיה על חייהם של מי שאין להם. כל פתיחת משרד ממשלתי, דרישה בירוקרטית שמפעילה פקידים, או הוספת תקנים ורגולציות, עולים כסף למשק, וגורמים לעליית מחירים שפוגעת בעיקר בחלשים.