שישה ניצחונות מתוך שבעה מירוצי פתיחת העונה בפורמולה 1. השורה הזאת היתה יכולה להיראות טבעית אם היתה נכתבת אי שם בתחילת שנות האלפיים. סטטיסטיקה שמזכירה ימים אחרים לגמרי. אולי את אלו של מיכאל שומאכר באותה תקופה בה שלט בענף כמעט בברוטאליות.
אבל אנחנו ב-2009. לנהג קוראים ג'נסון באטון. עשרה מרוצים לתום העונה וזו כבר חתומה. הלוזר הגדול של הענף הופך לאגדה חיה. כמה מפתיע מה שקורה איתו? עד העונה הנוכחית, בתשע השנים שלו בסבב, הוא ניצח מירוץ אחד בלבד, וגם אז זה היה במזל.
באטון, שקרוי על שם חברת המכוניות הבריטית ג'נסון, סומן בתחילת שנות ה-2000 כהבטחה גדולה וכחלוץ דור ההיי-טק של הפורמולה 1. אך תשע שנות הקריירה שלו לא האירו לו פנים. אין-ספור אכזבות, קבלת החלטות כושלת (עם שלושה מנהלים לאורך הקריירה הקצרה שלו), תזמון מהלכים לקוי וחוסר מזל משווע גרמו למי שסומן בגיל 20 כבעל איכויות של כוכב להידמות בחלוף הזמן יותר לכוכב נופל. בעונתו הראשונה הוא הרשים יותר מבן קבוצתו המנוסה בוויליאמס ראלף שומאכר, מה שלא עזר לו כשקבוצתו החליטה להחליפו בחואן פאבלו מונטויה. ב-2001 עבר לרנו, דווקא בזמן בו זו הקימה מחדש את כל המערך הטכני שלה ובאטון שילם את מחיר המקום ה-17 בדירוג הכללי, רק כדי לראות את מחליפו הצעיר פרננדו אלונסו מספר שנים לאחר מכן קוצר את הפירות בדמות שתי אליפויות עולם. בקבוצתו הבאה, באר-הונדה, חזר לו מעט הצבע לפנים כאשר הגיע לפודיום עשר פעמים. אך שנה לאחר כן חלה נסיגה ביכולת הקבוצה והבריטי בתגובה מיהר לחתום בוויליאמס.
באטון חזר בו נוכח הידיעה כי הונדה השתלטה על הקבוצה, ואת המחיר היקר והכואב של התרת החוזה הוא נאלץ לשלם בעצמו. ניצחון בודד בגראנד פרי ההונגרי ב-2006 הפיח תקוות חדשות, אלא שאז באה עונת 2007 הזוועתית, בה לא רק שהרכב היה נוראי אלא גם שלתודעה פרץ הרוקי המזהיר לואיס המילטון והסיט את אור הזרקורים כנהג הבריטי המוביל. בתום העונה הוחלט בהונדה, בניצוחו של המנהל החדש רוס בראון, כי 2008 תוקדש כולה לפיתוח הרכב לעונת 2009 רצופת השינויים הרגולטורים. באטון במקרה הטוב נלחם אשתקד על הכבוד המפוקפק שלא לסיים במקום האחרון המביך בכל מרוץ מחדש, ויתרה מכך, עליו היה להסביר שוב ושוב הן לתקשורת החונקת והן למקורביו כי זהו שכר לימוד אותו מוכן לשלם בשביל רכב תחרותי בעתיד.
בתמורה, אגב, נהיה מושא ללעג במולדתו וצורף לרשימה המעליבה של הספורטאים הבריטים הלוזרים בהיסטוריה, אנטי-תזה לגיבור הלאומי לואיס המילטון.
שיא השפל? עוד לא. בדצמבר האחרון, כאשר ירד מטיסה חזרה לאנגליה, קיבל עם הנחיתה מסוכנו את בשורת האיוב האחרונה: הונדה הודיעה על פרישה מהפורמולה 1, זאת לנוכח הירידה הדרסטית במכירות בעולם בעקבות המשבר הכלכלי, ודווקא אחרי שהוציאה יותר מ-300 מיליון ליש"ט בשנה בפורמולה 1 על פיתוח הרכב. ההלם בענף היה גדול, ובאטון, לאחר שסיים לרחם על עצמו, ובאקט לא אופייני, התייצב במפעל הקבוצה והודיע לעמיתיו כי הוא איתם באש ובמים. הוא הסכים לקצץ 50% משכרו, לסכום של ארבעה מיליון ליש"ט בשנה, רק שמישהו כבר ירים את הכפפה ויציל את הקבוצה. רגע לפני שהלך לחפש עצמו בלשכת העבודה, הודיע מנהל הקבוצה, רוס בראון, כי החליט לרכוש את הקבוצה.
אני? לוזר?
פחות מחצי שנה לאחר מכן באטון הוא המועמד היחיד לזכייה בתואר. הוא מוליך אחרי שבעה מרוצים כשלזכותו 61 נקודות, 26 נקודות יותר מהמקום השני. אגב, באחת השיחות של רוס בראון ובאטון אמר הבעלים והמנהל לחניכו כי סוד ההצלחה טמון ביכולת של הנהג לבצע מינימום של טעויות על המסלול. "יש לנו רכב וצוות מנצח", ממשיך להבטיח בראון לבאטון בכל מירוץ, "פשוט עשה את עבודתך". הטעות היחידה שביצע העונה באטון היתה חנייה במקום הלא נכון בתום הגראנד פרי במונקו אותו ניצח בקלילות.
