מישהו מטפל בך: מסעדה קטנה ורומנטית בת"א

מסעדת מל ומישל מתעקשת להישאר קטנה ורומנטית בעידן שבו מסעדות קטנות הפכו לנדירות. וזה עובד מצוין

מל ומישל / צילום: תמר מצפי

איך מגדירים מסעדה רומנטית? התשובה כמובן היא שזה לא ממש פשוט. והרי רומנטיקה, כמו כל-כך הרבה דברים אחרים, היא בעיקר בעיני המתבונן. ועדיין, נדמה שאפשר לייצר בנושא איזושהי שיחה הגיונית.

סניף של מקדונלד'ס אינו רומנטי. זה ברור. אבל גם לא מסעדת שף סופר יוקרתית, שמנסה לעשות בעיקר רושם. אני מדבר כרגע, לפחות בשלב זה, בעיקר על העיצוב. כך, למשל, תיפסלנה, לפחות מבחינתי, מסעדות ענק מעוצבות עד לזרא כמו טופולופומפו או טאיזו האסייתיות, יפות ככל שתהיינה בעיניו של מי שזה לא יהיה. לא אני.

קיראו עוד ב"גלובס"


אבל גם מסעדות הרבה פחות ראוותניות, שלא לומר צעקניות, לא נופלות אצלי בקטגוריה הזו. אפילו מסעדה כמו יפו תל אביב של חיים כהן (שהיא כן ראוותנית, אבל בטח לא צעקנית, והאוכל בה בהחלט רומנטי). או רפאל. או טוטו. אפילו שילה שעליה דיברנו כאן לא מזמן. עם מה נשארנו? לא הרבה. יועזר כבר סגורה מזמן. גם קורדיליה, שאפשר היה להתווכח על האוכל שלה, אבל לא על העיצוב ה"מאורתי". אז מי כן? אולי בר היין ברוט. החלוצים 3. מונא הירושלמית. הלנה בקיסריה. עזבה בכפר ראמה בדרכה הכפרית. עוד שתיים-שלוש וזהו.

ברשימה הקצרה הזו מככבת כבר שנים בפיינל פור מסעדת מל ומישל בצפון רחוב בן יהודה בתל אביב. מל ומישל מצוידת בכל הפרטים הנדרשים להפכה לכזו. קודם כול, היא קטנה. ומתעקשת להישאר כזו בעידן שבו מסעדות קטנות הפכו לנדירות מאוד. זה פשוט לא כלכלי, במיוחד כשאתה מגיש אוכל יוקרתי. לא פעם תגלו שאם מסעדת גורמה נשארת קטנה, אם אי פעם הייתה כזו, לבעליה יש עוד עסקים. לניר ויימן, השותף שנותר כאן אחרי שיוגב ירוס עזב (לטובת מתחם איטלקי שלם בשרונה. ללמדכם...) אין מסעדות אחרות, לפחות למיטב ידיעתי.

חוץ מזה, היא מתברכת בטפט פרחוני ורדרד, באריחי קיר כחלחלים, בשולחנות עטויי מפות, במלצרים חרישיים לבושי שחורים, במנורות וינטג', בצילומים נוסטלגיים - כמעט פרודיה על איך מסעדה כזו אמורה להיות. אבל זה עובד מצוין.

אבל לא רק האווירה כאן רומנטית. גם השירות. הוא שקט, מנומס, מקצועי ובעיקר גורם לך להרגיש כמו בסדרה הבריטית ההיא, שמישהו מטפל בך. וכך גם האוכל. אוכל איטלקי קלאסי, עם פזילות קלות לצרפת, שאינו מנסה לא לחדש, לא להפתיע ובטח שלא להרשים. לפחות לא ביצירתיות או במקוריות. האמת, יש לנו מזה מספיק.

