הגיוס הכספי הכי גדול מאז מלחמת לבנון השנייה: בקנדה נרתמים לטובת ישראל

"הייתי ביום רביעי בים המלח, במלון אליו פינו את תושבי שדרות. הממשלה נותנת מה שהיא צריכה לתת, אבל יש פערים מאוד גדולים בין זה לבין הצרכים, ובסוף מישהו צריך לשלם עליהם", מספרת לגלובס שרה מאלי, מנכ"לית מגבית קנדה בישראל. "כשהיינו שם פגשתי אישה יפהפייה, תושבת שדרות, שאמרה שראתה את ראש העיר אלון דוידי בטלוויזיה, ושהוא נראה עייף, חיוור ורזה. האישה הזו, שאיבדה את הבית שלה, אמרה "אני רק רוצה להכין לו מרק". האישה הזו שאיבדה הכל לא כועסת. לא מרירה. דואגת לראש העיר שלה ורוצה להכין לו מרק. אי אפשר להמציא דברים כאלו. אנחנו שומעים את כל הסיפורים מהשטח, כשאנחנו מגיעים לחזק. ואני רק רוצה לחבק את כולם ולהגיד, "אנחנו אתכם. כל הקהילה היהודית מקנדה אתכם. אנחנו דואגים לכם. ונמשיך לחבק'".

● חקלאי העוטף איבדו אמון במערכת, מתנדבי השומר החדש מנסים למלא את החסר
● "הביאו מודיעין מהפועלים שעבדו בישובים": המומחה שחושף - כך חמאס ניצל את ישראל

מאלי, שגרה בירושלים לא מעט שנים, מספרת כי באותו בוקר, כמעט 400 אלף מאנשי הקהילה היהודית בקנדה, התעוררו לסיוט שהזכיר לרבים מהם את השואה, אותה הם, הוריהם וסביהם שרדו. "כשהאירועים הגיעו לאזניהם של אחינו בקנדה, הם היו המומים. אבל התדהמה הפכה מהר מאוד לעשייה", היא אומרת בכאב. "עשייה רב חזיתית גם במישור הפילנתרופי, והם פשוט פתחו את הלב למדינת ישראל. אנשים עם היסטוריה וקשר פילנתרופי רב שנים עם ישראל, ועם העם היהודי". 

יעד גיוס של 500 מיליון דולר

יחד גייסו עד כה 80 מיליון דולר קנדי עבור סיוע לעיר שדרות, תושבי העוטף והמדינה. הפדרציות היהודיות בכלל צפון אמריקה (ה- JFNA ) הציבו יעד גיוס של 500 מיליון דולר עבור מדינת ישראל ויישובי הדרום בפרט. התרומות יוקדשו לסיוע כספי עבור נפגעי הטרור, שיקום היישובים שנפגעו ונהרסו ומימון ציוד חירום רפואי, מזון ואספקה על מנת לסייע למפונים והפצועים בשיתוף פעולה עם הסוכנות היהודית והג’וינט. סכום גדול יעבור לשיקומה של העיר שדרות, שמקיימת קשר ארוך שנים עם יהדות קנדה ופדרציית טורונטו בפרט, שתרמה לעיר כ-15 מיליון דולר קנדי לאורך השנים, עוד משנת 2006. מדובר בגיוס הגדול ביותר של הפדרציות היהודיות עבור ישראל מאז מלחמת לבנון השנייה, אז גויסו כ-46 מיליון דולר קנדי. הגיוס הנוכחי התאפיין בהתגייסות רחבה של חברי הקהילה היהודית מכלל שכבות החברה, כאשר משפחות רבות התעקשו לקחת חלק בתרומה.

 שרה מאלי מנכ''לית מגבית קנדה בישראל / צילום: Zara Brooks Photography

"אנשים לא ישנים בלילה, בוכים, בחרדות. אבל מלאים גם בנחישות ובסולידריות", אומרת מאלי. "איש אמיד מאוד שפעם היה נהג משאית אמר שהוא רוצה לטוס לישראל להתנדב לנהוג ולהוביל משאיות. מאוד חשוב לנו להיות קשובים לשטח, ולעבוד עם השותפים שלנו כמו הסוכנות היהודית והג'וינט, ולהיות בקשר עם קרן היסוד וארגון הפדרציות של צפון אמריקה. יחד עם זאת, אנחנו קשובים מאוד לשטח עם הנציגים שלנו גם בפינוי בצפון. אנחנו עם יד על הדופק בנוגע לצרכים המשתנים, כדי שנוכל לעזור בזמן הנכון. העבודה שלנו היא לדאוג להבראה של אזרחי ישראל ולשיקום ולחוסן ובניית הקהילות מחדש, ולא רק בטווח המיידי. התפיסה שלנו היא לחשוב על איך הילד שהתייתם יתחתן וישלם משכנתה, כי הראייה היא לטווח הרחוק".

"שומרי שבת פתחו את הטלפונים"

מאלי מספרת שבאותה שבת, ההתארגנות הייתה זריזה, וכי גם שומרי שבת פתחו את הטלפונים. "הם הבינו שיש פה משהו שמערער את יסודות החג והשבת. שזהו מצב חירום ובקנדה יש לא מעט שליחים שחבריהם ובני משפחתם נפגעו או נרצחו. זו קהילה שיש לה היסטוריה עם השואה, קיימים בה המון ניצולי שואה בקנדה, וזה מהדהד. ואת הסיפורים שאנחנו שומעים עכשיו נספר לכולם פה, ולכל שאר העולם".

היא מספרת על חזון נוסף אותו היא מנסה לקדם. "מי שאינו בעל אמצעים גדולים, יוכל לתרום 18 דולר ל-18 שנה". יהיו אירועים אחרים בחדשות, אבל צריכים לקחת את האנרגיה של האהבה והחיבור וההבנה שאין לנו בית אחר. זה הבית של העם היהודי. ואנחנו רוצים להרגיש בטוח בבית היהודי שלנו, להרגיש בריאים נפשית ורגשית וחברתית. האורגניזם של העם היהודי כל כך כואב. אבל אני נחושה, באמצעות הפילנתרופיה, להפוך את הצער והכאב ולבנות מחדש, כך שנהיה חזקים יותר".