ציון קינן, לשעבר מנכ''ל בנק הפועלים, ויאיר סרוסי, לשעבר יו''ר הבנק / צילום: תמר מצפי
שופט בית המשפט הכלכלי, מגן אלטוביה, הודיע השבוע לשישה בכירי בנק הפועלים לשעבר כי הסכום שהציעו להשיב לבנק (2.25 מיליון שקל) במסגרת פשרה במקרה שבו סייע הבנק ללקוחות אמריקאים להעלים מס - הוא נמוך מדי. השופט הציע לבכירים להעלות את הסכום ל־3.56 מיליון שקל על-מנת שיאשר את הפשרה הכוללת, וההערכה היא שהם יסכימו לסכום זה, שצפוי להתחלק ביניהם.
● "אירוע שחור משחור": חשד לתרמית ענק בחברת נדל"ן
● החברה שניצחה את רשות המסים ותקבל 1.2 מיליון שקל בחזרה
● מנכ"ל הבנק הגדול בארה"ב: זה השוק שכדאי להשקיע בו
מי שהביא לכך שבכירי הפועלים הסכימו לשלם מכיסם הוא ד"ר הראל פרימק, בעל מניות בודדות בבנק הפועלים, שיוצג על־ידי עו"ד ד"ר עינת סולניק מ"לובי 99". בשיחה עם גלובס אומר פרימק כי "כמעט תמיד הביטוח משלם בכל התביעות הגדולות הנגזרות בישראל. הצלחנו בטענה שנושאי המשרה צריכים לקנות מכספם את הסיכונים. זה הישג".
הבכירים בבנק הם המנכ"ל לשעבר, ציון קינן; היו"ר לשעבר, יאיר סרוסי; מי שניהלה את הפעילות בשווייץ, אורית לרר; דני קולר; עו"ד אילן מזור, היועץ המשפטי של הבנק לשעבר; ומנכ"ל הפועלים שווייץ, אלברטו גרפונקל.
לפי הסכם הפשרה, שהוצג לפני יותר משנה, חברות הביטוח של נושאי המשרה ישלמו לבנק 135 מיליון דולר. זאת, לאחר שהבנק ספג נזק של כ־900 מיליון דולר קנס ששולם לרשויות האמריקאיות ונזק נוסף של כמיליארד שקל בעקבות הפרשה.
פרימק, ד"ר לפיזיקה, מפתח אלגוריתמים ויועץ בחברת הייטק, התנגד להסכם הפשרה. הוא הקים את עמותת "צדק פיננסי" ומנהל אותה במשותף. פרימק פעיל בתביעות נגזרות גם בחברות נוספות.
ההתנגדות הביאה גם להחרפת הטון מצד היועמ"שית, באמצעות עו"ד ליאב וינבאום מפרקליטות מחוז תל אביב. בעמדה שהגיש עו"ד וינבאום התבקש בית המשפט לשקול כי בכירי הבנק ישלמו ולא רק הביטוח, וזאת כחלק משיקולים ציבוריים רחבים. כך ההתנגדות של פרימק יצרה דינמיקה שהובילה את השופט להחלטה הדרמטית.
"הפרו את חובת הזהירות"
באפריל 2020 הגיע הבנק להסדר עם הרשויות האמריקאיות והודה כי סייע ללקוחות האמריקאים לחמוק מתשלומי מס. כדי לסיים את הפרשה שילם הבנק כאמור את סכום העתק. גם בנק לאומי ומזרחי הגיעו להסדרים בפרשה. בכירי בנק לאומי שילמו כ־5.1 מיליון שקל מכיסם.
הוועדה הבלתי תלויה שמינה הבנק, בראשות שופט העליון בדימוס יורם דנציגר, קבעה כי "יש אפשרות מסתברת שנושאי משרה שכיהנו בבנק הפרו את חובת הזהירות המוטלת עליהם - והתנהלו בצורה לא סבירה ולא כפי שהיה מצופה מהם". היא גם קבעה כי הסכום יגיע כולו מהביטוח.
פרימק אומר לגלובס כי "הסתברות להפרה של חובת זהירות ברף הגבוה צריכה להיות משולמת מכספי הנתבעים, ולא על-ידי הביטוח". לדבריו, הוויכוח העמוק כאן נוגע לשאלה בדבר טובת החברה. "האם לספור את הכסף במדרגות? או שטובת החברה היא להעביר מסר לדורות הבאים של הדירקטורים, וכמובן לפצות על הנזק. השופט קיבל את טענת־העל - שטובת החברה זה לא רק מה שקורה כרגע, אלא גם לטווח רחוק. יש כאן מסר חינוכי שבא מבית המשפט".
פרימק מוסיף כי "התקדמנו פה בשתי קפיצות גדולות". הראשונה לדבריו היא העובדה שהבכירים ישלמו - שכן אלה כבר הביעו נכונות לשלם 2.25 מיליון שקל. השנייה היא הסוגיה של חישוב הסכום. אף אחד מהצדדים לא באמת מבין איך הגיע השופט לחישוב של הסכום החדש, מאחר שלא נימק אותה. בית המשפט ביקש תחשיבים שיצדיקו את המספר. הבנק הביא תחשיב מסוים, ופרימק טען כי הוא שגוי. "מה שחשוב הוא שלא מדובר במספר שרירותי, שקיבלו את הטענה שצריך להיות קשר בין הפיצוי לנזק", הוא אומר.
עו"ד סולניק אומרת כי "הכוס חצי מלאה אבל גם חצי ריקה. השופט הוביל בשורה של החלטות לשינוי בשוק התובענות הנגזרות, בשאלה אם נושאי משרה צריכים להביא כסף מהבית, ובשאלה כמה הם אמורים להביא מהבית".
יחד עם זאת, היא מוסיפה כי "הסכום נמוך ביחס לנזק וביחס לתקבולים שהם קיבלו בשנות כהונתם בבנק. בין 2009-2014 שניים מנושאי המשרה קיבלו כ־130 מיליון שקל. היינו מצפים שבית המשפט יקבע שהם צריכים להחזיר יותר. הבעיה מתעצמת שחלק מנושאי המשרה מנהל את הכספים של הציבור.
"החשש הוא שנקבע עכשיו בנצ'מרק - 3.5 מיליון שקל מול נזק של מיליארד דולר קנס ומיליארד שקל נוספים שדווחו כהוצאות בעקבות הפרשה. בתובענות אחרות יכולים להסתמך על הסכומים. זו הרתעה שהיא לא משמעותית. הם מחזירים אבל קצת. בעלי המקצוע החלשים במשק משלמים את המחיר, גם בפשיטת רגל, אבל לבעלי המקצוע הכי חזקים עושים הנחות".