כדי להבין עד כמה הוא מאמין בעצמו וברכב שפותח עבורו, אפשר ללמוד מהעובדה כי לאחרונה אף הימר בסכום של חמישים אלף דולר כי יזכה באליפות. נאמר עליו כי הוא פלייבוי, מפונק מידי, לא מחויב, אחד שלא אוהב לעבוד קשה, קצר רוח, ומנצל את מעמדו כנהג פורמולה 1 בעיקר כדי לכבוש בחורות, רצוי כמובן דוגמניות (אפילו היה מאורס וחזר בו שלושה חודשים לפני החתונה). הוא אכן הפנה את מרצו בעיקר לתענוגות החיים, בדמות רכישת סירה, רכבים ובתים במספר מקומות בעולם. בזמן מקצה הדירוג במונקו לפני מספר שנים נשאל על-ידי מנהל קבוצתו פלאביו בריאטורה האם נכונה השמועה כי חיפש לעצמו בית לרכישה במהלך סוף השבוע, במקום להתכונן למירוץ. באטון השיב ללא היסוס שהדברים נכונים.
תחת הנהגתו של בראון הוא אדם אחר. עדות לכך היא העובדה כי למרות היתרון הבולט של רכבו על פני האחרים הוא נשאר עם הקבוצה בכל מסלול עד השעות הקטנות של הלילה במטרה לשפר עוד טיפה את הרכב. בראון הכניס לו למוח את ההבנה כי הפורמולה 1 בסופו של דבר היא תחרות קבוצתית, וכל בעל תפקיד הוא בורג חשוב במערכת.
באטון מעדיף אמנם לשווק את ההצלחה שלו כסיפור אגדה יוצא דופן. "זה יכול להיות סרט מדהים לא?! ואפילו אין צורך להוסיף את המימד ההוליוודי", אמר השבוע ל"גרדיאן". אבל ההצלחה שלו העונה, בעיקר על רקע הכישלון של הנהגים הגדולים (המילטון, אלונסו, רייקונן ומאסה), מעלה מחדש את הטענה לפיה הרכב עושה את הנהג ולא להיפך.
"יצרתם לי רכב מפלצת!" צרח באטון בהתרגשות בקשר הרדיו לקבוצתו לאחר הניצחון המשכנע שלו באיסטנבול. כאן למעשה טמונה כנראה התשובה: רכב הבראון העונה כל כך טוב, מהיר ואמין, ומפגין עליונות טוטאלית על המתחרים. מבלי להוריד מהקרדיט שניתן לבאטון, ניתן לקבוע כמעט בוודאות כי רוב הנהגים בסבב, לו היו זוכים בלוקסוס ונוהגים ברכב זה, היו משיגים תוצאות זהות, בוודאי המובילים ביניהם.
האיש שבנה את שומי
באטון יודע כי את אליפות העולם המתהווה שלו הוא חייב בעיקר לאדריכל הקבוצה רוס בראון. גאון המירוצים שחתום על שבע אליפויות העולם של שומאכר. בראון, שמוערך בצורה בלתי רגילה בענף, לקח שנת שבתון ב-2007 והיפנים קפצו ראשונים על המציאה שהחל לגלות עניין בחזרה. מדובר באסטרטג וטקטיקן נדיר, מומחה בעיצוב ותכנון הרכב. דווקא קסמו האישי עזר לו לגייס את ההון הדרוש כדי להחזיר את הקבוצה לסבב. והוא זה שדאג להביא את הספונסר של תאגיד הענק וירג'ין, שחתום על ההצלחה עם מנועי המרצדס ועל הסכמתם בכלל לשתף פעולה עם קבוצה פרטית. התעקשותו האמיצה להשאיר את רובנס באריקלו המנוסה לצד באטון ולא להיכנע להחתמתו של הכוכב העולה ברונו סנה (שמביא עימו חבילה נאה של כ-15 מיליון דולר רק מחסויות) עזרה רבות בפיתוח הרכב המצוין.
מעבר לזה, אי אפשר שלא להעריץ גם את חושיו הכלכליים של בראון, שללא ספק יוכל בעתיד לעשות אקזיט חסר תקדים ממכירת הקבוצה אם יחפץ בכך (למרות שהטענה היא שראה לנגד עיניו את 700 עובדי הקבוצה מפוטרים וזה מה שהניע אותו לרכוש אותה בכל מחיר). לבאטון הוא מציג ראייה מרחבית על החיים בכללותם, לא רק על נהיגת מרוצים. הוא זה שהניח את היסודות למסורת של לשלוח בכל פעם נציג אחר מטעם הקבוצה לפודיום. בעידודו כל הקבוצה טסה יחד לכל מקום בטיסות נוסעים רגילות, כולל הוא עצמו. עד כדי כך שהפריבילגיה היחידה שהוא מרשה לעצמו היא תשלום 12 ליש"ט לצ'ק אין מהיר.
נטען כי ההצלחה המדהימה של בראון GP בשדה הקפיטליסטי האכזר ביותר ועוד בתקופה של משבר עוד תילמד בבתי הספר המובילים למינהל עסקים בעולם. בראון מצידו נותן ובצדק קרדיט עצום להונדה. שומי העיד לא פעם כי שיתוף הפעולה שלו עם בראון בנה לו את הקריירה, וקבלת ההחלטות שלו ביכולתה ליצור היסטוריה. בעוד שבועיים, על המסלול הביתי בסילברסטון שבאנגליה, ימשיכו ככל הנראה באטון ובראון לכתוב את סיפור ההצלחה הפנומנאלי שלהם בעונה הדומיננטית ביותר בסבב מאז ימי מיכאל שומאכר.