אחרי הכול, מה יותר רומנטי ממרק בצל קלאסי. לא רומנטי בעיניכם? טוב, אתם כנראה נורא צעירים ועדכניים. תהיו בריאים. אז הזמנו מרק בצל. אלא מה. הוא הגיע חום וחם, מלא קרוטונים קום איל פו, גבינה מותכת, אבל לא יותר מדי, קצת קוניאק ובקיצור, מרק בצל כמו שצריך. איזה כיף.

הלכנו גם על קרודו דג, שזה בעברית קרפצ'יו. התבאסנו (טוב, אני) לגלות שזה דווקא סלמון (אשמתי, לא שאלתי), אבל בעצם, מה רע בסלמון. במיוחד כשהוא מוגש עם פילטים של תפוז, קליפות תפוז מסוכרות, "פניני" חומץ בלסמי, תלוליות יוגורט שמן למדי ורוטב קרמל הדרים חריף, אבל בעדינות. הוספנו גם פולנטה עם ארטישוק צרוב ופרמזן. כאמור, לא באנו הנה כדי להמציא את הגלגל מחדש, ולשמחתנו, גם ויימן לא מעוניין.

עכשיו הגיע תורן של המנות העיקריות. הבחור הצעיר הלך, כרגיל, על סטייק פילה (זה כל מה שהתאים לו בתפריט. הוא עוד לא רומנטי. הוא בן 10 וחצי). זה הוגש בצורת מדליונים, שהצליחו להיצרב בכל זאת רק עד דרגת המדיום המבוקשת. קרם פרש* תוצרת בית ורוטב קפוצ'ינו-פורצ'יני הוגשו לצד הסטייק ולא עליו לבקשת הנער, אבל אני מילאתי את חובתי וטעמתי את הסטייק איתם. מצוין. רק חבל שבמחיר המכובד הזה (בסדר, זה פילה) לא הוגשה גם תוספת כלשהי. פירה נגיד.

פטוצ'יני פירות הים כלל שלל שרימפס, קלאמרי ומולים, שבושלו יחד עם הפסטה בציר סרטנים. יופי. עוד מנת פסטה - טורטליני חלמונים במילוי אנטרקוט וכבד עוף בציר עגל ולימון הייתה כל-כך עשירה, שאף שגם אשתי וגם אני וגם בננו הבכור "טיפלנו" בה יחדיו, לא הצלחנו לחסלה. ולא שהייתה גדולה במיוחד.

המנה הרביעית, התפרענו הפעם, הייתה הקלאסיקה הנצחית של מל ומישל, ניוקי פריזאיים, כלומר מותקנים מגבינה, עם קרם שמנת פורצ'יני. כבד, מושחת, כמעט מוגזם, אבל טעים רצח. קינחנו בטירמיסו עשירה וטובה ובטארט לימון לא פחות טוב. את כל זה ליווינו בכוס פינו גריג'יו ובכוס פלאם לבן מצוין. מל ומישל לא רוצה כנראה להשתנות. תודה לאל.

כדאי להכיר

קרם פרש. אין בארץ קרם פרש תעשייתי ראוי לשמו, כמו שאפשר לקנות בארצות הים (בתנובה ניסו פעם, אבל ויתרו). אבל גם אם תשיגו אחד כזה במעדנייה כלשהי, אפשר פשוט להכין לבד. ערבבו שני מכלי שמנת מתוקה עם שתי כפות יוגורט, כסו בניילון נצמד, השאירו בטמפרטורת חדר לכמה שעות ואחר כך קררו. משדרג כל מנה הנזקקת לשמנת מתוקה

מל ומישל

פרטים: בן יהודה 155 תל אביב, טל' 03-5293232. א'-ש' 18:30-00:00, שבת גם 12:30-16:00

מחירים: קרודו דג - 66 שקלים, פולנטה - 64, מרק בצל - 48, ניוקי - 86, פסטה פירות ים - 128, סטייק פילה - ,145 טורטליני - 89 שקלים

השורה התחתונה: יקר אבל שווה