פעם, לפני הרבה שנים, חיו להם במערה אפלה האדם הקדמון ואשתו הקדמונית. הם תקשרו בעזרת קולות וצלילים שהפיקו מגרונם, אבל באורח פלא הצליחו להבין האחד את השנייה בכלל לא רע. נושא השיחה המועדף עליהם היה אוכל, יש להניח. היא הייתה אומרת לו: "ימיממממ גרר פודפוד צודמי גררר" (בעברית מודרנית: כפרה עליך, אני רעבה. לך תצוד לי משהו"). והוא היה מביט בה בערגה ואומר: "ממותי עוגי עודי חררר בא פו במבי גרררר גריל" (בעברית: "טוב נשמה, אביא לך ממותה או במבי ונעשה על האש").
בהמשך, העניינים התפתחו. בשנת 3000 לפני הספירה תושבי האזורים המיוערים המציאו את התופים והשתמשו בהם כאמצעי תקשורת לטווח ארוך, בעיקר בטקסים ואירועים דתיים. 500 שנה אחרי כן הפפירוס הומצא במצרים ואנשים תקשרו גם באמצעות יריעות שטוחות בצורת שתי וערב. בהמשך, מערכת הדואר הראשונה, שהתבססה על שליחים, סייעה להעביר מכתבים מהכותב לנמען. עד 1500 לספירה הומצאו גם הנייר, העטים והעפרונות ואפילו מכונות הדפוס.
אבל האדם השתכלל. במאות ה-16 וה-17 השתמשו בדגלים ימיים ומכשירי איתות אופטיים שנראו למרחוק ובעזרת צורות ויזואליות קודדו הודעות התקשרות. אחריהם באו מכונת הכתיבה, הטלגרף, הרדיו והטלפון. במאה ה-19 השתמשו יורדי ים בהמצאה חדשה: מנורות איתות שייצרו פולסים של אור - והומצאה שפת המורס.
בשנות ה-60 החלו להופיע מעבדי התמלילים הראשונים ואפשרו לערוך טקסט במחשב. בהמשך, נבראו רשתות המחשבים, התקשורת האופטית, והתקשורת הלוויינית. בתחילת שנות ה-80 שמענו על האינטרנט וגם על הטלפון הסלולרי הראשון.
שנות ה-90 היו השנים של התפתחות מהירה של האינטרנט, פיתוח הטלפונים והתקשורת הניידת והצגתן של רשתות הדור השני. התקשורת הלכה והשתפרה ועימה קיבולות הקווים ופרוטוקולים חדשים. בשנים אלו נכנס לשימוש ה-WLAN.
והשנים האחרונות, משנת 2000, היו תקופת פיתוח מואץ של האינטרנט והשימוש בפרוטוקולים שלו לצרכים שונים ומגוונים כמו אודיו או וידיאו. השנים האחרונות הן השנים של רשתות הדור השלישי ושל אוסף המכשירים והגאדג'טים שלהם אנו סוגדים.
והיום, במקום לחכות שבוע עד שהמכתב יגיע ועוד שבוע למכתב החוזר, התרגלנו לשלוח אי-מייל ולקבל תשובה אחרי יום או יומיים. היום, אנחנו שולחים מייל ואחרי פחות מדקה מתקשרים ושואלים: "תגיד, קיבלת את המייל שלי? אז למה אתה לא עונה?" הטלפון הנייד הפך אותנו בעל כורחנו למקושרים תמיד. מסופים אנושיים. נגמר עידן התקשורת הלא-מקוונת. הכול און-ליין, עכשיו ומיד.
תחילת ספטמבר 2008, אני בסופרמרקט האהוב עליי ליד מדף הגבינות. הומו-ספיאנס לבוש בקפידה, מאובזר בבלאקברי אופנתי, מירס של קבלנים וטלפון נייד סופר מודרני. "ריקי, לא יודע מה להגיד לך. יש פה איזה 20 סוגים של גבינות. מה את רוצה שאני אעשה? כן, כן, יש למריחה ויש בקוביות ויש 3%, 9% וגם 15%. אבל רגע, לא רצית גבינות כמו מוצרלה? שאני מה? לצלם לך ולשלוח? טוב". הומו-ספיאנס עובר לשיחת וידיאו, מצלם את כל המדף מימין לשמאל בתנועת סריקה איטית. הוא חוזר לשיחה, מקשיב לרגע ואומר: "טוב, בסדר ריקי. אני אביא את האיך קראת לזה, הגבינת חלומי, ונעשה את זה במחבת".
עברו כמה אלפי שנים, אבל בעצם שום דבר לא השתנה.
הכותב הוא יזם ומנהל בתעשיית ההיי-טק