אישי: בת 56, בזוגיות + 4, גרה במושב עין שריד מקצועי: מנהלת המרכז הרפואי שניידר לרפואת ילדים
מקצועי: מנהלת מרכז שניידר לרפואת ילדים מקבוצת כללית.
משפחה: נולדתי וגדלתי בירושלים, כבת יחידה. אבי היה במשך שנים הכתב לענייני משטרה של ידיעות אחרונות ובהמשך גם כתב פרלמנטרי. אמא שלי הייתה מורה לתנ"ך ומחנכת בתיכון בויאר, ובהמשך עבדה גם במשרד החינוך.
● המנכ"ל שוויתר על שכר של הייטק כדי להפוך את ירושלים לבטוחה לקהילת הלהט"ב | ראיון
● מנכ"ל קבוצת הנדל"ן שבטוח: "המחירים יירדו מעט, אבל הביקושים יחזרו בתוך חצי שנה" | ראיון
● המנכ"לית שדוברת חמש שפות ומכרה את הסטארט-אפ הראשון שלה עוד לפני גיל 30 | ראיון
בית הספר: למדתי בבית הכרם ואחר כך בתיכון ליד האוניברסיטה. בשביל להתקבל לבית ספר לרפואה הייתי צריכה לעשות מחדש בגרות במתמטיקה.
רופאת ילדים: ידעתי שזה מה שאני רוצה כבר מגיל שלוש. יכול להיות שהמודל לחיקוי לכך הייתה רופאת הילדים שלי, ד"ר וייסרט, שהייתה שם דבר בירושלים.
צבא: הייתי פקחית טיסה ואחר כך קצינת מבצעים בטייסת מסוקים. שירתי שלוש שנים וחיל האוויר נשאר אצלי בנשמה.
לימודים: אני בוגרת בית הספר לרפואה באוניברסיטת בן גוריון ובעלת תואר שני במנהל ציבורי מאוניברסיטת הרווארד. חופשת השחרור שלי נמשכה סוף שבוע אחד: ביום חמישי השתחררתי מהצבא וביום ראשון כבר התחלתי ללמוד רפואה.
סורוקה: הייתי בבאר שבע שש שנים ומאוד אהבתי את העיר - ויותר מכך את בית החולים שלה. שם נחשפתי לראשונה לטיפול נמרץ ילדים והבנתי שבכך אני רוצה להתמקד.
● עורכת הדין שמונתה למנכ"לית כבר בגיל 32 והובילה את אחד המיזוגים הגדולים של השנה | ראיון
● המנכ"ל הסדרתי שניהל חברות בחמש תעשיות שונות | ראיון
פערים: חלום חיי היה להתמחות בבילינסון ברפואת ילדים. להפתעתי, כשהייתי בשנה השישית ללימודים אמרו לי שעכשיו יש שניידר. הבניין החדש והיפהפה שם הרגיז אותי בהתחלה, כי חשבתי על תנאי האשפוז הקשים בסורוקה. כשנכנסתי לראשונה הבנתי פתאום שככה זה צריך להיות, שזה בית חולים שנותן כבוד לילדים ולמשפחות שלהם.
בנים: התחתנתי והתחלתי את הסטאז' בהיריון. ארבעת בניי נולדו בשש שנים, בין הסטאז' לתת-התמחות בטיפול נמרץ. הגדול כיום בן 29, הצעיר בן 22 וחצי. הם מעורבים מילדותם בכל מה שאני עושה בחיי המקצועיים. לפני עשר שנים אבא שלהם ואני התגרשנו, ואני בזוגיות בתשע השנים האחרונות.
בדרך למעלה: כשחזרתי מהרווארד מוניתי לסגנית מנהל בבילינסון והמשכתי לעבוד כרופאה בטיפול נמרץ ילדים בשניידר. ב-2017 יצאתי לשנתיים וחצי כמנהלת רפואית של מחוז צפון בקופת חולים כללית. זו הייתה מתנה, אבל כבר אז ידעתי שאני רוצה לחזור לשניידר כמנהלת.
בילינסון: כשמנכ״ל המרכז הרפואי רבין איתן וירטהיים ביקש ממני לבוא לנהל את בילינסון, שהוא אחד משני בתי החולים שמרכיבים את המרכז הרפואי, אמרתי לו שחבל כי אני מתכוונת להגיש מועמדות לשניידר. הוא התעקש, ולבסוף הסכמתי. הייתי שם קרוב לשנתיים, בתקופה הסוערת של הקורונה ועם אתגרים ניהוליים שלא דמיינתי.
שניידר: ב-2020 פרופ' יוסי פרס, שהוביל את שניידר, פרש - ויצא מכרז למנכ"ל חדש. זה היה רגע שכל החיים שלי התנקזו אליו. בעיקר חשבתי אז: אוקיי, אבל מה תעשי אם לא תקבלי את זה?
2023: הכפלנו את שטח בית החולים בן לילה. יש לנו יותר מ-300 מיטות בבניין האבן ועשרות מיטות נוספות בבניין הזכוכית החדש, בשטח כולל של 75 אלף מ"ר, עם כמעט 3,000 עובדים.
טיפול נמרץ ילדים: זו רפואה מאוד אופטימית בעיניי כי בניגוד למצב בטיפול נמרץ מבוגרים, לשמחתנו רוב הילדים, גם החולים ביותר, מבריאים. גם המיעוט שלא מבריאים במאה אחוז מצליחים ברובם לחיות חיים טובים מאוד. המיעוט שבמיעוט של הילדים שאנחנו מטפלים בהם מתים או נשארים במצבים קיצוניים גרועים.
עצב: כשמת מטופל ילד זה באמת מאוד קשה ועצוב. לאורך השנים בחרתי לא למסך את העצב הזה ולקחת אותו איתי, אפילו הביתה. עם זאת, מכיוון שבדרך כלל אנחנו עוסקים במשפחות צעירות שיש להן עוד ילדים ודברים לחיות עבורם, חלק מהתפקיד שלנו הוא לייצר למשפחה קצת אור לצד החושך.
פנאי: אני מאוד אוהבת נגרות, וגם מוזיקה, קריאה וטיולים. כנראה את הטיול הגדול של אחרי הצבא אעשה בסביבות גיל 60.
מבט לעתיד: לראשונה בחיי, אין לי כיום יותר חלומות או יעדים מקצועיים. מוזר לי להיות במקום הזה, כי ידעתי מה אני רוצה בחיים כבר מגיל 3. בשנה האחרונה אכן בדקתי עם עצמי איפה אני רוצה להיות, והתשובה הייתה שאני לא יודעת. אני קצת נהנית מהתשובה הזו.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
